מבט מבחוץ על "בטיפול"
תרגום (חופשי) של קטע מתוך בלוג של עיתונאית ברזילאית בשם דניאלה קרש שחיה כרגע בישראל, ובין היתר עוסק גם בסידרה: "לצפות בטלוויזיה בישראל זה להחשף יום יום לתרבות די מוזרה. התוכניות האהובות כאן הן או תוכניות אקטואליה שבהן פוליטיקאים צורחים זה על זה וכולם על המראיין, או חיקויים של תוכניות ריאליטי אמריקניות, או פרודיות על דמויות ידוענים. אבל מפעם לפעם נוצרת גם סידרה איכותית, כמו למשל הסידרה "בטיפול" שמכילה, כנראה, את הטקסט האינטליגנטי ביותר שיצא לי לשמוע בחיי. הסידרה עוסקת בסיפורו של ראובן, פסיכולוג מצליח (אסי דיין המופלא) שמטפל מדי יום ביומו במקרים מסובכים ומתוסבכים. כל פרק, בעצם, הוא טיפול אחד ארוך של לקוח אחד. בסוף השבוע הוא עצמו נפגש עם המנחה שלו לדון אתה על מה שעבר עליו כל השבוע. נשמע די משעמם, לא? לשמוע חצי שעה פגישה עם פסיכולוג? אבל כאן בדיוק נכנסת לתמונה הגאוניות של הכותבים, הבמאים - והשחקנים (מדהימים!). הסיפור האנושי של כל לקוח יוצר עולם שלם חדש, שחודר לא פעם אל עולמו של הפסיכולוג, לא משנה כמה הוא מנסה להמנע מזה. המטופלת היפה של יום ראשון מספרת לו לאחר שנה של טיפול שהיא חושקת בו ורוצה להפוך אותו ממטפל למאהב. לקוח אחר הוא טייס קרב שהפציץ בטעות פליטים חפים מפשע. הוא מכחיש שמצפונו מייסר אותו, אך חוטף התקף לב קטלני ומושבת מטיסה. מקרים כאלה ואחרים, בנוסף למשבר בחיי הנישואין, דוחפים אותו עוד ועוד לאבדן שליטה מוחלט. אני רוצה לציין כי ככל שהתרשמתי מאיכות הסידרה, הזדעזעתי מהצורה שבה המטופלים מדברים אל ראובן. כמו כל הישראלים, גם הם משתמשים בשפה בוטה, עצבנית, גסה וחמומת מוח על גבול ההתפרצות. וראובן, איכשהוא, מצליח לספוג הכל באיפוק. אני בחיים לא הייתי מדברת לפסיכולוג שלי ככה! אני מניחה שזה פשוט חלק מהאופי הישראלי. שמע, האנשים פה קשים!! זה במיוחד קשה לברזילאים, שעושים כל מה שאפשר כדי להיות סימפטיקו. אני רק מקווה שלא אכנע לצד הזה של התרבות הישראלית." מה אתם אומרים?
תרגום (חופשי) של קטע מתוך בלוג של עיתונאית ברזילאית בשם דניאלה קרש שחיה כרגע בישראל, ובין היתר עוסק גם בסידרה: "לצפות בטלוויזיה בישראל זה להחשף יום יום לתרבות די מוזרה. התוכניות האהובות כאן הן או תוכניות אקטואליה שבהן פוליטיקאים צורחים זה על זה וכולם על המראיין, או חיקויים של תוכניות ריאליטי אמריקניות, או פרודיות על דמויות ידוענים. אבל מפעם לפעם נוצרת גם סידרה איכותית, כמו למשל הסידרה "בטיפול" שמכילה, כנראה, את הטקסט האינטליגנטי ביותר שיצא לי לשמוע בחיי. הסידרה עוסקת בסיפורו של ראובן, פסיכולוג מצליח (אסי דיין המופלא) שמטפל מדי יום ביומו במקרים מסובכים ומתוסבכים. כל פרק, בעצם, הוא טיפול אחד ארוך של לקוח אחד. בסוף השבוע הוא עצמו נפגש עם המנחה שלו לדון אתה על מה שעבר עליו כל השבוע. נשמע די משעמם, לא? לשמוע חצי שעה פגישה עם פסיכולוג? אבל כאן בדיוק נכנסת לתמונה הגאוניות של הכותבים, הבמאים - והשחקנים (מדהימים!). הסיפור האנושי של כל לקוח יוצר עולם שלם חדש, שחודר לא פעם אל עולמו של הפסיכולוג, לא משנה כמה הוא מנסה להמנע מזה. המטופלת היפה של יום ראשון מספרת לו לאחר שנה של טיפול שהיא חושקת בו ורוצה להפוך אותו ממטפל למאהב. לקוח אחר הוא טייס קרב שהפציץ בטעות פליטים חפים מפשע. הוא מכחיש שמצפונו מייסר אותו, אך חוטף התקף לב קטלני ומושבת מטיסה. מקרים כאלה ואחרים, בנוסף למשבר בחיי הנישואין, דוחפים אותו עוד ועוד לאבדן שליטה מוחלט. אני רוצה לציין כי ככל שהתרשמתי מאיכות הסידרה, הזדעזעתי מהצורה שבה המטופלים מדברים אל ראובן. כמו כל הישראלים, גם הם משתמשים בשפה בוטה, עצבנית, גסה וחמומת מוח על גבול ההתפרצות. וראובן, איכשהוא, מצליח לספוג הכל באיפוק. אני בחיים לא הייתי מדברת לפסיכולוג שלי ככה! אני מניחה שזה פשוט חלק מהאופי הישראלי. שמע, האנשים פה קשים!! זה במיוחד קשה לברזילאים, שעושים כל מה שאפשר כדי להיות סימפטיקו. אני רק מקווה שלא אכנע לצד הזה של התרבות הישראלית." מה אתם אומרים?
