יש הבדל מהותי בין יום שליפה לבין כיתת מחוננים
כיתת מחוננים היא המקום שאליו הילד הולך יום יום במשך שלוש-ארבע שנים, כיתה שהוא יודע שיתר הילדים בה ימשיכו בה עד סוף התיכון בלעדיו. אם הכיתה לא הייתה ממשיכה הלאה - כלומר, נניח היו שלוש כיתות מחוננים ביסודי בעיר אבל רק אחת בחטיבה - זה היה בסדר לבחון מחדש גם את הכיתות - כי זו פשוט מסגרת אחרת שהקבלה אליה אחרת, וזה לא שהוא עף וכל היתר נשארו - יש מסגרת מחוננים ליסודי ואחרת לחטיבה, לראשונה הוא התקבל ולשנייה לא. אבל כשמוציאים אותך מהכיתה והיתר ממשיכים זה כמו להגיד,"סליחה, טעינו, אתה בעצם מטומטם ויתר החברים שלך, שראית יום יום, חכמים, ולא היית אמור להיות פה מלכתחילה." זה מה שלא אנושי. לא להתקבל ליום שליפה בחטיבה אחרי שהיית בו ביסודי נראה לי הרבה הרבה פחות טרגי. ממילא החטיבה היא לרוב (פרט לכיתת מחוננים) מסגרת אחרת, בבית ספר אחר, עם שינויים רבים - וכמו שלפעמים צריך להתקבל לחטיבה שהחברים שלך רוצים ללכת אליה, צריך להתקבל גם למסגרת האחרת של יום שליפה (וזה דומה גם למצב שבו אין כיתת מחוננים שממשיכה). אם המסגרת זהה, כלומר יש אותה כמות של ילדים ביום שליפה בחטיבה כמו ביסודי, ומתקבלים אליה בדיוק מאותם אזורים, אז באמת יכול להיווצר מצב שילד אחד עף וכל השאר נשארו - ואז זה פחות גרוע מכיתת מחוננים כי לא מדובר במה שהילד עשה יום יום במשך שלוש-ארבע שנים, והוא לא נקשר אל הילדים באותה מידה, וזה לא חלק מהזהות שלו באותה מידה, אבל אני מסכימה שגם זה לא נעים, גם אם פחות. אגב, להבדיל מיום שליפה, ילדים בכחתת מחוננים נשפטים על ההישגים שלהם בכיתה, ואפשר לעוף מהכיתה. כלומר במובן הזה התשובה הרשמית גם נכונה - בעצם בוחנים את ילדי כיתת המחוננים על סמך הביצועים שלהם בכיתה - בצורה הרבה מדויקת ממבחן של כמה שעות - לגבי אם הם כן או לא מתאימים לכיתה, ומי שנשאר בה ולא עף או ויתר בעצם עבר מבחן התאמה טוב יותר, שאמנם לא כולם מקבלים הזדמנות לעבור, אבל המעבר של המבחן הראשון הוא זה שמאפשר לך את האפשרות להיבחן באופן הזה ולא במבחן הרגיל.
אני יכולה להגיד שהיו המון שינויים בכיתות המחוננים שלמדתי בה במשך השנים. נדמה לי שמתוך 30 שהתחילו סיימו משהו כמו 16-17 מהמקוריים. במשך השנים נכנסו ויצאו עוד ילדים רבים נוספים, ומי שלא נכנס, זה כנראה לא היה מחוסר מקום בכיתה - כך שלא דפקו אף אחד בכך שלא בחנו שוב את המקוריים.
