חסוס כריסטוס
אני לא כועס. אני הרי קצת מכיר אותך ואת אבבא ויודע שאתם נהנים מלהרדם לצלילי אווז השלג. הסרקזם שלי לא מגיע מאמוציות שליליות אלא ממקום אינטלקטואלי, והוא כמעט תמיד לא אישי. אז עכשיו ירדת "ממבחן הזמן" למבחן ה"מודעות העצמית". גם את זה אני לא מקבל. אני אכן מודה בגרנדיוזיות של הסגנון וזה נכון במיוחד לפרוג הסימפוני ולליריקה של הכותבים (אני משתדל להתעלם ממנה). כמו שאמרתי אני פחות נמשך לזה אלא יותר לדברים המודעים ובעלי הומור עצמי כמו ג'נטל ג'יאנט (תודה לאל שהלהקה הזאת קיימת) או גונג. יחד עם זאת יומרנות נשארת יומרנות עד כדי מבחן התוצאה שהוא הצלחה שהוא מבחן הזמן ובכך רק נסחת מחדש את הטענה שלך. נקח משהו שאתה אוהב ומעריך מאוד כמו larks tongues, אלבום רציני להחריד, יומרני - הגות מוזיקלית אם תרצה. לא נראה לי שפריפ מכיר דרך אחרת (לפחות אז). הוא לא דבילי בגלל שהוא אכן אלבום טוב יותר מרוב מה שג'נסיס הוציאה (אני מעדיף את רד). תקח אופרה ממוצעת. זה לא דבילי? הטקסט? כל דרך השירה האופראית עם הדרמטיות והמנעד הלא טבעי? התזמור העצום? על מה שמגוחך עבורי המורה שלי להרמוניה יכול לדבר שעות ולהוציא אותך עם ניתוח מוזיקולוגי עמוק. האם הclash לא לקחו את עצמם ברצינות. כל אחד ואחד מ"שלושת" האקורדים שלהם טעון בבקורת חברתית נוקבת ובשאיפה לארגן מחדש את הממסד המוזיקלי. השאיפות שלהם ושל להקות פאנק אחרות אמנם שונות משל יוצרי הפרוג. מהבחינה הזאת אני חושב שהם במצב עלוב יותר כי הם ניסו לפתח אמירה לא מוזיקלית באמצעות מוזיקה - וזה מתכון בדוק לכשלון. לפחות הפרוגרים "צנועים" בשאיפתם לשפר רק את המוזיקה. אני חושב שלשיר שבודק את האפשרות לשחק עם משקלים א-סימטריים יש תרומה הרבה יותר גדולה למוזיקה מאשר שיר 4-רבעים שמנסה לעורר את מעמד הפועלים (למרות ששירים מהסוג השני יכולים להיות טובים יותר). ולווט אנדרגראונד לגמרי דפוקים. 4 מוזיקאים לא מנוסים וחסרי רקע שמשתמשים בטכניקות של מוזיקה אקספרימנטלית ועדיין להשמע פשוטים. אם נחשוב על זה קצת מבחינה מוזיקלית הם יותר קשורים ליס ובטח שלקינג קרימזון מאשר לסקס פיסטולז או לג'ם. כנ"ל לגבי טוקינג הדס וטלויז'ין במידה מסוימת. לו ריד כמובן יכחיש קשר. אבל זה כנראה יתוקן עם מבחן הזמן לא יודע למה אבל אתם (מלנכולי, ג'יי, אבבא וכו') אומרים שיש אלבומי פרוג שאתם אוהבים ויש כאלה שלא ולמרות זאת זורקים איזה הכללה לא מוצדקת על כל הסגנון. זה מוזר, כי זה לא קורה לגבי סקא או ביבופ או גאראז'. אתם גורמים לאנשים כמוני להעריך פרוג יותר מן המגיע לו. עלול להשתמע מהדברים שלי עמדה רלטביסטית ("הכל טעם") לגבי מוזיקה וזה לא נכון. מחר אני אסתור מה שכתבתי כאן NP- הראשון של הראמונז
אני לא כועס. אני הרי קצת מכיר אותך ואת אבבא ויודע שאתם נהנים מלהרדם לצלילי אווז השלג. הסרקזם שלי לא מגיע מאמוציות שליליות אלא ממקום אינטלקטואלי, והוא כמעט תמיד לא אישי. אז עכשיו ירדת "ממבחן הזמן" למבחן ה"מודעות העצמית". גם את זה אני לא מקבל. אני אכן מודה בגרנדיוזיות של הסגנון וזה נכון במיוחד לפרוג הסימפוני ולליריקה של הכותבים (אני משתדל להתעלם ממנה). כמו שאמרתי אני פחות נמשך לזה אלא יותר לדברים המודעים ובעלי הומור עצמי כמו ג'נטל ג'יאנט (תודה לאל שהלהקה הזאת קיימת) או גונג. יחד עם זאת יומרנות נשארת יומרנות עד כדי מבחן התוצאה שהוא הצלחה שהוא מבחן הזמן ובכך רק נסחת מחדש את הטענה שלך. נקח משהו שאתה אוהב ומעריך מאוד כמו larks tongues, אלבום רציני להחריד, יומרני - הגות מוזיקלית אם תרצה. לא נראה לי שפריפ מכיר דרך אחרת (לפחות אז). הוא לא דבילי בגלל שהוא אכן אלבום טוב יותר מרוב מה שג'נסיס הוציאה (אני מעדיף את רד). תקח אופרה ממוצעת. זה לא דבילי? הטקסט? כל דרך השירה האופראית עם הדרמטיות והמנעד הלא טבעי? התזמור העצום? על מה שמגוחך עבורי המורה שלי להרמוניה יכול לדבר שעות ולהוציא אותך עם ניתוח מוזיקולוגי עמוק. האם הclash לא לקחו את עצמם ברצינות. כל אחד ואחד מ"שלושת" האקורדים שלהם טעון בבקורת חברתית נוקבת ובשאיפה לארגן מחדש את הממסד המוזיקלי. השאיפות שלהם ושל להקות פאנק אחרות אמנם שונות משל יוצרי הפרוג. מהבחינה הזאת אני חושב שהם במצב עלוב יותר כי הם ניסו לפתח אמירה לא מוזיקלית באמצעות מוזיקה - וזה מתכון בדוק לכשלון. לפחות הפרוגרים "צנועים" בשאיפתם לשפר רק את המוזיקה. אני חושב שלשיר שבודק את האפשרות לשחק עם משקלים א-סימטריים יש תרומה הרבה יותר גדולה למוזיקה מאשר שיר 4-רבעים שמנסה לעורר את מעמד הפועלים (למרות ששירים מהסוג השני יכולים להיות טובים יותר). ולווט אנדרגראונד לגמרי דפוקים. 4 מוזיקאים לא מנוסים וחסרי רקע שמשתמשים בטכניקות של מוזיקה אקספרימנטלית ועדיין להשמע פשוטים. אם נחשוב על זה קצת מבחינה מוזיקלית הם יותר קשורים ליס ובטח שלקינג קרימזון מאשר לסקס פיסטולז או לג'ם. כנ"ל לגבי טוקינג הדס וטלויז'ין במידה מסוימת. לו ריד כמובן יכחיש קשר. אבל זה כנראה יתוקן עם מבחן הזמן לא יודע למה אבל אתם (מלנכולי, ג'יי, אבבא וכו') אומרים שיש אלבומי פרוג שאתם אוהבים ויש כאלה שלא ולמרות זאת זורקים איזה הכללה לא מוצדקת על כל הסגנון. זה מוזר, כי זה לא קורה לגבי סקא או ביבופ או גאראז'. אתם גורמים לאנשים כמוני להעריך פרוג יותר מן המגיע לו. עלול להשתמע מהדברים שלי עמדה רלטביסטית ("הכל טעם") לגבי מוזיקה וזה לא נכון. מחר אני אסתור מה שכתבתי כאן NP- הראשון של הראמונז