לי יש אחד שמדבר הרבה.
אין לי עצות. רק להקשיב. לפעמים כשאני עסוקה במשהו אחר, אני מבקשת ממנו להמתין. אם הנושא ממש בלתי נסבל בעיני, לפעמים אני מבקשת ממנו שנדבר על משהו אחר. יש לזה גם הרבה יתרונות - מעבר לכך שאני מכירה את כל הפוקימונים, הגלגולים שלהם והתכונות שלהם, אני גם שומעת הרבה על מה מתרחש בביה"ס, איך הוא מרגיש, מה הוא חושב וכו'. אני חושבת שזה אופי - אין מה לעשות, צריך סבלנות, ולהכיר ביתרונות. הם רבים בעיני. אני חושבת שבסך הכל עדיף ילד שמדבר הרבה על ילד שלא מדבר.