אבשלום קוף
New member
מבולבל
היי, קראתי קצת הודעות בפורום והייתי רוצה לספר את הסיפור שלי כדי לקבל קצת פורפורציה. אני עם אשתי 7 שנים, מתוכם נשואים שנתיים. עברנו הרבה חוויות ביחד, חלקן טובות וחלקן רעות. ההתחלה שלנו היתה איטית ומעולם לא היתה התאהבות מטורפת או סקס מדהים, סוג של החלקנו לתוך הזוגיות ועם הזמן צמחה אהבה. אני מניח שזה קורה וזה לא בהכרח מצביע על בעיה. הבעיה היא שעכשיו אחרי שבע שנים אני מרגיש שקשה לי להשאר במערכת היחסים הזו. אנחנו אנשים מאוד שונים: היא מוחצנת ואני מופנם, תחומי העניין שלנו שונים, הכיוונים שלנו בחיים שונים. בנוסף, אנחנו גרים בארה"ב והיא תרצה לחזור בסופו של דבר בעוד אני מאוד לא רוצה לחזור. ניסיתי להסביר מה הבעיות שלי, ביקשתי שנלך לטיפול זוגי. לצערי היא לא מסכימה איתי, מפילה את הכל עלי ("אתה לא מרוצה, אתה תחליט אם אנחנו צריכים להשאר ביחד"), לא משתפת פעולה עם הטיפול (הפסקנו אותו). במקום להלחם על הקשר היא בורחת ללימודים ולעבודה, ורק מתנצלת שהיא לא מסוגלת לתת לי תשומת לב. בסקס היא מתרכזת בהאם גמרתי או לא ולא בכל היה חיבור רגשי. בקיצור, אני לא בטוח מה הדרך לפתרון. הרבה מהזמן אני פשוט רוצה לברוח אבל חבל לי לוותר כל כך מהר ואני גם, בכנות, מפחד מתהליך הפרידה ומהרגשת הכישלון. אני פשוט לא מרגיש שיש לי שותפה, אלא מישהי שאני צריך לנהל אותה. בטח לא סיפקתי מספיק פרטים. אשמח לשמוע את דעתכם ולהוסיף עוד פרטים...
היי, קראתי קצת הודעות בפורום והייתי רוצה לספר את הסיפור שלי כדי לקבל קצת פורפורציה. אני עם אשתי 7 שנים, מתוכם נשואים שנתיים. עברנו הרבה חוויות ביחד, חלקן טובות וחלקן רעות. ההתחלה שלנו היתה איטית ומעולם לא היתה התאהבות מטורפת או סקס מדהים, סוג של החלקנו לתוך הזוגיות ועם הזמן צמחה אהבה. אני מניח שזה קורה וזה לא בהכרח מצביע על בעיה. הבעיה היא שעכשיו אחרי שבע שנים אני מרגיש שקשה לי להשאר במערכת היחסים הזו. אנחנו אנשים מאוד שונים: היא מוחצנת ואני מופנם, תחומי העניין שלנו שונים, הכיוונים שלנו בחיים שונים. בנוסף, אנחנו גרים בארה"ב והיא תרצה לחזור בסופו של דבר בעוד אני מאוד לא רוצה לחזור. ניסיתי להסביר מה הבעיות שלי, ביקשתי שנלך לטיפול זוגי. לצערי היא לא מסכימה איתי, מפילה את הכל עלי ("אתה לא מרוצה, אתה תחליט אם אנחנו צריכים להשאר ביחד"), לא משתפת פעולה עם הטיפול (הפסקנו אותו). במקום להלחם על הקשר היא בורחת ללימודים ולעבודה, ורק מתנצלת שהיא לא מסוגלת לתת לי תשומת לב. בסקס היא מתרכזת בהאם גמרתי או לא ולא בכל היה חיבור רגשי. בקיצור, אני לא בטוח מה הדרך לפתרון. הרבה מהזמן אני פשוט רוצה לברוח אבל חבל לי לוותר כל כך מהר ואני גם, בכנות, מפחד מתהליך הפרידה ומהרגשת הכישלון. אני פשוט לא מרגיש שיש לי שותפה, אלא מישהי שאני צריך לנהל אותה. בטח לא סיפקתי מספיק פרטים. אשמח לשמוע את דעתכם ולהוסיף עוד פרטים...