מבולבל לי טריגר.
היום נהפך לקומפקליט.
מצד אחד רוצה להניח את הראש על הכרית ולהעלם, לכסות את כל גופי ופשוט להיעלם. ומצד שני רוצה לצרוח לעשות בלאגן שיקרה משהו שהוא יאהב אותי ויחבק אותי ויגע לי בפצעים שמדממים לי בכל חלקי גופי ואינם רוצים להעלם. שיימחה את דמעותי שיקח ממני את הכאב הזה שנמצא עמוק בבטן שאף אחד לא מכיר עד כמה הוא כואב, מלבדו.
אני צריכה את החיבוק שלו שיאסוף אותי שיגיד לי שהנה עוד מעט השמש תעלה והחושך כבר עומד להסתיים. אבל במקום זה יושבת ומדמיינת אותו. אולי הוא חושב עליי מידי פעם. אולי הלב שלו קצת פצוע כמוני. אולי יום אחד הוא יוכל לנגוע במסיכות שכיסתי את פניי ויוכל להסיר אותן אחת אחת עד שיגע לי בכאב העמוק. במוגלות שמכסות את הפצע. אולי פשוט הטעם יחזור לחיי.
היום נהפך לקומפקליט.
מצד אחד רוצה להניח את הראש על הכרית ולהעלם, לכסות את כל גופי ופשוט להיעלם. ומצד שני רוצה לצרוח לעשות בלאגן שיקרה משהו שהוא יאהב אותי ויחבק אותי ויגע לי בפצעים שמדממים לי בכל חלקי גופי ואינם רוצים להעלם. שיימחה את דמעותי שיקח ממני את הכאב הזה שנמצא עמוק בבטן שאף אחד לא מכיר עד כמה הוא כואב, מלבדו.
אני צריכה את החיבוק שלו שיאסוף אותי שיגיד לי שהנה עוד מעט השמש תעלה והחושך כבר עומד להסתיים. אבל במקום זה יושבת ומדמיינת אותו. אולי הוא חושב עליי מידי פעם. אולי הלב שלו קצת פצוע כמוני. אולי יום אחד הוא יוכל לנגוע במסיכות שכיסתי את פניי ויוכל להסיר אותן אחת אחת עד שיגע לי בכאב העמוק. במוגלות שמכסות את הפצע. אולי פשוט הטעם יחזור לחיי.
