מבולבלת

[סיס היחידה]

מבולבלת

זקוקה לתשובות ... אני בת 39 יש לי 2 ילדים דיי גדולים 17 ו 13 והיום גיליתי שאני בהיריון הכול בא לי בהפתעה אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה להחליט ללכת על זה או ש...... אני חושבת על הגיל שלי שהוא דיי גדול ולהכנס לזה עכשיו נראה לי תיק לא קטן לכן אשמח עים יש מישהי שהייתה במצב שלי ויכולה לתת לי חיזוקים תודה ושבוע טוב!

 

[mor881]

זוגתי אומרת

שזה מחייה את הנעורים ללדת בגיל כזה. יש לנו זוג חברים שנולד להם זה עתה ילד והיא בגיל כזה. בשעה טובה והמון אהבה.

 

[adam33]

מזל טובבבבבבב

ואני רק מקוה שלמרות הקשיים תחליטי שכן להמשיך כי בעצם ילד לאחר הרבה זמן זה שונה ומפיח תקווה חדשה.. אדם

 

[ליהי 37]

מזל טוב

היי לך אני חייבת לציין שהייתה לי אותו ההתנגדות אם בגילי להביא עוד ילד.. שאצלי הגדול בן 15.. והקטנה 7 בהתחלה ניכנסתי לדיכאון אמרתי לעצמי יו עו ילד..? כל החיים שלי יעצרו עכשיו.. עבודה.. וכל מה שהייתי רגילה אליו המשכתי את ההריון.. ונכון להיום לא מצטערת אפילו לא לרגע.. אני נהניית מכל רגע.. ולבלי פתאום בגיל שלנו יש יותר סבלנות הרבה יותר חום.. הרבה יותר יחס מאשר נתן לשאר ילדיו.. עצה ממני... אל תפסקי את ההריון.. ואת תהיי מאושרת..החיים שונים לחלוטין הרי בנינו.. מה זה יעצור לך?... בילוים..דיסקוטקים..פאבים? הרי עברנו את הגיל.. ועכשיו אנחנו יותר בבית ומי כמוך יודעת כמה לילות אנו יושבות בבית.. הבעל עוד לא הגיע מהעבודה.. הילדים הלכו לחברים ואנחנו יושבות לבד.. תעשי ובסופו של דבר לר תצטערי.. ואת תוכלי להכנס בעוד כשנה .. ולומר לי כאן..תודה..{ אחרי שיגדל קצת } יישר כוח ולא לחשוב להוריד

 

[seeyou]

גבר יכול לענות?../images/Emo140.gif

דבר ראשון-מזל טוב...את עדיין צעירה...ובטח מרוצה מההפתעה.. השאלה שלך לא קשורה בכלל לנשים.. כול אישה היא אחרת.. יש נשים שבגיל 40 - סליחה 39,הלידה זאת תגרום להן לפרוח ויש כאלו שהורס אותם.. עוד שיקול שצריכה לקחת...מה גילו של בעלך... איך את רואה את הקשר העתידי בין ילד בגיל 15 להורים שמתקרבים ל-60... ילדים זה לא צעצוע... לא מספיק לתת להם רק לאהול... בימינו יש צורך בהרבה יותר.. דבר ראשון ,אילו הייתי במקומך,הייתי שואל את דעתו של הבעל... פגשתי פעם בבית יולדות,מיטה ליד מיטה...הבת והאם אחרי הלידה... זה יפה! זה יפה? זה אישי בהצלחה לכול החלטה שתקחי.. יוסי

 

[shirlyar]

זוהי דילמה באמת קשה אך רק את ובעלך

יכולים באמת להחליט לפי כל הנסיבות האם להשאירו או לא, זוהי חוויה משותפת לשניכם בגיל כזה ושניכם צריכים להגיע לידי החלטה, כי אם הוא לא יתמוך בך אז הקושי יהיה כפול. בהצלחה ומזל טוב!!

 

[חידון בחרוזים]

הריון בגיל 39

זו החלטה שאת ובעלך צריכים להחליט, אני הייתי בסיטואציה די דומה, אמנם לא הייתי בהריון אבל חשבנו בעלי ואני ללדת ילד נוסף (יש לנו בן ובת בזמנו היו בערך באותם גילאים).לבסוף החלטנו נגד, היום אני בת 50, הילדים גדולים ועזבו את הבית, נשארנו לבד בעלי ואני הבית ריק , (הילדים עזבו את הבית כי הם עובדים וגרים מחוץ לבית) ובגדול אני מצטערת שלא ילדתי ילד נוסף, שהיום יכול היה בגיל להיות בגיל עשרה, והבית לא היה ריק.(הוא היה מביא חברים הביתה או סתם היה עוד מישהו לבשל עבורו וכו'...) אל תמהרו, חישבו טוב טוב על כל צעד אם להוריד או להשאיר. גיל 39 אינו גיל מבוגר כלל וכלל, נשים רבות כיום יולדות בערך בגיל זה את ילדם הראשון. - (לימודים עבודה או סתם לא התפנו למצוא זוגיות בגיל צעיר) בכל אופן אם תחליטו בסופו של דבר להשאיר את ההריון, לא תהיו הורים יחידים בגיל הזה.

 

[מיכל מאיר]

התשובה לכך מורכבת

יש נשים שהיו מתות להיכנס להריון בגילך. אמא שלי לא הפסיקה לחלום על זה אבל היה אסור לה מבחינה רפואית. שמעתי מאמא של חברה שלי שילדה בגיל מאוחר יותר - 40 או 41, שלמרות הקושי המועט שבתחילה, ברגע שהבת הקטנה שנולדה גדלה - היא מאושרת מכל רגע. היא אומרת שזה מחזיר לה את הנעורים, העובדה שיש ילדה בת 2-3 מסתובבת בבית. אבל ראיתי גם את הצד השני של המטבע. אישה שהיו לה ילדים גדולים וילדה בגילך, ופשוט לא היה לה כוח לטפל בו. בקושי הניקה אותו, לא התאמצה לחנך אותו. אלמלא האבא והאחים הגדולים הילד היה גדל פרא. כשהוא היה משתולל בכיתה, היא היתה נהנית מה"חוכמות" שלו וחוזרת עליהן באוזני כל העולם, במקום לטפל בשורש הבעיה. הילד, שבבסיסו יש לו לב טוב, אהב להציק לכל העולם, ובמקום להתמודד איתו היא היתה אומרת "די, די", ובזה זה היה נגמר. היום הוא כבר בן 15, וברוך השם הוא התמתן ומתבגר. אבל אם את כזו - שיעצבן אותך הבכי שלו, שלא תהיה לך סבלנות להקדיש לו זמן, ללמד אותו ולפתח אותו וגם להתמודד עם המרץ של ילד קטן - אז אל תעשי את זה.

 

[מיכל מאיר]

שכחתי עוד משהו

סבתא שלי ילדה בגיל 40, ואני נולדתי שנתיים אחר כך. אין לך מושג איזה כיף זה היה שיש לי דוד קרוב לגיל שלי - ומאידך לו היתה אחיינית שהיא מעין "אחות קטנה".

 

[s h o o s h a]

להמשיך או להפסיק, זו השאלה

ועל שאלה זו תצטרכו רק בן זוגך ואת לתת את הדעת ולהחליט כיצד לנהוג. גילך אינו מבוגר מידי כדי להביא ילד לעולם. אולם, מאחר והשנים חולפות וכך גם גילנו הולך ומתבגר, חשבי על 10 שנים קדימה. כאשר תהיו בשנות החמישים המוקדמות/מתקדמות, שני ילדים בוגרים שאולי 'יהפכו' אתכם גם לסבתא/ סבא ו...בן/בת זקונים. מאידך, אותה סיטואציה בדיוק ובן/בת זקונים אשר ימלאו את כל ה'ריק' שעלול להיווצר מעזיבת שני הילדים האחרים את הבית לחיים שיבנו לעצמם. יוצא, שכמו בכל מצב בחיים- יש שני צדדים למטבע. עליכם לשקול היטב את יכולותיכם ואת רצונכם האמיתי 'להיכנס' לעול גידול תינוק חדש על הטוב, הקל והקשה שטמונים ביצירת המופת הזו. ולכל החלטה אליה תגיעו, איחוליי להצלחה שושה

 

[כרמל]

אמא טרייה בת 43

כן, אני מאלו שהיו זקוקות לפלאי הרפואה כדי להפוך לאמא. אז זה הצליח לי בשנה האחרונה ובכפול!!! האושר גדול והקשיים מתגמדים. היתרון שלך עלי שאת בעלת ניסיון בגידול ילדים - אני לא. יש גם שני ילדים גדולים בבית שיעזרו קצת בטיפול באח קטן. חוץ מזה, תני מבט בשני ילדייך ותחשבי אם את יכולה לוותר על מישהו מהם.. אז למה את יכולה לוותר על ההוא שבבטן??

 

[a l t h e a]

זו החלטה רק שלכם

שלך ושל זוגך. איך אפשר לבקש מאנשים זרים להתערב בהחלטה כזו? אלא, שאנשים יכולים לשתף אותך בחויה האישית שלהם, ומתוך הדברים תגיעו להחלטה. מחברות שילדו בגיל שלך, אין ספק שהחויה של גידול ילד בגיל בוגר, שקול, רגוע יותר, היא חויה מדהימה. אני הייתי בת זקונים, ומחוייתי האישית, ומשיחות עם חברים שהיו במצב דומה לשלי, יש גם בעייתיות. כל ילדותי העסיקו אותי מחשבות, שאולי הורי ימותו לי, שאהיה יתומה. אין ספק שהפחדים האלה המשיכו ללוות את חיי. היו שנים שבלי מודע, ויותר מאוחר גם הבנתי. כמעט לכל בן זקונים, נצבט משהו בלב, כשאמהות צעירות מגיעות ליום הורים, או חגיגה, והוריו "זקנים". אולי צריך לחשוב גם על הצד הזה. מה שתחליטו, שיהיה לכם טוב.

 

[מיקי בת המקורית]

בוקר טוב סיס

שני דברים: ללדת תינוק ראשון בגיל זה עקב סיבות רפואיות, זוגיות מאוחרת וכו' זה עניין אחר לחלוטין, ואין אני יכולה לשפוט אלא להעריך נשים שעשו את כל המאמצים ללדת תינוק ולהרגיש את הדבר הנפלא של להיות "אמא". אבל ללדת תינוק בגיל זה אחרי שיש לך כבר שני ילדים גדולים זה משהו אחר... כתבו לך כבר שהריון ולידה בגיל כזה היא פריחה, הרגשה של להיות צעירה, כתבו לך כשהילדיים הגדולים יעזבו לא יהיה ריק בבית, ששני הילדים הגדולים יעזרו לך, הכל נשמע יפה, מלהיב ומרגש להחזיק שוב ייצור קטן בידייך, להריח אותו, ללטף אבל את צריכה לשאול את עצמך מספר שאלות האם יש לך את הכוחות/סבלנות להתחלי הכל מחדש? האם לדעתך בן זוגך יהיה מסוגל לעזור? האם ילדיך בני ה-17 וה-13 יהיו שם כדי לעזור? האם עכשיו זה הזמן אחרי שילדיך גדלו לעשות משהו למען עצמך, למען הזוגיות? אולי אני נשמעת אגואיסטית, אבל כותבת לך מנסיון, את ובן זוגך תגיעו להחלטה, יודעת שזה קשה, הקושי יהיה של התינוק שיוולד, לגדול בין אנשים גדולים, הקושי שלכם להתחיל הכל מחדש ושל ילדיך הגדולים. הכל תלוי בכם, אתם מכירים את עצמכם, אתם יודעים למה אתם מסוגלים. שיהיה לך בהצלחה לכל החלטה שתגיעי

 

[האחות תרזה]

קטן עלינו!

אני ילדתי את הצעירה שלי בגיל 44 בשמחה רבה. אנחנו מאוד נהנים לגדל אותה. נראה לי שגם היא די מרוצה... השאלה היא האם לכם מתחשק לגדל ילד שלישי. אם כן, אני ממליצה בחום.

 

[smagi]

גם אני מכירה כמה זוגות

שילדו אחרי גיל 40, וכולם (בניגוד להורים צעירים) מתארים את זה כחוויה מדהימה. יש להם יותר סבלנות, יותר עזרה מהילדים, וילד שמגיע לא חשוב באיזה גיל זו ברכה. אז שיהיה במזל! מגי

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

לפי דעתי

לא ציינת את מצב בזוגיות שלך. אם היא מוצלחת תשאירי את ההריון! יש לך שני ילדים גדולים. תקבלי המון עזרה מהם (סיפרת להם כבר? תופתעי כמה הם ישמחו.) הייתי מעל 40 כשנכנסתי להריון אבל לצערי לא היה תקין. מאד הצטערתי על כך. והילדים היו כל כך מאושרים. דווקא הם עודדו אותי. סיס חביבתי קבלי את ההריון הזה כרצוי. תווכחי לדעת כמה שמחה ואושר יהיו בביתכם. אז בהצלחה והריון קל.

 

[רפה שכל אני מודה]

בת דודתי במצב דומה...

בגיל 41 ילדה בן לאחר לידת שלוש בנות שהן אחרי צבא, הוא יצא מאוד מוצלח והבנות עוזרות בגידולו, הוא הוסיף שימחה בבית וגם לך יוסיף הרבה אושר בתנאי שכולם ירתמו ויעזרו.

 

[אנטוניה2]

אם באמת הגיל הוא השיקול היחיד כנגד.

ראשית אני חושבת שכדאי לברר האם הגיל הוא המניע היחיד להתלבטות שלך. אולי את כבר מרגישה ש"גמרת" עם המאמץ של גידול הילדים ולא בא לך להתחיל שוב. אני רוצה לספר לך איך זה אצלנו מנקודת ראותי כאחות גדולה. אני הבכורה, אחרי אחות בהפרש קטן ואחרינו בהפרש של 12 שנה ...הגיעה הקטנה, משוש לב כולנו והיום - חיילת. היא נולדה כשאבי היה בן 41 ואמי בת 36. אמנם היא היתה קצת צעירה ממך אבל הוא היה מבוגר יותר. והילדה הזו היא שמחת לב כולנו. מבחינת ההורים - זו היתה להם הזדמנות שנייה בהורות, שונה ובטוחה-בעצמה יותר. הם נהנים מאד, אנחנו עזרנו קצת בגידולה - מעולם לא היה צריך בייביסיטר עבורה, למשל- והם אומרים שהיא מחזיקה אותם צעירים וזה נכון. ובאמת בעולם של ימינו מה זה גיל 39? זה כלום. נכון שההפרש גדול, שלא גדלנו באותו זמן בבית ושהיא היתה חלק מהזמן כמו בת יחידה, נכון שלי היו הורים צעירים שעשו איתי יותר טיולים ולה הורים מבוגרים. אבל תראי מה היא קיבלה- שתי אחיות גדולות שאהבו אותה מאד- במרחקי גיל כאלה, קנאת האחים כבר מטשטשת . בגיל ההתבגרות כשרצתה להתייעץ ולהתמך, היינו לה גם אנחנו כמבוגרות צעירות וגם ההורים- שעבורה היו הורים מבוגרים ומנוסים יותר, מאשר בזמן שגידלו אותנו. גם מבחינה כלכלית היה להם קצת יותר לתת לה, וזה נהדר. מגיל 15 היא גם דודה צעירה ונערצת כך שניתנה לה גם ההזדמנות להיות "גדולה" ביחס למישהו קרוב. בהצלחה בהחלטה

 

[לונה כחולה]

הי SIS ../images/Emo13.gif

אני לא הייתי במצב שלך אבל בלי שומקשר גמני אמא ויש לי שני ילדים בגילאי גן. מה שכן, אני מגיבה לך כי זכורה לי חברה שהייתה לי בתיכון. היינו בכיתה ח ואחיה הגדול ב -ט'. אמה נכנסה להריון.... והיא ספרה לי אחרי שנה שיועץ או פיסכולוג (או משהו... לא משנה מה) יעץ להוריה להביא עוד ילד בנוסף ל"פנצ'ר" [מילה שאני לא אוהבת, אבל מתאימה לצערי). במילים אחרות, עצתי היא, אם את הולכת על ההריון הזה ולא מבצעת הפלה, הביאי בחשבון שהוא יגדל לבד עם אחים מאד גדולים, ומתוך נסיום חיי ונסיון חבריי, מצב זה הוא ממש לא יעיל וטוב. אם כבר אז לעשות לו/ה עוד אח/ות. בהצלחה.

 

[יאצפן]

מבולבלת

אולי תשובה מאוחרת, אבל, כל ילד מביא את המזל שלו, ואל תפחדי , גם את תרגישי, ופיזית תצעירי, הרבה מזל, בריאות ואושר.