שלום שלי,
אנסה לעזור לך לעשות סדר בבלגן. ראשית, את לא לבד...כולנו באותה סירה. חלקנו עברו כבר חלק מהקשיים, חלקנו חווים אותם ביום יום והחוכמה - לא לאבד שליטה. לאט לאט עם המון אינטואיציות וידע - כי חייבים ידע, תצליחי להתמודד עם הכל ותראי שתצליחי גם בפעמים הבאות להתמודד בו זמנית עם מספר דברים מבלי להרגיש את תחושת הבלבול שאת חווה. אז ככה... בחלק התרופתי - מצרפת לך קישורים לתרופות שעליהם התייחסו בשרשור זה.
סטרטרה - ותמצאי שם עוד מידע,
ועוד אתר,
ועוד אחד. על האדרונאקס צריפתי כתובת אינטרנט... ועל רטלין - קונצרטה או SR יש מידע בשפע שקל מאוד למצוא. ולרגע אל תשכחי שיש להכיר היטב את התרופות ואת תופעות הלואי שלהן... על החלק ההתנהגותי (הצקות) - לא קל להיות ילד טוראט בכיתה רגילה. אני יכולה לספר לך על סיטואציות קשות ולא נעימות הן עם הלדים והן עם הוריהם. זו תחושה מאוד מאוד לא נעימה לעמוד במתקפת הטלפונים כמו שאת מתארת... אבל...חשבי על הצד האחר. את אולי אם לעוד ילד רגיל, שהולך לבה"ס וחוזר מוכה ומושפל על ידי הבן שלך. מה את מרגישה? כעס, זה לא הוגן, למה הוא מרביץ לילד שלי וכו'...נכון? כך גם מרגיש הצד האחר של הילדים בכיתתו של הבן שלך ואסור להתעלם מכך. הבן שלך עושה את מה שעושה לא בגלל שמתחשק לו, לא בגלל ש"בא" לו להיות אלים ולהרביץ...הוא עושה זאת מתוך מצוקות וקשיים שלפעמים לוקח המוןזמן עד שמצליחים להקל על ילדים אלו (ובמיוחד בכיתות הנמוכות). חשוב שתשדרי להורים האחרים שאת יודעת, מודעת ומטפלת בכל כל הזמן, שבנך איננו עושה זאת בכוונה, שמקומו של הבן שלך עלאף הכל בבה"ס זה ואת, יחד עם פתרון הבעיה של הבן נותנת דעתך לפתרון הבעיות שלו עם הכיתה. חשוב גם שתדגישי שלילדים האחרים, אלו שההורים שלהם מצלצלים - חלק גדול בהתפרצויות של הבן. הם מעליבים, מתגרים, מחררי ריב - כי נורא כיף שילדי טוראט מפוצצים שיעור - אני לא יודעת עם חווית פעם פורקן של ילד כזה בכיתה אבל אני יכולה לספר לך שכאם שראתה את הבן שלה בלא מעט התפרצויות כאלו - זו חוויה נוראית... יש תרופות המקלות על התפרצויות והתנהגויות אלימות כמו הרספרידל, גאודון נאולפטיל ועוד...אבל זו צריכה להיות החלטה של הפסיכיאטר המטפל בשילוב עם השלמה שלך שיש מקום לתת תרופה זו. לנו באופן אישי התגלה עולם חדש כשנתנו לבן רספרידל (אני יכולה לספר לך שלצערי הרב אנחנו נאלצים לחזור לתרופה זו כי הבן פשוט זקוק לה...וכל רצוני שהילד יהיה מאושר...והוא היה כזה כשקיבל את הרספירידל). בנוגע לצד האלטרנטיבי - נחלק אותו לשניים - מה שמוגדר טיפול אלטרנטיבי התנהגותי וטיפול בעזרת "תרופות". אני אישית, מהכרות מקצועית עם הצד "התרופתי" - לא מאמינה בו כלל וכלל..אבל זה אישי ויש כאלה המדווחים על פלאים בתחום זה - זו החלטה אישית שלך בלבד. במישור האלטרנטיבי התנהגותי - יש המון תחומים ושווה לנסות. על הבן שלי למשל ביופידבק מאוד מאוד השפיע לטובה. רכיבה טיפולית מאוד עזרה לו בהבנה של מושגים חברתיים כמו עבודה בקבוצה, שיתוף פעולה וכו'....ולא חסרות דוגמאות בעניין. כיום הבן משתתף בסדנא למיומנויות חברתיות. קשה למצוא כאלו משום שזו התמחות פסיכולוגית אבל אם אין בסבלנותך להמתין עד פברואר יש וניתן למצוא אלטרנטיבות לפרוייקט עוצמה...שלי אישית יש הרגשה שהוא מסחרי מידי... הסדנא למיומנויות חברתיות שבה משתתף הבן שלי היא סדנא שבה הפעילות מצולמת. לא כל כך נעים לו לראות את עצמו אחר כך...אבל זו אחת המטרות. אני לא בטוחה שקל לו ליישם את הדברים משום שצריך להגיע למודעות גבוה מאוד והכרה אישית שבאמת יש לך בעיה - הכוונה לילד...כמעט תמיד הוא יחזור הביתה ויגידהם התחילו...ואולי זה נכון אבל הוא חייב לדעת לעצור - וזה קשה. לגבי בה"ס אני גם רוצה להגיד לך מספר מילים - בה"ס לא צריך לשאול אותך האם להעניש אתהבן או לא. בה"ס צריך ללמוד מי הוא הבן שלך (ומחובתך למצוא דרכים לעזור לו ללמוד -קיימת מיקי, קיימת שביק)ולקחת אחריות ודרך טיפול (כמובן שבהחלטה משותפת שלכם מראש). לילד חשובים מאוד הגבולות הברורים. חשוב שכל הצוות בבה"ס ידע מה עושים עם הבן במצבים השונים ואלו דרכים קיימות לעזוןר לו במצבי התפרצות קשים - ואת חייבת לעמוד על כך... מקווה שעזרתי לך ולו במעט - יעל
