מבולבלת

[chilli peppers]

מבולבלת

התחתנתי צעירה (יחסית). עקב כך דילגתי על כמה שלבים בחיי (צבא, חיי רווקות, טיול בחול עם חברים וכו'). היום, לאחר מספר לא מועט של שנים אני מרגישה מתוסכלת, מבולבלת, ומעין רצון כזה של לבלוע את העולם. לחוות דברים. לעשות דברים חדשים, להתרגש. הבהרה: יש לי בעל נהדר, אוהב, תומך ואין לי שום כוונה לעזוב אותו. אבל מהנושא הבעייתי שלי, הוא מתעלם. כנראה חושש להתמודד. ניסיתי לדבר איתו ולהסביר את מה שאני מרגישה ואין כל-כך עם מי. אני מבינה את הצד שלו אבל מצידי אני מרגישה שאני במלכוד. אין לי עם מי לדבר ואין לי ממי לקבל עצה טובה. לפסיכולוג אני לא יכולה ללכת היום מבעיות תקציביות. למישהו יש רעיון איך לא להרוס את חיי הנישואים שלי? (שכמעט נהרסו בשנה האחרונה כי הכנסתי אותם למצב מאוד מסוכן). תודה על עזרתכם.

 

[gesus]

לכי ליעוץ פסיכולוגי../images/Emo54.gif

חלק מהשירותים שאת זכאית להם ללא כסף הם יעוץ פסיכולוגי.

 

[ערן לוי המקורי]

צר לי לאכזב...אבל

אין כזה דבר טיפול ללא תשלום. בקופות החולים יש סיבסוד.אבל בחינם?..אין דבר כזה. את יכולה לקבל טיפול ב 150 ש"ח במסגרת קופות החולים. אם את צריכה 10 פגישות למשל אז זה כבר יוצא 1500 ש"ח....וזה לפי דעתי לא נחשב "חינם"

 

[גרא.]

C.P,תחושת ההחמצה והתסכול עקב

נישואייך המוקדמים יחסית, לפני שבעצם בכלל הכרת וחווית, חוויות רבות של טרום הנישואין, שאת עצמך תארת,אינה שכיחה מדי..אבל היא חוזרת על עצמה אצל נשים רבות שהתחתנו צעירות,אולי צעירות מדי, עוד לפני שהגיעו לבגרות הנפשית הנחוצה לשם כך..במצב שנוצר, אפשר אולי להתייחס לכך כמחיר ששילמת עבור הנישואין המעט נימהרים הללו.למרות שהרווח שיש לך מהעיסקה הזו, לדברייך,הוא רב:יש לך בעל נהדר,אוהב ,תומך..אבל..אבל מהבעייה הדומיננטית המטרידה אותך עכשיו הוא מתעלם..כפי שאת אומרת,"יש לו את הצד שלו,ומהצרכים הללו שלך, שהם באמת כל כך כנים אמיתיים ומובנים, הוא מתעלם..להבנתי, זה לא שאת צרחכה ללכת לטיפול פסיכולוגי..את שפוייה לחלוטין,רגשותייך כנים ואמיתיים, ולמועקה שציינת, אין פתרון פסיכולוגי..אין במקום..לא ציינת אם יש לכם ילדים, אני מניח שלא..אבל אם וכאשר זה יקרה, וזה לעיתים מאד מיידי יהיה עלייך לדחות את מימוש הצרכים הללו,,לזמן רב הרבה יותר..הרבה יותר קשה יהיה אז להתמודד עם זה. לכן באיזה שלב עלייך לבחור, מהרצוי, או מה עדיף על מה,ואיזה מחיר את מוכנה ורוצה לשלם..אתם שניכם חייבים שוב לשוחח בצורה העמוקה והרצינית ביותר על הצרכים ההדדיים, ולנסות להגיע לאיזה שהיא הסכמה..אם זה לא הולך..אין ברירה, אלא להפגש שניכם יחד אצל יועץ נישואין פגישה אחת, שאינה סדרה ארוכה ויקרה, יהיה עליכם לממן. תפקיד היועץ, יהיה לא לטפל בך, או בכם, אלא לעזור לכם לדבר אחר עם השני, כדי להגיע לאיזה שהיא הדכמה..מפגש כזה, עשוי להוות מעין גישור ביניכם..מבולבלת,יחד עם כל מה שהצעתי לך לעשות, יש לי קושי עם התנהגותו של בעלך...בעיקר עם צורת ההתעלמות שלו מצרכייך..כדאי לחשוב על כך,,מה יהיה בעתיד כאשר בוא ימשיך להיות מין אדם כזה? אם וכאשר יהיו לך צרכים אחרים המאד חשובים לך???

 

[chilli peppers]

הבהרות נוספות

תודה על התגובות. גרא, לידיעה: יש לנו כבר 2 ילדים גדולים (שוב, יחסית). עד היום לא הרגשתי את החסכים שכתבתי עליהם בהודעה הקודמת. עכשיו כשהילדים בגרו ויש לי יותר זמן לעצמי אני יכולה להסתכל עמוק יותר ולהבין את מה שפעם לא היה לי זמן להבין. לגבי התנהגותו של בעלי, אני לא חושבת שכבר אפשר לשנות אותו. לאורך כל חיינו המשותפים הוא נהג להתעלם מבעיות, לדעתי מתוך תקווה שהן תעלמנה מעצמן (מעט ילדותי, לא?), ואני למדתי להסתדר לבד בשעת צרה. זה לא ממש מפריע לי. מה שמפריע לי היום, זה שאין לי עם מי לדבר על הסערה שאני עוברת. וזו בפירוש סערה. מן ערבוב של רגשות, של רצונות ושל תהיות ואני לא מצליחה לתת לעצמי את התשובות. אני זקוקה למישהו/י שאיתו אוכל לדבר, לפרוק את כל העומס שאני נושאת איתי בשנה האחרונה ולאו דווקא לייעוץ. אני חושבת שזה משהו שיעבור, רק שקשה לי נורא לעבור את זה לבד. חברות לא באות בחשבון. אשמח ואודה על תגובה נוספת.

 

[גרא.]

C.P,דומה שאת מסבירה את עצמך

היטב. את יודעת בדיוק למה את זקוקה, כפי שהגדרת "מישהוא או היא שאיתו/ה תוכלי לדבר,לפרוק את כל העומס שת נושאת איתך בשנה האחרונה..למרות שאת חושבת שזה יעבור, קשה לך נורא לעבור את זה לבד..העומס הרגשי שאת סוחבת על גבך, אולי גם מכביד מאד על לבך, הוא כל כך אישי ואינטימי ,ואיני רואה כיצד אפשר לדבר על זה כאן בפורום..ללכת בכמה שיחות לאיש מקצוע,עשוי לעזור לך גם לפרוק, גם להבהיר,וגם לאסוף כוחות,לאגור עוד אנרגיה..אין דרך אחרת שאני מכיר , אלא אם כן תנסי לשתף את בעלך ברגשות ובהתלבטויות שלך..יחד עם זה, את נמצאת בטווח הגילים ,עדיין לא בגיל המעבר, אבל גיל שתמיד עולות בו המון שאלות של הגשמה עצמית..כאשר הילדים כבר גדולים (יחסית),הם בגרו ויש לך הרבה יותר זמן לפרספקטיבה של חייך, חוויותייך ורגשותייך.יש נשים הבוחרות במצב כזה לפתוח בקרירה שניה..חבל שאין איזה שהיא חברה של ממש לידך..כי עד כמה שזה לא נוח לפעמים,אם היא יודעת להקשיב (ולא לפטפט), חלק לפחות מהעומס הרגשי יוכל לרדת מעלייך.