מבולבלת

[אירוס הגולן]

מבולבלת

היי,
אני לא יודעת כ"כ מאיפה להתחיל
השתחררתי מלפני מעל שנה ואני לא מצליחה למצוא את הכיוון שלי
אני מרגישה שדעתי מושפעת יותר מידי מהסביבה
מרגישה שהכיוון שיכול לעניין אותי זה משפטים אבל יודעת שזה לא המקצוע שאני ארצה לעסוק בו
נמשכת מאוד לתחום היצירה אבל מרגישה שזה לא המקום להתפרנס
אוהבת הרבה תחומים אבל לא מרגישה שבהם אני יכולה לעסוק (קרימינולוגיה, אדריכלות, חינוך)
לא נמשכת בכלל למדעים מדוייקים, אבל גם היסטוריה זה לא התחום שלי
בקיצור מבולבלת ובעיקר מפחדת לקחת אחריות ולהחליט..
יש לחץ להתחיל בשנה הקרובה (ואגב אוניברסיטה זה לא אופציה כי אין לי ציונים גבוהים) כי אני לא מרגישה שיש לי מה לעשות עוד שנה עם עבודות מזדמנות.
חשבתי אולי מכינה אבל שוב, הכל בגדר אולי, באמת פחד להחליט...
איך עושים את זה? איך מחליטים למה רוצים לחרוש במשך 3-4 שנים?!
ואני לא רוצה משהו כללי כמו מנהל עסקים...

 

[felix16]

אני חושב ש...

קודם כל אל תקשיבי אף פעם לאנשים שאומרים לך מה ללמוד כי זאת החלטה מאוד אישית.
אני חושב שמה שיעשה לך הכי סדר הוא לקרוא על כל תואר ולהבין מה הוא אומר ומהן אפשרויות העבודה התחום.
לימודי תואר לא מכשירים אותך למקצוע אחד ספציפי לכן כדאי לעשות מחקר קטן ולראות ה הן האופציות.
את תראי שאחרי שתקראי קצת יותר לעומק תוכלי לסנן חלק מהדברים ואף למצוא משהו שמתאים לך.

 

[אירוס הגולן]

זה לא כזה פשוט

שמע, בסופו של יום נורא קשה לנתק את עצמך מהסביבה שלך ומהדעות של הקרובים אליך
חברים הפסקתי לגמרי לשתף, הם לא מועילים לי בשום דבר מהבחינה הזאת אבל קשה עם המשפחה
מצד אחד לא מפריע להם שאני אלמד מה שאני רוצה, מצד שני אתה כן רואה מה הם מעדיפים
וגם עשיתי בירור, קראתי הרבה על תארים ואני יודעת מה האפשרויות, באיזשהו מקום הבחירה שלי במשפטים(נכון לתקופה הנוכחית) היא בחירה שלי וזה כן תחום שמאוד מענין אותי, מצד שני ללכת אחרי זה להיות עו"ד מול המסמכים כל היום- לא בטוח שזה היעוד שלי...
ונורא קשה לי לקבל את ההחלטה הזאת בעצמי, גם אחרי שקראתי את כל מה שאפשר
אבל דיי, אני צריכה להפסיק להתגונן, תודה על העצה, אולי מה שאני צריכה לעשות זה סוג של ריסטרט, לבדוק הכל מחדש בחשיבה נקיה ואישית יותר

 

[אפרת אליהו]

בלי לחץ

הי ראשית ממי את בלחץ להתחיל את השנה?
אדם משוחרר הוא מאוד צעיר והרבה אנשים לא מתחילים ללמוד ישר
אז הייתי מציעה לך להרגיש בסדר עם זה

שניתץ רשמת:אוהבת הרבה תחומים אבל לא מרגישה שבהם אני יכולה לעסוק (קרימינולוגיה, אדריכלות, חינוך)
למה את לא יכולה לעסוק בהם?
אפשר להתפרנס יפה מאדריכלות ומחינוך
וכמובן מציעה לך לא ללמוד מה שאת לא אוהבת השוק מוצף גם ככה בהרבה עורכי דין
ולא נכון לבחור מקצוע רק כי זה נשמע שזה מכניס

מוזמנת לשתף

 

[אירוס הגולן]

לא מדויק

לא בחרתי משפטים כי זה נשמע מכניס, כן יש לי משיכה לתחום ואני טובה בהתמודדות עם בירוקרטיה ודברים שקשורים לזה
אבל אני לא בטוחה בלב שלם שזו הבחירה שהייתי עושה לו הייתי לבד עם עצמי..

הלחץ להתחיל נובע מהבית, אני עוברת בין עבודות זמניות ולא נהנת מהן, (אפילו מאוד סובלת) מלצרות ומכירות בקניון זה לא בשבילי ומפה כן יש לי את הרצון להתחיל ללמוד במקום לבזבז את הזמן על תקופה שאני לא נהנת בה בכלל.... וגם כאן נכנס הפאקטור של הבית שהוא מאוד דומיננטי כפי שניתן להבין שאבא לא רוצה שאני אבזבז את הזמן (אמא יותר מבינה)

ואני חושבת שאני לא יכולה לעסוק במה שכתבתי מסיבה אחת פשוטה, אני מפחדת.
באמת מפחדת להחליט ללכת לכיוון שהוא יותר הומני (להוציא אדריכלות) ופחות במירוץ התחרותי אבל אני גם חושבת קדימה, אני לא בטוחה שאני רוצה קריירה מטורפת,

קשה לי מאוד בעיקר כי אני יודעת מה מושך אותי אבל באמת מפחדת להגיד את זה בקול רם.. וחשוב לי מה המשפחה חושבת שזה גם לא טוב
חשבתי בזמן האחרון אולי ללכת למכינה באוניברסיטה, להחשף ללימודים ולקחת עוד שנה שבה אני גם משפרת בגרויות וגם חושבת עוד קצת על מה טוב בשבילי
אבל גם על זה אני לא סגורה

 

[אפרת אליהו]

שאלות לא פשוטות...

הי ראשית אני מבינה את הדילמה בעיקר בגיל כמו שלך
הרעיון של ללכת שנה למכינה דווקא נשמע טוב
יש משהו במרחק מהבית וביכולת יותר לחשוב ולהיות יותר עצמאית לתרום להחלטות
כך או כל אני בטוחה שתקבלי את ההחלטה הנכונה
הכל לטובה
ותמיד תוכלי לשנות...

בהצלחה!

 

[ivgy1980]

תעשי שניים-שלושה איבחונים שונים

ושם כנראה תתבהר לך התמונה.

 

[צונית]

אל תתני לאף אחד ללחוץ עלייך להחליט

את עוד צעירה ויש לך זמן, את יכולה לקחת איזה קורס מקצועי במשהו שמעניין אותך ובינתיים לעבוד ולחסוך כסף - זה אף פעם לא רע.
בינתיים זה יקדם אותך ויבגר אותך, ואולי תמצאי מה הכיוון שלך.

את נשמעת די כמוני, בן אדם כללי כזה, וזה קשה להחליט ככה - כשמלא דברים מעניינים אבל אין אוריינטציה למשהו ספציפי.
אני ממליצה לך לא להיכנע ללחץ ללמוד השנה ולקחת עוד זמן כדי לקחת החלטה נכונה שאת שלמה איתה.
בדיוק כתבתי למישהי אחרת פה שאני נכנעתי ללחץ הסביבה והלכתי ללמוד משהו שלא הייתי שלמה איתו רק כי היה עלי לחץ להתחיל ללמוד משהו.
היום, 3 שנים אחרי, אני עוד מחפשת את עצמי ודי מתחילה את התהליך מחדש. אז לא חבל על כל האנרגיות, הזמן והכסף שבזבזתי?

אם תחום המשפטים מעניין אותך - את יכולה ללכת לעבוד כמזכירה במשרד עורכי דין, ולראות מקרוב את התחום. אולי תגלי שזה כן מה שאת רוצה לעשות? ואם תחום היצירה - אז קחי קורס קצר ותראי איך זה זורם.
לא חייבים ישר להתחיל ללמוד לתואר, אפשר ללמוד קורסים מקצועיים על הדרך או לעבוד בתפקיד זוטר בלי תואר רק כדי להבין אם זה הכיוון או לא.

שיהיה בהצלחה!

 

[אירוס הגולן]

זו התגובה שהכי הייתי צריכה לשמוע

יש משהו בלחץ הזה מסביב שגורם לכולנו לרוץ קדימה בכל המרץ
בלי לעצור שניה לחשוב מה באמת טוב לנו ומה באמת אנחנו רוצים
ולי אישית היו תקופות שזה הרגיש נוראי, סוף העולם, שאני חייבת לבחור כאן ועכשיו מה אני הולכת לעשות כל חיי
אבל זה לא באמת ככה,
גם אם אני אלמד במקרה הכי גרוע ובסוף לא אעסוק בתחום- למדתי והחכמתי וזה גם טוב. להרחיב קצת אופקים

אולי באמת אני לא צריכה ללמוד השנה, אולי זה עדיין לא הזמן, אבל אני לא בטוחה כבר שאוכל לדחות כי התקבלתי למסלול מסויים במוסד טוב ולא בטוח שישמרו לי את המקום לשנה הבאה... מה שבטוח אני כן אבדוק את האפשרות... את , במבט לאחור, היית דוחה את הלימודים בשנה אם היית במצב שלי כרגע? (בידיעה שכיום התקבלת לאפשרות הכי טובה שיש לך)

(אני חושבת שהתגובות שלכם עוזרות לי להגיד את הדברים שאני מפחדת לומר בקול רם ואני באמת שמחה שפניתי לכאן)

 

[צונית]

כיף לדעת שזה עוזר

אני מאוד מזדהה, הבלבול הזה הופך בשלבים מסויימים להיות תהומי - כמו שאת אומרת, סוף העולם, דיכאון ותחושות מאוד קשות של חוסר ברירה.
יפה שאת מזהה את זה שאת לא באמת לוקחת כרגע החלטה שהיא סופית, גם אם תלכי ללמוד עכשיו תואר - זה לא אומר שזה סוף העולם. הכל פתוח, אפשרויות הלמידה הן אינסופיות - תוך כדי וגם אחרי. זה בטוח לא בזבוז, השאלה אם זה מה שאת רוצה לעצמך כרגע.

אני קוראת עכשיו ספר שקניתי בסטימצקי - איך להגשים את עצמך בעבודה.
הוא ממש נותן לי השראה, ומראה ששום החלטה בחיים שלנו לא סופית, והכל פתוח - אם רק נחליט לפתוח את הראש.

שאלת שאלה קשה...
מה זאת אומרת התקבלת לאפשרות הכי טובה שיש לך? מאיזה בחינה?
האם זה מה שאת רוצה לעשות עם עצמך? זה גם מעניין אותך וגם יש בזה אפשרויות תעסוקה?
ואם יגידו לך שהם שומרים לך את המקום לשנה הבאה - האם זה אומר שאת פשוט דוחה את תחילת הלימודים במקצוע הזה לשנה, או שאת הולכת לחפש כיוון אחר?

בגדול - אם את מאמינה שבעוד שנה תתחילי את מה שאת הולכת להתחיל עכשיו - אז אל תדחי.
אבל אם את לא שלמה עם ההחלטה שקיבלת, ואת רוצה לחפש משהו אחר שיותר יתאים - אז בהחלט, תבטלי וקחי עוד זמן כדי לבחור.


ולסיכום - אני אספר לך קצת על ההחלטות שלי:
אני השתחררתי בגיל 21 והגדרתי לעצמי ובמיוחד למשפחה שלי שאני מחכה שנתיים ואז מתחילה ללמוד.
עבדתי, עבדתי, עבדתי ופשוט לא טרחתי לחשוב באמת מה אני רוצה לעשות. פתאום הגיעה העת להירשם ללימודים, וכולם מאוד לחצו עלי לא לחכות עוד שנה ולכן חשבתי ביני לבין עצמי מה אני רוצה ומה חשוב לי - וככה החלטתי שאני רוצה ללמוד באוניברסיטת ת"א (זה היה בראש סדר העדיפויות!) ושאני רוצה משהו שלא קשור למתמטיקה. איזה מחשבות ילדותיות ולא בשלות.
אז הלכתי ללמוד, ולקח לי FOREVER לסיים את התואר הזה, שמשכתי אותו למרות שהבנתי כבר בסמסטר הראשון שהוא לא עבורי. ועכשיו, בגיל 28 (סיימתי לפני שנתיים), אני הופכת הכל והולכת ללמוד תואר שני במנהל עסקים. במכללה.
יש לי מלא השלמות, יש לי אתגר מטורף עם המתמטיקה כי עכשיו עברו יותר מ10 שנים מאז הפעם האחרונה שהתעסקתי במשהו יותר מורכב מכפל וחילוק. אבל אני מרגישה בתוך תוכי הווייתי שזו הדרך הנכונה לי, שתביא אותי למקומות שאני שואפת להגיע אליהם, שיהיה לי מעניין ומאתגר ומספק (שזה פשוט הכי חשוב. האם מה שאת עושה מביא לך סיפוק בחיים).

שיהיה בהצלחה!

 

[אירוס הגולן]

היי

האפשרות הכי טובה שלי = המוסד הכי טוב שיכולתי להתקבל אליו (ביחס לבגרות ולפסיכומטרי) במקצוע שרציתי.

בסופו של דבר לאחר התחבטויות והתלבטויות החלטתי ללכת על זה ולהתחיל ללמוד השנה
שנה שעברה הסיטואציה הייתה אותו הדבר וגם לא ידעתי אם זה מה שאני רוצה ובסוף דחיתי

הפעם אני מנסה, אני יודעת שאני אהנה מהלימודים, מהאנשים החדשים ומכל מה שקשור
אבל עם זאת עשיתי הסכם קטן עם עצמי- בסוף השנה אם זה בכל זאת לא מרגיש לי נכון אז לבדוק אפשרות לעבור לתואר אחר..
באיזשהו מקום הפחד גם מדכא את המקום הקטן הזה בראש שיודע שאני כן אוהבת את התחום הזה.. זה משהו שמלווה אותי גם מגיל קטן

אני מאוד מתחברת לגישה שלך (בהמשך למה שכתבת בסיכום) גם אני מאמינה שאין מה להתחרט, מכל דבר שעשית למדת והכי חשוב להפיק את המיטב ממנו.
בקשר למתמטיקה אני מאמינה שזה קטן עליך, עם קצת שאפתנות והרבה חרישות אפשר להשיג הכל

ומי יודע אולי בכלל נרשמנו לאותה מכללה וניפגש באוקטובר הקרוב