מבולבלת...
שלום לכולם, זה פעם ראשונה שאני כאן בפורום, עד עכשיו די הכחשתי שאני שייכת. אתחיל מהתחלה, לפני כמעט שנתיים עברתי ניתוח טבעת. לפני כן, חשבתי הרבה על הניתוח וכל שדמיינתי זה שסוף סוף אוכל להיראות טוב בעיני... הכרתי את הניתוח מהבית ותפסתי אותו כיעיל ומשפר איכות חיים. עברתי אותו. בהתחלה, היה לי קשה, רגשית, נפשית, עם החתכים, הצלקות, ההרגשה שיש משהו בפנים, שמרגישים אותו כששוכבים על הגב ונמתחים, אפילו כשלובשים חזייה הדוקה מעט (מצטערת על חוסר הצניעות). היה לי קשה תור השיקוף ורק אחרי ארבעה! חודשים הסכמתי והלכתי, הסגירה הראשונה גרמה לי לבחילות קשות וגם השנייה... ומאז לא הצלחתי לבקר במרפאה יותר....
עם זאת, עודדה אותי ההצלחה, משהו בראש השתנה, האכילה היתה מסודרת, עסקתי בפעילות גופנית וסוף-סוף שמרתי על עצמי. לא ירדתי הרבה, אבל הביטחון, הדימוי והאהבה העצמית שחזרה אליי היו שווים את הקושי.
ועכשיו, כבר שנה משהו לא זז, אני לא יורדת, ליהפך עליתי. אני רוצה להשתפר, לקבל את הניתוח הזה ממקום שהוא יכול לעזור, ראיתי אנשים שהוא עזר להם באופן מדהים. הדיאלוג שלי עם הטבעת קשה - ומכאן אני כותבת... מישהו מכיר את ההרגשה? מה עושים עם זה? איך עושים את מה שצריך לעשות? אני מבולבלת, כפי שרמזתי בכותרת, וגם מאוכזבת שלא הצלחתי להתאקלם כמצופה.
שלום לכולם, זה פעם ראשונה שאני כאן בפורום, עד עכשיו די הכחשתי שאני שייכת. אתחיל מהתחלה, לפני כמעט שנתיים עברתי ניתוח טבעת. לפני כן, חשבתי הרבה על הניתוח וכל שדמיינתי זה שסוף סוף אוכל להיראות טוב בעיני... הכרתי את הניתוח מהבית ותפסתי אותו כיעיל ומשפר איכות חיים. עברתי אותו. בהתחלה, היה לי קשה, רגשית, נפשית, עם החתכים, הצלקות, ההרגשה שיש משהו בפנים, שמרגישים אותו כששוכבים על הגב ונמתחים, אפילו כשלובשים חזייה הדוקה מעט (מצטערת על חוסר הצניעות). היה לי קשה תור השיקוף ורק אחרי ארבעה! חודשים הסכמתי והלכתי, הסגירה הראשונה גרמה לי לבחילות קשות וגם השנייה... ומאז לא הצלחתי לבקר במרפאה יותר....
עם זאת, עודדה אותי ההצלחה, משהו בראש השתנה, האכילה היתה מסודרת, עסקתי בפעילות גופנית וסוף-סוף שמרתי על עצמי. לא ירדתי הרבה, אבל הביטחון, הדימוי והאהבה העצמית שחזרה אליי היו שווים את הקושי.
ועכשיו, כבר שנה משהו לא זז, אני לא יורדת, ליהפך עליתי. אני רוצה להשתפר, לקבל את הניתוח הזה ממקום שהוא יכול לעזור, ראיתי אנשים שהוא עזר להם באופן מדהים. הדיאלוג שלי עם הטבעת קשה - ומכאן אני כותבת... מישהו מכיר את ההרגשה? מה עושים עם זה? איך עושים את מה שצריך לעשות? אני מבולבלת, כפי שרמזתי בכותרת, וגם מאוכזבת שלא הצלחתי להתאקלם כמצופה.
