dazed and confused12
New member
מבולבלת
אז מאיפה להתחיל?
נשואים 6 שנים, ביחד 9, ללא ילדים עדיין - מבחירה.
אני מרגישה במערכת היחסים שלנו בעיקר בשנה וחצי האחרונות בפיצול אישיות.
מצד אחד, אנחנו נהנים לבלות זמן ביחד - לשבת ולדבר, לצאת ולבלות, להעביר ערבים רומנטיים, לעשות דברים ביחד כמו סתם לבשל ארוחת ערב ביחד, לראות סרטים, להקשיב למוסיקה ולהיפגש עם חברים. התקשורת בינינו טובה בד"כ ואנחנו אוהבים מאוד.
מצד שני, אנחנו נקלעים לכל מיני ויכוחים מטופשים מתוקף היותנו הממ בני אדם שונים כנראה. הוא יכול לענות לי באיזה טון שנשמע לי כחסר סבלנות, וכשאני שואלת אותו למה הוא כועס, הוא באמת נהיה עצבני כנראה. אני יכולה להתעצבן על איך שהוא נוהג למשל. דברים קטנים כאלה - שלא באמת שווים ויכוח לטעמי, אבל איכשהו מגיעים לזה. וכשהם מגיעים לזה, מעצם היותי מועדת קצת למצבי רוח - אני יכולה לרצות לשבור את הכלים (בד"כ לא אומרת את זה), או סתם להסתגר בתוך עצמי. ואחרי זה, לא לזכור מה היה בכלל..
חוץ מזה, אני מרגישה שהתחלפנו בכמה מתכונותינו הפחות טובות. במקור- אני הייתי עצבנית, עכשיו נדמה שהוא יותר. הוא היה יותר שתקן, היום נדמה שכשרבים אני השתקנית.
נדמה לי שאנחנו יותר מדי קרובים לדפוסים של עצמנו, בשביל להיות מסוגלים לראות אותם כפי שהם, לזהות אותם ולשנות אותם (איש איש את עצמו, זה את זה זה לא ממש אפשרי לדעתי) - מהפרפסקטיבה שלנו, כשעומדים כל כך קרוב לסיטואציה, היא נראית מטושטשת, לפחות לי.
הדבר היחיד שאני מצליחה כן לראות בבהירות זה התחושות שאני רוצה להרגיש במערכת היחסים: אהבה ותמיכה שיש, ותחושה של שלווה, של יציבות רגשית, שאין אותה, כי היא נקטעת לטובת ויכוחים מטופשים.
מה עושים?
אז מאיפה להתחיל?
נשואים 6 שנים, ביחד 9, ללא ילדים עדיין - מבחירה.
אני מרגישה במערכת היחסים שלנו בעיקר בשנה וחצי האחרונות בפיצול אישיות.
מצד אחד, אנחנו נהנים לבלות זמן ביחד - לשבת ולדבר, לצאת ולבלות, להעביר ערבים רומנטיים, לעשות דברים ביחד כמו סתם לבשל ארוחת ערב ביחד, לראות סרטים, להקשיב למוסיקה ולהיפגש עם חברים. התקשורת בינינו טובה בד"כ ואנחנו אוהבים מאוד.
מצד שני, אנחנו נקלעים לכל מיני ויכוחים מטופשים מתוקף היותנו הממ בני אדם שונים כנראה. הוא יכול לענות לי באיזה טון שנשמע לי כחסר סבלנות, וכשאני שואלת אותו למה הוא כועס, הוא באמת נהיה עצבני כנראה. אני יכולה להתעצבן על איך שהוא נוהג למשל. דברים קטנים כאלה - שלא באמת שווים ויכוח לטעמי, אבל איכשהו מגיעים לזה. וכשהם מגיעים לזה, מעצם היותי מועדת קצת למצבי רוח - אני יכולה לרצות לשבור את הכלים (בד"כ לא אומרת את זה), או סתם להסתגר בתוך עצמי. ואחרי זה, לא לזכור מה היה בכלל..
חוץ מזה, אני מרגישה שהתחלפנו בכמה מתכונותינו הפחות טובות. במקור- אני הייתי עצבנית, עכשיו נדמה שהוא יותר. הוא היה יותר שתקן, היום נדמה שכשרבים אני השתקנית.
נדמה לי שאנחנו יותר מדי קרובים לדפוסים של עצמנו, בשביל להיות מסוגלים לראות אותם כפי שהם, לזהות אותם ולשנות אותם (איש איש את עצמו, זה את זה זה לא ממש אפשרי לדעתי) - מהפרפסקטיבה שלנו, כשעומדים כל כך קרוב לסיטואציה, היא נראית מטושטשת, לפחות לי.
הדבר היחיד שאני מצליחה כן לראות בבהירות זה התחושות שאני רוצה להרגיש במערכת היחסים: אהבה ותמיכה שיש, ותחושה של שלווה, של יציבות רגשית, שאין אותה, כי היא נקטעת לטובת ויכוחים מטופשים.
מה עושים?
