../images/Emo91.gif מאמר מפי פרופסור מוחמד../images/Emo104.gif
פ"פ: פרופסור מוחמד ברוך הבא לראיון ב FrontPage. מוחמד: זה כבוד גדול עבורי. תודה על שאתם נותנים לי הזדמנות להציג את דעותי לקוראיכם. כפי שאתם יודעים, תחום העניין שלי הוא האיסלם המתון, הכוללני, העוסק בכל זכויות האדם. משימתי היא לעזור להחזיר את היופי שהתקיים פעם באיסלם, מסר שאינו אופנתי כיום אצל המוסלמים השמרנים או הקנאים. פ"פ: אתה עצמך מוסלמי ועם זאת, דבר שאינו נפוץ בין אנשי דת ומלומדים מוסלמים, אתה מלמד שהקוראן אומר שישראל שייכת ליהודים. האם תוכל להאיר את עינינו על דברי האיסלם בנושא זה? מוחמד: הקוראן מתווה כמה עקרונות סביב נושא משותף: האל אינו אוהב עוולה, ויסייע למי שנפגע מיחס לא הוגן. הדגש על כך כה רב, עד שהאיש המוזכר יותר מכל בקוראן הוא משה – המוצג כמהפכן מטעם האל, ומוביל עם מדוכא ומעונה רק מהסיבה שהם עובדים את האל, הלאה מארץ העבדות אל ארץ הקודש המובטחת. הקוראן בפרק 5:20-21 מצהיר בבהירות: משה אמר לעמו: הו עמי! זכור את נדיבות האל כלפיכם כאשר הוא מינה לכם נביאים, ושם עליכם מלכים, ועשה למענכם מה שלא עשה לפני כן לאף אחד מהעמים. הו עמי! בוא אל ארץ הקודש אשר האל כתב למענך, ואל תהפוך פניך, שמא תצא מפסיד. הקוראן ממשיך ומספר מדוע נאסר על בני ישראל להיכנס לארץ במשך ארבעים שנה... אך הדחף לניתוח שלי הוא האמירה של משה לפיה ארץ הקודש היא זו שהאל "כתב" לבני ישראל. הן אצל היהדות והן באיסלם המונח "כתב" יש בו פרוש סופי, החלטי ובלתי ניתן לשינוי. כך (אצל היהודים) ישנה התורה שבכתב, שאינה ניתנת לשינוי, ומולה התורה שבעל פה, שמייצגת שינוי בהתאם לרוח הזמנים (אפשר לדון במידת הדיוק של טענה זו. Equus). ובקוראן אנו מוצאים: "נכתב עליכם בצום" – להראות שמשהו ניתן כצו, ודבר בו אינו ניתן לשינוי. לפיכך העובדה הפשוטה היא, מנקודת מבט של אמונה: אם האל "כתב" את ארץ ישראל לעמו של משה, מי יוכל לשנות זאת? הקוראן מתייחס לגלות, אבל משאיר פתוחה את האפשרות לשיבה... באומרו ליהודים שאם ישמרו את הבטחתם לאל, האל ישמור את הבטחתו האלוהית אליהם. אנו יכולים לטעון שמדינת ישראל הנוכחית לא הוקמה בדרכי שלום, ושרבים גורשו מבתיהם – עבורי זה אינו הנושא. הנושא הוא שכאשר מוסלמים נכנסו לארץ זו במאה השביעית, הם היו מודעים היטב לזהות בעליה החוקיים, וכאשר לא פעלו בהתאם לייפוי הכוח האלוהי (לפחות כפי שהוא מובן על ידי כל הדתות של צאצאי אברהם) הם שיתפו פעולה וסייעו בדבר עבירה. והמצב הנוכחי הוא פירותיה של אותה פעולה – כאשר פלשתינים וישראלים חפים מפשע נהרגים מדי יום. אני רוצה גם להסב את תשומת הלב לעובדה שפרשני קוראן מתקופת ימי הביניים – בלי כל יוצא דופן המוכר לי – הכירו בישראל כשייכת ליהודים, כזכות מלידה שהוענקה להם. והנה, שניים מהפרשנים הידועים ביותר של האיסלם מסבירים את המונח "כתב" כפי שמופיע בקוראן פרק 5:21 כך: הרעיון שישראל אינה שייכת ליהודים הוא מודרני, ומתבסס כנראה על דחיית הקולוניאליזם האירופאי בידי עמי המזרח התיכון, אך בברור אין לו דבר וחצי דבר עם הקוראן. עובדה מצערת היא שמרבית המוסלמים אינם קוראים את הקוראן ואינם מתייחסים לדבריו הברורים. במקום זאת הם נותנים לאימאמים ואנשי דת לעשות זאת עבורם. פ"פ: אתה אומר אם כך שהמוסלמים שנכנסו לארץ המקודשת במאה השביעית "שיתפו פעולה וסייעו בדבר עבירה". האם תוכל להרחיב מעט? עד כמה כנה האיסלם המודרני ביחס לעובדה זו? מוחמד: כיצד איבדו היהודים את זכותם לגור בארץ הקודש? על פי כל המקורות האמינים זה קרה בביזה ובשריפה בשנים 70-135 ואילך (70 – המרד הגדול. 135 – סוף מרד בר-כוכבא. Equus). כאשר המוסלמים נכנסו לארץ ב 638, משחררים אותה מידי הביזנטים, הם ידעו היטב מי הבעלים החוקיים. אולם אנו מוצאים שהיסטוריונים מוסלמיים מספרים שכאשר החליף קיבל את כניעתו של הנציג הנוצרי הביזנטי, סופרוניוס, על מי תנאים שהוסכמו, אחד התנאים היה שיהודים לא יורשו להיכנס לעיר (ירושלים). אני אישית מתקשה לקבל סיפור זה ולראות בו אמת היסטורית שהרי, כפי שהראו מלומדים מודרניים, הדיווחים המוסלמיים מאותה תקופה נרשמו זמן רב לאחר המאורעות, ואינם אמינים כפי שנחשבו בעבר. אנו יודעים כשאשר ראשוניי הצלבנים השתלטו על המקום ב 1096-1099, הם טבחו ביהודים ובמוסלמים. אם עומאר (החליף) אכן חתם על הסכם כזה, מה עשו שם יהודים? ב"שיתוף פעולה וסיוע לדבר עבירה" אני מתייחס לזמן שאבו-מאליכ בנה שם מסגד, והחזיק במסורת שגויה המיוחסת למוחמד, לפיה הנביא הוא שאמר שעל אדם לצאת למסע רק לשלושה מסגדים: מכה, מדינה, וירושלים. כיצד יכול היה הנביא לומר זאת, כאשר כל המוסלמים מסכימים שבשעה שהקוראן מצהיר: "ביום הזה השלמתי עבורכם את (מצוות) דתכם" (פרק 5:3), ירושלים לא הייתה שטח מוסלמי? השלמת מצוות הדת פרושה רק ש... הקוראן בשפה הערבית ניתן לעמים הערביים, והעניין של כיבוש אזורים נוספים אינו מצווה של האיסלם הקוראני. פ"פ: הרצאותיך באוניברסיטה חושפות את העובדות השגויות שנרקמו בשל השפעה פוליטית. כתוצאה אתה מוקע לעתים תכופות בידי קבוצות מוסלמיות. ספר לנו על הביקורת וההטרדה כלפיך. מוחמד: הביקורת על עבודתי היא שאני סוטה מהדרך של התנועה הגיאו-פוליטית לקראת פונדמנטליזם. קוראיכם חייבים להבין שהפונדמנטליזם הופך במהירות לזרם המרכזי. המתינות אינה כך. דוגמא טובה יש בחיבורו של אכבר אחמד, "איסלם במצור", שם הוא מראה שהטאליבן אינם עוד קבוצה שולית בפקיסטן (הכוונה כנראה לאפגניסטן. Equus). פקיסטנים רבים נסחפים אחר תורותיהם. כאן בארצות הברית, אני מהווה בעיה לבאי המסגדים אשר מפעילים לחץ חברתי בכדי לכפות על אחרים את דעותיהם הקיצוניות. במישור האישי עם משפחתי: כאשר אשתי, אחרי שנות מחקר, החליטה שכיסוי ראש אינו עוד מחייב ובחרה לנוע בלעדיו, רבות מה"אחיות" המוסלמיות שבירכה לשלום סירבו לענות לה – בלי לבדוק אפילו את מניעיה. מוסלמים רבים מתייצבים נגדי מהסיבה הפשוטה שאני טוען שלישראל הזכות להתקיים. במונטריאול הואשמתי בגזענות לאחר שאמרתי ש 95% מהמוסלמים כיום נחשפים לתעמולה אנטישמית. תגובתי, שה"מונטריאול גאזט" סירב לפרסם, הייתה שעל כל מוסלמי לענות על שאלה אחת פשוטה, ובכנות: מה הפירוש של שני הפסוקים האחרונים בפרק הראשון של הקוראן? "הובל אותנו בדרך הישר – הדרך של אלה אשר להם הענקת את חסדך, לא אלה שנתקלו בחמת אפך, לא אלה התועים". פ"פ: פרופסור מוחמד, היה זה עונג לשוחח עמך וברצוננו להודות לך על קולך האמיץ בקרב הקהילה המוסלמית, כאשר דו-שיח כנה, למרבה הצער, מדוכא באיבו. אנו מעודדים אותך להמשיך ולהלחם למען איסלם מתון המתאים עצמו לדמוקרטיה המערבית – ואנו מקווים שלקולך תמצא השפעה גוברת. מוחמד: הקוראן מצהיר כבר בתחילת הפרק השני ש"זהו ספר שאין בו ספק, מדריך לכל המאמין באל". תוכנו צריך לפיכך להיחשב על ידי כל מוסלמי כמצווה אלוהית, ויש לציית לו. הפסוקים אודות ישראל כמו בפרק 5:20-21 לא נועדו רק כדי להיקרא. הן נועדו להיעשות. באיסלם יש פתגם האומר "הימנע מפני אסון". מוסלמים חייבים לקבל את המציאות – בשנים מאז כינונה של מדינת ישראל, עיקר המאמץ באזור היה להביא להריסתה. הם נכשלו, ולא נראה שהם עומדים להצליח. הצעד המעשי והמועיל כעת הוא להיאחז במציאות. ישראל קיימת ותמשיך להתקיים. היא יכולה להתקיים במצב של שלום או במלחמה. הקוראן אומר למוסלמים שהאל לא ישנה את מצבם עד שהם לא ישנו אותו בעצמם – וזו דוגמא קלאסית ליישום צו זה הלכה למעשה. רק כאשר המוסלמים יקבלו את קיומה של ישראל הם ילכו אחר הקוראן. ישראל תקיים משא ומתן מתוך עמדה של ביטחון, וגם אם ייתכנו מתחים מדי פעם, שלום בר קיימא יהיה המצב הנורמלי.