מבולבלת נורא

[קארניו]

אין קשר בין מות אחיו לבין הסירוב שלו ללכת

לארוחות משפחתיות כי לא האבל הוא הגורם .
ולכאורה הבקשה שלה בכלל לא מוגזמת ואפילו לגיטימית רק שאתם מוציאים דברים מהקשרם ושופטים אותה בחומרה על כך שהם מכירים מעט זמן ולכן אין לה זכות למהר לשום מקום או על זה שהיא העיזה בכלל לפנות לאימו בעוד שאיננו יודעים מה טיב היחסים שנוצרו בין השתיים בתקופה זו.

וכן, זה בהחלט מוזר שהוא נמנע מללכת למפגשים משפחתיים ופותר את זה באמירה עקשנית "כזה אני" !

 

[רפסודיה]

כזה הוא

יש לה זכות לשאוף למה שמתאים לה ויהא יכולה למהר לשם, רק לזכור שיש שם עוד אדם, ואותן זכויות עומדות גם לו. וגם שהאדם הזה לא חייב לה כלום.
מה גם שאין לה זכות לדרוש ממנו להשתנות כדי להתאים את עצמו להיות ולמלא אחר מה שמתאים לה. הציפייה שלה הזו ממנו מופרכת לגמרי במיוחד כשהיא צצה בשלב טרי כזה של דייטינג.

 

[קארניו]

חובה וזכות יש רק בחשבון הבנק

ואילו ביחסים בין אישיים יש מוסכמות ודרך התנהלות והתנהגות.
וזוגיות היא דבר גמיש ושלא מתנהלת על פי מערכת חוקים נוקשה של זמנים האומרת שרק אחרי איקס חודשים או שנים היא יכולה לבקש ממנו להצטרף למפגשים משפחתיים וכל מה שפחות מכך זו בקשה מוגזמת וחצופה. למיטב זכרוני ,המנהלת שלך סיפרה שהיא התארסה אחרי 10 ימים של היכרות וכעבור חודשיים היא כבר היתה נשואה . ובכך היא סותרת את טענותיכם על מוקדם ומאוחר ....

בנוסף, פותחת הפוסט היתה לצידו של הבחור בימיו האחרונים של אחיו וגם לאחר מכן היא תמכה בו וזה רק טבעי ואנושי שהיא מצפה ממנו שיתרום את חלקו גם אם קשה לו והוא שונא קהל ובלה בלה ,כי מערכת זוגית כמו כל מערכת אחרת היא של תן וקח תוך התחשבות בצרכים של האחר. ואם את קוראת לזה חובה וזכות אז כן, יש לו גם חובות כלפיה למרות שביטלת אותן משום מה.

 

[קארניו]

אותן= אותם

 

[מפלצת או ילדה]

אני חושבת

שאת בדיוק הבן אדם הזה שיגרום לו להסתגר בקונכיה שלו עוד יותר, ולהפוך ל

מושלם

 

[לורין8]

אתם לא מבינים דבר אחד

בגלל שחוויתי גירושין פעם אחת אני פוחדת להיכנס לקשר כזה עם בן אדם שלא מסוגל להיות עם אנשים
אני לא מחפשת זוגיות בשביל להגיד שאני בזוגיות אלא להרגיש שיש שם מישהו שאוהב אותי ושם בשבילי ואם אם צריך להקריב ולעשות מה שאני אוהבת ובדיוק ההפך לעשות גם מה שהוא אוהב זה נקרא בעיני מערכת יחסים אחד למען השני. אני מרגישה שרק אני עושה ולא מקובל עלי שהוא סוגר את העניין כזה אני , כי לא כי אם אתה אוהב אותי אתה צריך לעשות ויתורים גם שלא אוהבים לעשות

 

[רפסודיה]

למה אם כך את בוחרת לך מראש איש לא מתאים?

דווקא על רקע הפחדים שלך את צריכה לחפש לעצמך אדם עם תכונות אופי שיתאימו טוב יותר למה שאת זקוקה לו.
זה לא הוגן וגם לא הגיוני שאת בוחרת לך לקשר אדם סגור מופנם ושלא אוהב חברה, ואז באה אליו בדרישה להשתנות ולצאת מקופסתו כדי לתפקד כבן זוג שלך.
אולי נהפוך קצת את המילים שלך כדי שתביני שהדרישה שלך יכולה לפעול גם הפוך? "כי לא כי אם את אוהבת אותי את צריכה לעשות ויתורים גם שלא אוהבים לעשות" - עשי את מצידך את הויתורים, כי אוהבת אותו. מתאים לך?

 

[לורין8]

נכון אבל

שהכרנו בחודש הראשון הוא היה מדהים , חשבתי שזכיתי במפעל הפייס, היה מגיע אלי כל יום , יוצאים ,מבלים
מחזר, מפנק אומר כמה הוא אוהב אותי , שלא הרגיש ככה לבחורה ושהוא מרגיש שאני האחת שלו
וגם אני ניקשרתי אליו במיוחד אחרי שקרה מה שקרה עם אחיו , תמכתי בו ולא ביקשתי כלום בתמורה , לעשות הכל שיהיה לו טוב וחיוך על הפנים
אני פשוט רוצה גם להרגיש שהוא מוכן לעשות הכל בשבילי אם זה חשוב לי ויגרום לי חיוך

 

[רפסודיה]

שייעשה הכל בשבילי זו פנטזיה ילדותית

את נקשרת אליו ונהגת כפי שנהגת בשבילך, לא בשבילו, גם אם סיפרת לעצמך שאת עושה זו בשבילו.
הגיע הזמן שלך להתבגר ולהבין שאהבה זה עניין מורכב מכל כך הרבה היבטים יומיומיים וארציים, ולא ממחוות רומנטיות גרנדיוזיות ששאובות מאגדות או סרטים. וגם הזמן להבין שבשלב כל כך טרי של היכרות זו לא אהבה. גם הבילויים שביליתם בחודש הראשון להיכרות, וכל הפינוקים והמילים היפות אינם אהבה אלא עוד אחד מהסוגים של סגנונות חיזור.
נכון לשלב זה עדיין אינך יודעת אם את אוהבת אותו, וגם אינך יודעת אם הוא אוהב אותך. כל שאפשר לדעת הוא שעד כה רציתם להמשיך בהיכרות שלכם. צפויה לך אכזבה אם כבר כרגע את מתעלמת ממי שסימנים בולטים לגבי מי שהוא, ומכתיבה לו סרגל ציפיות מוקפד שלך, שאת מצפה שהוא יתיישר לפיו ויוותר על החשוב לו.

 

[צפרדעית82]

לא ביקשת כלום בתמורה???

הנה את מבקשת בתמורה ובגדול!
לפחות תהיי כנה עם עצמך ותראי איך את דורשת שהוא יתן בדיוק את מה שאת נתת בתקופת האבל.
אני לא אומרת שהדרישה שלך היא לא הגיונית, זה בסדר גמור שתרצי בן-זוג שאוהב חיי משפחה ואירועים וכו'.
רק מה? אם זה מה שאת רוצה אז תעזבי את הבחור הזה בשקט, מסכן! מה את רוצה מחייו? זה הוא! והוא מספיק כנה לומר לך מראש שזה הוא. למה את רואה את זה בשלילה? לדעתי זה מעולה שמראש הוא חושף את הקלפים ולא משחק אותה ומנסה למכור משהו שהוא לא. זה נקרא יושר. זה לא משהו שאפשר להתגמש בו יותר מדי.

לי אישית זה נראה משהו שממש לא צריך לחפור עליו בדיבורים אלא לתת למעשים לעשות את שלהם, כי קשר עם המשפחה זה משהו שאפשר לבנות לאט לאט- בהתחלה להכיר את ההורים במפגשון קטן, אח"כ אח או אחות ולאט לאט אחרי שמכירים את כולם אפשר להתחיל להצטרף לאירועים. אם היית באמת אוהבת אותו היית מגלה הרבה יותר רגישות כלפיי תכונת האופי הזו שלו ולומדת איך לנתב את דרכיך ביחס אליה.
נשמע שיש בך אגואיסטיות וחשיבה על מה טוב לך ומה מתאים לך ואיך הוא לא נכנס לך למשבצת שבנית מראש.

 

[מיציפיצי1]

תשמעי, גם השטן לא מבקש כלום כשהוא ממלא משאלות

רק שתחתמי פה, פה ופה. את הפרטים סוגרים אחר כך. לא דחוף, בהזדמנות.
האמת, את הגעת לגבות את נשמתו (אחרי שלא ביקשת כלום בתמורה לתמיכתך בו בשעת צרה...) הרבה יותר מהר מהשטן...

 

[nowonder]

את יודעת

שכבר בכיתה ג' ילדים לומדים לנהל חברות בלי לערב הורים?
בשביל מה את מכניסה את אמא שלו לעניינים בינך ובינו? אין לה מספיק צער על הראש עכשיו?

אין אנשים שיכולים להיות הכל בשבילך. את צריכה להחליט מה חשוב לך ועל מה את מוכנה לוותר. אם העניין של ליווי זוגי לאירועים משפחתיים קריטי לך מספיק בשביל לערב את אמא, להפעיל את מנגנון הנהלת החשבונות הפנימי שלך, אז אולי הזוגיות המופלאה שיצרתם בארבעה חודשים של אבל על מות אחיו, אינה משהו שיחזיק לטווח ארוך.

 

[מסובכת]

אני אסביר לך משהו אישי

אני מאז שהתחתנתי - לא הלכתי לשום אירוע וברחתי מכל אירוע בצורה הכי קלה...להתחמק.
הבן זוג היה מזמין אותי ואומרת אותם משפטים שבן זוגך היה אומר.
קשה היה לשכנע אותי...26 שנים לא הלכתי לשום אירוע, לכלום.

אחרי שהתחתנתי לא היה מה להתלבט...צריך להחזיר ״חובות״ אז חובה התייצבות במסיבות של מי ששמחו איתי.
ותכל׳ס, הצטערתי שלא הלכתי ליותר מסיבות אז כשהיה...
מה שאני אומרת....תני לו. כאשר יתחתן יבין שחובות וכן חובת התייצבות בכדי לשמח בניכוחות יגרום לו לשנות את דעתו.

תחכי, תתמכי וזהו. זה מה שעשה בן זוגי.
הזמן מצליח לשנות אנשים, כי עם הזמן שעובר אנשים מתנודדים עם דברים שאין להם שליטה/בחירה.

תהני וזהו. אל תתכנני את - את העתיד, זה אף פעם לא יהיה לטובתך.
תני לזמן להפתיעה אותך...תזרמי ותביני אותו.

 

[מיציפיצי1]

אני אצביע על נתונים יבשים

את גרושה + ילדה, כבר כמה שנים מחפשת זוגיות וכנראה לא כל כך מוצאת.
עכשיו מצאת מישהו שממש טוב לך איתו ומסתמן שגם את מתאימה לו ואת חושבת לוותר בגלל שהוא לא נכנס לתבנית הבעל האידאלי שיש לך בראש.
לדעתי, אם תוותרי ותמשיכי לחפש מישהו עוד יותר מתאים, יש סיכוי די גבוה שתישארי לבד עוד הרבה הרבה זמן.
האמת היא שהייתי מצפה מאשה במצבך ועם נסיון החיים שלך שתביני שאין בן זוג שיתאים בדיוק לתבנית שיש לך בראש ולכן הכי טוב זה לנטוש את התבניות לטובת מה שהחיים כן יכולים לתת לך.
ובכל מקרה, שלושה חודשים אחרי טראומה של אובדן אח זה מוקדם להגיד מה יהיה כי כל הרגשות מאוד חזקים ומוקצנים.

 

[Aski7]

לי דווקא נראה

שהכל היה נראה מושלם והתאהבת..
וכשההתאהבות נקטע בטרגדיה ונחתתם לחיים האמיתיים גילית שההתאהבות ״פוף״ נעלמה..
ממנה נשאר רק זיכרון מתוק ושלל ציפיות..
ומאחר ואת לא מבינה את זה או לא יכולה להיות מגעילה ולעזוב כי הוא כבר לא כייפי כקודם את מחפשת סיבות.
נאחזת בהן בכל הכוח , בלי הגיון
אני אפילו מאמינה שאת מנסה לשכנע את עצמך שכן! הוא מתאים.. כי איך זה בחור כזה טוב, שהיה לכם כל כך טוב ודיברתם על חתונה.. ואיך פתאום הרגשות נעלמו..
מה גם שהצורך לא להיות לבד לוחץ.
את עושה פיל מנמלה כי את פחדנית להודות בזה שהרגשות אליו לא מספיק חזקים
ושאת בכח דוחפת אותו לתוך תבנית שהוא לא מתאים לה.
כי את כל כך רוצה התאמה.
ולכן גם הלחץ המוגזם הזה והמהירות המציקה הזו.

 

[Miss Lynn]

את לא יכולה לשנות גבר

הבן אדם לא אוהב לבוא כל הזמן לאירועים משפחתיים...

תבדקי האם את מוכנה לוותר על זה או שזה עיניין עקרוני עבורך ואת לא יכולה לחיות עם אדם שלא הולך איתך לכל האירועים?

או שאת מוכנה להיות גמישה ואת לא תלכי לכל האירועים ותלכו לאירוע פעם בחודש ביחד.

בזוגיות צריך להיות גמישים לפעמים...

בן זוגי לא רצה בכלל ללכת לאירועים משפחתיים... בדקתי מה טוב בו ומה לא טוב והבנתי שיש בו יותר מידי דברים טובים כדי שאני אוותר עליו בגלל זה, עבורי זה לא היה עיניין עקרוני...

השאלה היא מה זה עבורך...

כמו שאמרת שהוא בחור של בית , בחור עובר ורציני ... אז האם את מוכנה לוותר עליו בגלל מסיבות שהוא לא רוצה ללכת או לא?