מבולבלת כל כך

amit197

New member
מבולבלת כל כך

אנחנו נשואים מזה שנתיים ונמצאים בפרידה גדולה כבר חצי שנה. אני גרה בצפון אצל הוריי והוא בשרון אצל הוריו. יש לנו ילדה בת 10 חודשים. אני עוברת תהליך קשה ולא ברור. לאורך הפרידה אחרי שנישואינו היו לא טובים מרגעם הראשון החלטתי שאני לא יוזמת דבר ובייחוד כשנושא הגירושין עלה ממנו בהתחלה. לכאורה לא נעשה שלום בית כי השכירות של הדירה המשותפת הסתיימה בדיוק בפרידה. נעשו נסיונות דרך חברים רבנים אך ללא הועיל הבחור די בשלו. דבר שהכאיב לי מאוד היא העובדה שלא בא לבקר את הילדה למרות שרצה(אולי) לא נעשה נסיון עילאי להתגבר על מרחק, משפחתי שלכאורה הפריעה לו וכו'... בקיצור אחרי החגים הגענו ביחד למסקנה כי אנו צריכים להתגרש והחלטנו ללכת בדרך של גישור. מאז הוא באטרף על הגירושין ואני לא כל כך. מצד אחד כבר לא מאמינה בנישואין אך מצד שני מפחדת להתגרש. מצחיק כמה חצי שנה אני חיה כמו גרושה ,מגדלת ילדה לבד ובלי נוכחותו. כל כך רוצה לסיים את הסיפור אך מרגישה כי אין לי כוחות. איך בטוחים ונחושים בגירושין?איך אפשר עדיין לאהוב מישו שאתה יודע שלא עשה לך טוב?! ואיך חיים עם תחושת הפחד של שלמות עם מעשה הגירושין?להיות בטוח שזה הצעד הנכון ובעיקר שחיי גרושה +ילדה הם לא פשוטים כלל! אני רק בת 24 ואני כל כך עצובה ואין לי כח לחיים. איך מתחזקים ?
 
../images/Emo24.gif

קראי בעצמך את מה שכתבת... נראלי שאת בעצמך ענית על שאלותייך את בעצמך רואה שלמרות שבפועל את חיה כאילו גרושה כבר כמה חודשים, השמיים ככל הנראה לא נפלו עלייך... מסתבר שכאשר תהיי גרושה, בפועל החיים יהיו קלים ופשוטים יותר, הרי תמיד מצב ודאי וברור הינו נח וקל יותר ממצב של אי וודאות כמו מצבך הנוכחי תהיי חזקה!!
 

odery

New member
שלום לך עמית

אין תרופת פלאים עד שלא תהיי בטוחה ב100% בהחלטה שלך עד שלא תאמיני שזה הדבר הטוב ביותר עבורך ועבור הילדה את תמשיכי לפחד וכשתחליטי (לכאן או לכאן) תראי שהחששות נעלמים אין שמחה כהתרת הספקות.. קחי את הזמן הדרוש לך אבל מאידך אל תמרחי את זה. בהצלחה
 

e4u2

New member
עמית היקרה בענני ה'

בע"ה עמית בראשית דברייך את מציינת כי את הרגשת כי הנישואין האלה לא טובים ושהוא יזם את הגירושין ואילו את לא עולה מדברייך כי ייתכן ואני מסייג את דבריי ייתכן שהוא הרגיש שאת לא שם בזוגיות הזאת ואוליי כתוצאה מכך הוא החליט לאחר תקופת מה לפרק את החבילה מה שמתחבר לי עם עניין המשפחה שלך שציינת כי הוא לא חש בנוח איתם במפגשים שלו עם הילדה אוליי? אוליי הבעיה תמונה בך כי אין לא את מרחב הפעולה כגבר במשפחה בגלל התערבות חיצונית? אוליי את לא נותנת לו את התחושה שהוא כל עולמך? אוליי הוא לא מרגיש שאת עזר כנגדו? אני מעלה השערות כי אני חש בדברייך שאת לא סגורה על הגירושין ואילו הוא כן מה הסיבה ? למה אצלו זה ברור ואילו את לא? אני חושב שיש לעשות בחינה מחודשת שלך על מערכת היחסים בניכם ולראות מה השוני בין לפני החתונה ולאחריה מה היה הדבר ששינה את היחס בניכם? איפה נקודות החוזק ומשם לנסות להתחיל תהליך של הפנמה וקבלה של השונה אחד אצל השני כמוכן אם ישנם גורמים מפריעים להסיר אותם מדרככם הזוגיות היא שלכם אין לאף אחד רשות לחבל בה גם אם הכוונות "טובות"!!!!!!! אם אני טועה בכל מה שאמרתי עדיין אל תיפול רוחך את לא לבד וכל החלטה שאת עושה יש לך ליווי מלמעלה וגם פה למטה ה' יאר מזלך ויעניק לך את רצונך הנכון לך אמן ואמן e4u2
 
למעלה