ליאור הגנובה
New member
מבולבלת- הצילו
אני ינסה לכתוב כאן כדי לקבל את עצתכם ואכתוב כאן כדי לבדר את המחשבות שלי... אני ורועי היינו ביחד כמאט שלוש שנים. והיה לנו טוב. השנה הראשונה הייתה מדהימה. ואז התגייסנו לצבא והמשכנו בקשר עוד שנה והיה טוב. היינו יותר קחוקים מהשנה הראשונה אבל אהבנו אחד את השני אז זה לא שינה. בשנה השלישית כבר נפגשנו הרבה פחות והתרחקנו פנימית וחיצונית, והתחילו לעלות שאלות האם זה הדבר הנכון? האם טוב לי? לראות דברים אחרים ולחשוב שזה אולי טוב יותר. התחלנו לריב שזה דבר שלא קרה לנו קודם לא ריבים קטנים אלא ריבים של לפגוע אחד בשני במילים. ואז אחרי כמאט שלוש שנים נפרדתי ממנו, לחצי שנה ואז חדרנו. למה חזרנו? בחצי שנה הזאת נשארנו בקשר טוב דיברנו פעמ ם בשבוע שבועיים אפילו נפגשנו והיה לנו כיף, כידידים בלי מדע אינטימי. היו לי בחורים אחרים בזמן הזה אבל אם אף אחד זה לא הלך ולא היה רציני הייתי אם בחור חודש וחצי וזה לא הסתדר ונפגשתי אם כמה אחרים אבל אם אף אחד לא רציתי להגיע למימטה זה הרגיש לי לא נכון. מוזר כול פעם שזה התחיל ללכת רחוק מידי הפסקתי את זה. ואז התחלתי לחשוב שאני לא רוצה להיכנס למיטה אפ אף אחד חוץ מרועי. והתגעגעתי אליו. והבנתי שאת התכונות שאני מחפש בבנים זה בדיוק התכונות של רועי. מישהו מבין, ומצחיק, והרפתקן, מישהו שיכבד אותי, ויהיה לי נעים בחברתו, מישהו שיפנק אותי ויכתוב לי מילות אהבה ויראה משהו ויחשוב עלי. מישהו שבאמת יואהב אותי. ורועי כול הדברים האלו כולל אוהב אותי בכול הלב מבחינתו הוא חיקה לי כול הזמן הזה ואנחנו יכולים להתחתן כבר עכשיו. בפעם הראשונה שניפגשנו היה מדהים, דיברנו על הכול התקופה שעברה ואתרנו שאנחנו רוצים להיות ביחד (אני יזמתי את השיחה) והיינו כול כך מוטשים אחרי שעות של דיבורים שפשוט נרדמנו. אחרי זה נפגשנו לכמה שעות בפארק והיה רומנטי והשיחה זרמה והיה לי נעים וטוב לידו. בסופש הזה נפגשנו פעם שלישית. הוא היה אמור לבוא עלי ביום שבת להישאר לישון ושנצא ביחד לצבא ביום ראשון.ואזד הדברים השתבשו והוא אמר שהוא יכול לבוא רק ביום שישי בערב ולהישאר עד יום ראשון. כי לי אין רישיון ולו אין מכונית אז זה רק באוטובוסים. ואני נילחצתי ואמרתי לו שלא יבוא כי יומים וחצי זה יותר מידי בשבילי והוא נפגע. בסוף הוא בא ביום שבת ההורים שלו הקפיצו אותנו. ואני הייתי קצת חולה. בהתחלה היינו בבית והיה מוזר היה בסדר אבל מוזר, ויצאנו לאכול והיה כיף אבל מוזר. וכשחזרנו הבייתה היה מצחיק והוא התאמץ להצחיק אותי ושהיה לי כיף וששכבנו והיה כיף. אז למה אני מרגישה מנוזר מין איצי בחזה. אני לא מרגישה אלי אהבה ענקית כשאני לידו אלא יותר כשאני רחוקה ואולי זה היה רק הפעם הזאת כי הייתי חולה והייתי מבואסת למה הוא מדבר על לתמיד ואני לא מסוגלת להגיד לו שאני אוהבת אותו כי אני לא בטוחה למה זה מלחיץ אותי כול כך לפגוע בוא ולמה רק חזרנו להיות ביחד לפני שבועיים כי ארני רציתי כי רק איתו רציתי להיות במיטה והוא כול מה שאני רוצה בבחור ורק עליו חשבתי וכשדמייני את החיים שלי ראיתי אותו לצידי אז למה עכשיו כשהוא פה זה מרגיש מאולץ ולא נכון. בשבוע וחצי הקודמים הרגשתי אהבה גדולה מחממת אותי ששום דבר לא חשוב חוץ ממני ומימנו ושנוכל להתגבר על כול המחשולךים שיציבו לנו החיים כי יש לנו אחד את השני ובאמת חשבתי שמה שיש לנו זה מיוחד ואמיתי וששוה לי לסכן את מה שנישאר בינינו בשביל הקשר הזה והיה חצי שבוע אחרי זה אחרי שניפגשנו אני מרגישה ככה. מה לא בסדר?
אני ינסה לכתוב כאן כדי לקבל את עצתכם ואכתוב כאן כדי לבדר את המחשבות שלי... אני ורועי היינו ביחד כמאט שלוש שנים. והיה לנו טוב. השנה הראשונה הייתה מדהימה. ואז התגייסנו לצבא והמשכנו בקשר עוד שנה והיה טוב. היינו יותר קחוקים מהשנה הראשונה אבל אהבנו אחד את השני אז זה לא שינה. בשנה השלישית כבר נפגשנו הרבה פחות והתרחקנו פנימית וחיצונית, והתחילו לעלות שאלות האם זה הדבר הנכון? האם טוב לי? לראות דברים אחרים ולחשוב שזה אולי טוב יותר. התחלנו לריב שזה דבר שלא קרה לנו קודם לא ריבים קטנים אלא ריבים של לפגוע אחד בשני במילים. ואז אחרי כמאט שלוש שנים נפרדתי ממנו, לחצי שנה ואז חדרנו. למה חזרנו? בחצי שנה הזאת נשארנו בקשר טוב דיברנו פעמ ם בשבוע שבועיים אפילו נפגשנו והיה לנו כיף, כידידים בלי מדע אינטימי. היו לי בחורים אחרים בזמן הזה אבל אם אף אחד זה לא הלך ולא היה רציני הייתי אם בחור חודש וחצי וזה לא הסתדר ונפגשתי אם כמה אחרים אבל אם אף אחד לא רציתי להגיע למימטה זה הרגיש לי לא נכון. מוזר כול פעם שזה התחיל ללכת רחוק מידי הפסקתי את זה. ואז התחלתי לחשוב שאני לא רוצה להיכנס למיטה אפ אף אחד חוץ מרועי. והתגעגעתי אליו. והבנתי שאת התכונות שאני מחפש בבנים זה בדיוק התכונות של רועי. מישהו מבין, ומצחיק, והרפתקן, מישהו שיכבד אותי, ויהיה לי נעים בחברתו, מישהו שיפנק אותי ויכתוב לי מילות אהבה ויראה משהו ויחשוב עלי. מישהו שבאמת יואהב אותי. ורועי כול הדברים האלו כולל אוהב אותי בכול הלב מבחינתו הוא חיקה לי כול הזמן הזה ואנחנו יכולים להתחתן כבר עכשיו. בפעם הראשונה שניפגשנו היה מדהים, דיברנו על הכול התקופה שעברה ואתרנו שאנחנו רוצים להיות ביחד (אני יזמתי את השיחה) והיינו כול כך מוטשים אחרי שעות של דיבורים שפשוט נרדמנו. אחרי זה נפגשנו לכמה שעות בפארק והיה רומנטי והשיחה זרמה והיה לי נעים וטוב לידו. בסופש הזה נפגשנו פעם שלישית. הוא היה אמור לבוא עלי ביום שבת להישאר לישון ושנצא ביחד לצבא ביום ראשון.ואזד הדברים השתבשו והוא אמר שהוא יכול לבוא רק ביום שישי בערב ולהישאר עד יום ראשון. כי לי אין רישיון ולו אין מכונית אז זה רק באוטובוסים. ואני נילחצתי ואמרתי לו שלא יבוא כי יומים וחצי זה יותר מידי בשבילי והוא נפגע. בסוף הוא בא ביום שבת ההורים שלו הקפיצו אותנו. ואני הייתי קצת חולה. בהתחלה היינו בבית והיה מוזר היה בסדר אבל מוזר, ויצאנו לאכול והיה כיף אבל מוזר. וכשחזרנו הבייתה היה מצחיק והוא התאמץ להצחיק אותי ושהיה לי כיף וששכבנו והיה כיף. אז למה אני מרגישה מנוזר מין איצי בחזה. אני לא מרגישה אלי אהבה ענקית כשאני לידו אלא יותר כשאני רחוקה ואולי זה היה רק הפעם הזאת כי הייתי חולה והייתי מבואסת למה הוא מדבר על לתמיד ואני לא מסוגלת להגיד לו שאני אוהבת אותו כי אני לא בטוחה למה זה מלחיץ אותי כול כך לפגוע בוא ולמה רק חזרנו להיות ביחד לפני שבועיים כי ארני רציתי כי רק איתו רציתי להיות במיטה והוא כול מה שאני רוצה בבחור ורק עליו חשבתי וכשדמייני את החיים שלי ראיתי אותו לצידי אז למה עכשיו כשהוא פה זה מרגיש מאולץ ולא נכון. בשבוע וחצי הקודמים הרגשתי אהבה גדולה מחממת אותי ששום דבר לא חשוב חוץ ממני ומימנו ושנוכל להתגבר על כול המחשולךים שיציבו לנו החיים כי יש לנו אחד את השני ובאמת חשבתי שמה שיש לנו זה מיוחד ואמיתי וששוה לי לסכן את מה שנישאר בינינו בשביל הקשר הזה והיה חצי שבוע אחרי זה אחרי שניפגשנו אני מרגישה ככה. מה לא בסדר?