Sombody 23
New member
מבוי סתום
שלום. אני נמצאת כרגע במבוא סתום ואין לי את מי לשתף ואיך להוציא את זה אז החלטתי שפה זה המקום היחיד שאפשר. לא חייבים להגיב אך אשמח לאיזשהן עצות אם תרצו.
אני בשנות ה20 לחיי...אחרי צבא אחרי טיול לפני לימודים. יש לי חבר 4 שנים שאני מאוד אוהבת וגם רואה אותו איתי כל החיים.
יש לי בעיה שאני לא מוצאת לה פיתרון ולא נראה לי שיש לה פיתרון גם לא משנה מה יקרה.
הכל התחיל בתיכון. חברה שלי יצאה מהארון, חברה שלי מילדות. היא החליטה שהיא רוצה נשים. הכל היה טוב ויפה וקיבלתי אותה עד שאני גם נכנסתי לשטויות האלה.
אני לא לסבית, להפך אני מאוד אוהבת גברים. אם הייתי עם אישה הייתי משתגעת אחרי דקות ספורות. נשים זה עם קשה (אני רואה את זה עליי).
אחרי שחברה שלי ואני נפרדנו והלכנו לבתי ספר שונים, נשארתי לבדי בתיכון חדש עם חברה אחת שלא קשורה לכל העניין הלסבי ולהפך אף מסתייגת ממנו.
בהמשך שנותיי בתיכון הייתה שם מישהי שתמיד "חיכתה לי בפינה". היא לא לסבית אבל היא גם לא לא לסבית...כלומר אין לה בעיה להיות עם בחורה לכיף. אבל היא אוהבת גברים ללא ספק. מסוף התיכון עד לפני 4 שנים, הייתי בקשר איתה (כל מה שאתם יכולים לחשוב). לא היה בינינו קשר רציני אבל תמיד הרגשתי שאני רוצה אותה.
היה בינינו קטעים מיניים ואני נדלקתי עליה בקטע עמוק. היא ממש הייתה חולשה. איזה הייתה , עדיין!
עכשיו בטח אתם שואלים מה קשור עכשיו? לכי לפורום לסביות...
אבל לא, זה לא קשור אליה...אני בבלבלות קשות מאוד. יש לי חבר שאני אוהבת מאוד כבר 4 שנים. אני חושבת עלינו בעתיד ביחד ואני רואה רק חיים מאושרים.
הוא מעורר בי דברים שאף גבר לא עורר בי לעולם. הוא אוהב אותי מאוד וגם אני אותו ללא ספק. אך ככול שעובר הזמן ואני לא בקשר עם ההיא, אני לא יודעת כבר מה לחשוב.
אני כי יש לי עדיין חולשה אליה.
מזה אומר בעצם? שאני לא אוהבת את חבר שלי באמת?
מזה אומר על הקשר שלנו בכלל?
כבר התחלתי לאבד כל אמון שיעבור לי כל הרגשות האלה אליה ושאני לא אוכל להיות מאושרת לגמרי אף פעם.
כמו כן, רוצה לציין שאני לא בקשר איתה באף אמצאי (אינטרנט,טלפון,סמסים). אבל מה שכן יוצא לי פעם בשנה לא לשלוט בעצמי ולשלוח לה הודעה של געגועים.
הבטחתי לעצמי שלא אעשה את זה יותר.
אני אבודה
שלום. אני נמצאת כרגע במבוא סתום ואין לי את מי לשתף ואיך להוציא את זה אז החלטתי שפה זה המקום היחיד שאפשר. לא חייבים להגיב אך אשמח לאיזשהן עצות אם תרצו.
אני בשנות ה20 לחיי...אחרי צבא אחרי טיול לפני לימודים. יש לי חבר 4 שנים שאני מאוד אוהבת וגם רואה אותו איתי כל החיים.
יש לי בעיה שאני לא מוצאת לה פיתרון ולא נראה לי שיש לה פיתרון גם לא משנה מה יקרה.
הכל התחיל בתיכון. חברה שלי יצאה מהארון, חברה שלי מילדות. היא החליטה שהיא רוצה נשים. הכל היה טוב ויפה וקיבלתי אותה עד שאני גם נכנסתי לשטויות האלה.
אני לא לסבית, להפך אני מאוד אוהבת גברים. אם הייתי עם אישה הייתי משתגעת אחרי דקות ספורות. נשים זה עם קשה (אני רואה את זה עליי).
אחרי שחברה שלי ואני נפרדנו והלכנו לבתי ספר שונים, נשארתי לבדי בתיכון חדש עם חברה אחת שלא קשורה לכל העניין הלסבי ולהפך אף מסתייגת ממנו.
בהמשך שנותיי בתיכון הייתה שם מישהי שתמיד "חיכתה לי בפינה". היא לא לסבית אבל היא גם לא לא לסבית...כלומר אין לה בעיה להיות עם בחורה לכיף. אבל היא אוהבת גברים ללא ספק. מסוף התיכון עד לפני 4 שנים, הייתי בקשר איתה (כל מה שאתם יכולים לחשוב). לא היה בינינו קשר רציני אבל תמיד הרגשתי שאני רוצה אותה.
היה בינינו קטעים מיניים ואני נדלקתי עליה בקטע עמוק. היא ממש הייתה חולשה. איזה הייתה , עדיין!
עכשיו בטח אתם שואלים מה קשור עכשיו? לכי לפורום לסביות...
אבל לא, זה לא קשור אליה...אני בבלבלות קשות מאוד. יש לי חבר שאני אוהבת מאוד כבר 4 שנים. אני חושבת עלינו בעתיד ביחד ואני רואה רק חיים מאושרים.
הוא מעורר בי דברים שאף גבר לא עורר בי לעולם. הוא אוהב אותי מאוד וגם אני אותו ללא ספק. אך ככול שעובר הזמן ואני לא בקשר עם ההיא, אני לא יודעת כבר מה לחשוב.
אני כי יש לי עדיין חולשה אליה.
מזה אומר בעצם? שאני לא אוהבת את חבר שלי באמת?
מזה אומר על הקשר שלנו בכלל?
כבר התחלתי לאבד כל אמון שיעבור לי כל הרגשות האלה אליה ושאני לא אוכל להיות מאושרת לגמרי אף פעם.
כמו כן, רוצה לציין שאני לא בקשר איתה באף אמצאי (אינטרנט,טלפון,סמסים). אבל מה שכן יוצא לי פעם בשנה לא לשלוט בעצמי ולשלוח לה הודעה של געגועים.
הבטחתי לעצמי שלא אעשה את זה יותר.
אני אבודה