מבוי סתום..
אולי זה לא הכי קשור לפורום אבל יש פה אנשים צעירים אז זה תמיד טוב
טוב אז איפה להתחיל?.. הכל נמצא בראש שלי בנקודות וצריך לחבר את זה לסיפור
אז בסה"כ יש לי מה שצריך בחיים יש לי משפחה שאוהבת אותי ואני אוהב אותם, סיימתי ביה"ס עם בגרות טובה לא גבוה ממש אבל אני מרגיש מסופק, יש לי רשיון לאוטו יותר משנה אז אני די חופשי לעשות דברים שאני רוצה, יש לי בית שאני גר בו ויש לי איפה לישון שזה לא ברור מאליו לכולם, עבדתי איזה תקופה אז יש לי קצת כסף להשתמש בו, יש לי כמה חברים, לא הרבה כי כמעט כל השיכבה שלי עכשיו בצבא. (אני עוד חודשיים בן 19 לי ששאל) בסה"כ נראה שזה מה שצריך כדי להצליח בחיים ולהיות מאושר, אבל אני לא מרגיש ככה יש משהו שחסר שמה לפחות לי והדבר הזה הוא בנות (כמה מפתיע
) כי אף פעם לא הייתה לי חברה ולא הייתי מאוהב במישהי, קשה לדעת אם זה ממש חסר לי אבל בכל זאת כן חסר הקירבה הזו למישהי, לדבר איתה ולשתף דברים שקורים לך ביומיום, להרגיש משהו משותף כזה ביחד, זה לא שאני מחפש דווקא חברה אפילו סתם לדבר עם איזה מישהי בתור ידידה כזו. לא יודע לפעמים זה נראה לי מוזר שזה אף פעם לא קרה, יש כנראה גם קשר לזה שאני בן אדם די צנוע, ושקט כזה שלא מדבר ממש הרבה כמו הישראלי הממוצע, אפשר לקרוא לזה ביישן אבל זה לא ממש ככה זה פשוט הגדרה שאנשים נותנים לך, אני לא כזה ביישן כמו שזה נשמע אבל זה יכול להיות הרושם הראשוני. אבל אני משתפר עם הזמן ולאט לאט אני יוצא "מהבושה" הזו. חוץ מזה סיימתי ביה"ס לפני שנה אבל בינתיים המשכתי ללמוד בפרויקט של הצבא ועוד חצי שנה בערך אני מתגייס אז יש לי עוד זמן עד לכאב ראש הזה. ועכשיו אנחנו בחופש אז יוצא לי יותר לחשוב על כל המצב הזה, במיוחד בלילה לפני שאתה הולך לישון כל המחשבות שלך עולות
וזה מעציב אותך כי אתה מרגיש לבד כזה ובתוך מבוי סתום כי קצת קשה להכיר פתאום אנשים חדשים משום מקום,סיימתי ביה"ס אבל אני עדיין נמצא שמה כי המכללה שלנו בביניין צמוד ואם להכיר אנשים אז הם קטנים ממך בערך בשנתיים וגם מוזר לי פתאום להתחיל לדבר עם אנשים בהפסקות,אני מחפש עבודה עכשיו אבל עבדתי קצת בכמה מקומות לא ממש יוצא להכיר שמה אנשים גם כי מתרכזים בעבודה ופחות לדבר אחד עם השני. לפעמים אני יוצא קצת עם חברים ואם למשל הולכים לראות סרט אז אתה רואה כל מיני בנות או שעובדות שמה או שיוצאות עם חברות שלהן או סתם סיבה אחרת ואתה חושב לעצמך למה אני לא מכיר את הבנות האלה או למה אני לא נמצא במצבים האלה וזה מתסכל קצת.. מחשבה שחשבתי לאחרונה. אז זה באמת מרגיש כמו מבוי סתום כי אני לא יודע לאיפה להמשיך מפה, ובדרך אתה גם חושב שהחיים קצרים מידי וצריך לנצל כל רגע אבל בינתיים זה לא ממש קורה... אני מנסה לחשוב על כל מיני התנדבויות או חוגים כלשהם ולא מצאתי משהו ממש מתאים גם בגלל הגיל. אז זהו כעיקרון אני חושב שזה מסכם את מה שאני מרגיש. זה הרגשה טובה דווקא לרשום את כל זה כי אתה גם מסדר הכל על הדף וככה זה כבר מסתדר לך בצורה טובה יותר בראש
אולי זה לא הכי קשור לפורום אבל יש פה אנשים צעירים אז זה תמיד טוב