מבוי סתום
שלום אני אמא לשלושה ילדים שניים מהם ADHD האחד ADD . שלושתם מקסימים ומתמודדים כל אחד בדרכו האחרת. בני הגדול מתקשה מכולם לקבל את השונות שבו ומכך תגובותיו. במסגרות החיצוניות לא באה לידי ביטוי תוקפנותו או פחות בא לידי ביטוי תיסכולו. בבית הוא אמנם בהגזמה מבחינת ההגדרה אבל "משליט טרור" הוא בן 18 והשאר בהפרשים של שנתיים כך שכולם בגיל ההתבגרות מה שהופך את החיים למורכבים יותר עם קשיים נוספים. בשבוע האחרון היתה התפרצות אשר הסתיימה באלימות שלו כלפי אחיו והמשפחה עברה זעזוע וטלטלה מאוד יסודיים. במהלך השנים עורבו גורמים טיפוליים שונים במטרה ליצירת אווירה טובה יותר בבית ולאפשר רצף חיים טוב , סדיר ונעים יותר במשפחה כאשר בכל פעם השינוי היה נקודתי ולא כוללני ולאורך זמן. עתה אנו בנקודת מפנה משמעותית ויש לקחת את האירוע אשר היה כאן ולצמוח ממנו אלא שבני אינו מאפשר זאת. הוא ממשיך לראות כל הערה מנקודת מבטו , אינו רואה את שני האחים שלו או את הוריו - אותנו כצודקים כמובן מבחינת הביטוי המילולי שלו. הוא בא כל הזמן בטענות ולמעט היום הראשון לאחר האירוע הוא חוזר לדרכו, מסרב ללכת לגורם טיפולי כל שהוא וכל שיחה עימו כאשר מעורבים בה אי הסכמה מגיעה לעימותים קולניים. מחר אנחנו מתכוונים לנהלך שיחה משפחתית פתוחה בנושא עם כל הילדים ואני מרגישה את המבוי הסתום ואי נכונותו לעשות שינוי. אני לא מצליחה לעזור לו להתגבר על הקושי שלו לעשות את השינוי. בבקשה עיצה. תודה.
שלום אני אמא לשלושה ילדים שניים מהם ADHD האחד ADD . שלושתם מקסימים ומתמודדים כל אחד בדרכו האחרת. בני הגדול מתקשה מכולם לקבל את השונות שבו ומכך תגובותיו. במסגרות החיצוניות לא באה לידי ביטוי תוקפנותו או פחות בא לידי ביטוי תיסכולו. בבית הוא אמנם בהגזמה מבחינת ההגדרה אבל "משליט טרור" הוא בן 18 והשאר בהפרשים של שנתיים כך שכולם בגיל ההתבגרות מה שהופך את החיים למורכבים יותר עם קשיים נוספים. בשבוע האחרון היתה התפרצות אשר הסתיימה באלימות שלו כלפי אחיו והמשפחה עברה זעזוע וטלטלה מאוד יסודיים. במהלך השנים עורבו גורמים טיפוליים שונים במטרה ליצירת אווירה טובה יותר בבית ולאפשר רצף חיים טוב , סדיר ונעים יותר במשפחה כאשר בכל פעם השינוי היה נקודתי ולא כוללני ולאורך זמן. עתה אנו בנקודת מפנה משמעותית ויש לקחת את האירוע אשר היה כאן ולצמוח ממנו אלא שבני אינו מאפשר זאת. הוא ממשיך לראות כל הערה מנקודת מבטו , אינו רואה את שני האחים שלו או את הוריו - אותנו כצודקים כמובן מבחינת הביטוי המילולי שלו. הוא בא כל הזמן בטענות ולמעט היום הראשון לאחר האירוע הוא חוזר לדרכו, מסרב ללכת לגורם טיפולי כל שהוא וכל שיחה עימו כאשר מעורבים בה אי הסכמה מגיעה לעימותים קולניים. מחר אנחנו מתכוונים לנהלך שיחה משפחתית פתוחה בנושא עם כל הילדים ואני מרגישה את המבוי הסתום ואי נכונותו לעשות שינוי. אני לא מצליחה לעזור לו להתגבר על הקושי שלו לעשות את השינוי. בבקשה עיצה. תודה.