מבוי סתום
אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו ילד בן שלוש הבעיות התחילו מיד עם הלידה הוא התחמק ממתן עזרה, התנהג כמו שייח וציפה שאני אהיה אמא מושלמת רעיה מושלמת ועובדת מושלמת ולא אתלונן כי "איך כל האמהות מסתדרות?" היינו בייעוץ וזה עזר בדיוק לחודשיים ואח"כ הוא חזר להתנהגותו הרגילה בעצם, זו הבעיה הגדולה ביותר , אנחנו מנהלים שיחת מצב הוא אומר שאין לו טענות אליי ולא יודע להסביר את התנהגותו האנוכית ביותר הוא אפילו מודה לאחר שאני אומרת לו מה הוא עושה וכמה התנהגותו מכעיסה ואגואיסטית, הוא משנה את התנהגותו לחודשיים שלושה ושוב חוזר להיות מתח בבית כשרציתי להתגרש אמרתי לעצמי שהילד קטן מדיי ושאני אחכה שהוא יגדל מעט , היום אני מתחרטת שלא עשיתי זאת כשהיה קטן כי היום הוא ממש מבין אמנם אין צעקות בבית אך מורגשת אוירת מתח . הפעם, עברו חמישה חודשים שקטים אך הם היו שקטים כי אני אמרתי "אל תריבי .. זה יעבור לו ...הוא ישתנה ..." וכו´ וכמובן שדבר לא השתנה , כנראה שאנוכיות זה עניין של אופי ואופי קשה לשנות. הפעם כבר דיברתי ברוגע , לא הטחתי בו האשמות , אמרתי שאנחנו פשוט לא מתאימים , אולי עם מישהי אחרת הוא יסתדר אבל איתי זה לא הולך כי אני טיפוס שתמיד נותן ומעניק והוא לא כזה בקיצור הנשואים שלי מייגעים ועייפים , אני לא יכולה לחיות עם טיפוס שאוהב לקבל ולא נותן מעצמו כלום . לא אליי ולא עם הילד נמאס לי שכשאני מדברת על חינוך הילד ללא צעקות וללא העלבות הוא אומר שאלו שטויות מודרניות ואיך אנחנו גדלנו ? לא נעים לי להעליב אותו ולומר לו שהחינוך שהוא קיבל (מאוד נוקשה עם העלבות מכות ) הוא זה שכנראה גרם לו להיות כזה אנוכי ואילו החינוך שאני קיבלתי ללא מכות וללא פליקים קטנים ובטח שלא העלבות הוא המועדף עליי אני מקווה שהבנתם במקצת את מה שעובר עליי אני רוצה לצאת מהמעגל הזה שלא מסתיים כבר שלוש שנים שאנחנו רבים חודש משלימים 4 חודשים וחוזר חלילה איך גומרים את זה ? הוא לא מבין וכל הזמן מבטיח שישתנה ועוד כועס עליי שאני מוכנה לוותר במהירות (מה מהר ב3 שנים כאלו ?...) עיזרו לי בבקשה
אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו ילד בן שלוש הבעיות התחילו מיד עם הלידה הוא התחמק ממתן עזרה, התנהג כמו שייח וציפה שאני אהיה אמא מושלמת רעיה מושלמת ועובדת מושלמת ולא אתלונן כי "איך כל האמהות מסתדרות?" היינו בייעוץ וזה עזר בדיוק לחודשיים ואח"כ הוא חזר להתנהגותו הרגילה בעצם, זו הבעיה הגדולה ביותר , אנחנו מנהלים שיחת מצב הוא אומר שאין לו טענות אליי ולא יודע להסביר את התנהגותו האנוכית ביותר הוא אפילו מודה לאחר שאני אומרת לו מה הוא עושה וכמה התנהגותו מכעיסה ואגואיסטית, הוא משנה את התנהגותו לחודשיים שלושה ושוב חוזר להיות מתח בבית כשרציתי להתגרש אמרתי לעצמי שהילד קטן מדיי ושאני אחכה שהוא יגדל מעט , היום אני מתחרטת שלא עשיתי זאת כשהיה קטן כי היום הוא ממש מבין אמנם אין צעקות בבית אך מורגשת אוירת מתח . הפעם, עברו חמישה חודשים שקטים אך הם היו שקטים כי אני אמרתי "אל תריבי .. זה יעבור לו ...הוא ישתנה ..." וכו´ וכמובן שדבר לא השתנה , כנראה שאנוכיות זה עניין של אופי ואופי קשה לשנות. הפעם כבר דיברתי ברוגע , לא הטחתי בו האשמות , אמרתי שאנחנו פשוט לא מתאימים , אולי עם מישהי אחרת הוא יסתדר אבל איתי זה לא הולך כי אני טיפוס שתמיד נותן ומעניק והוא לא כזה בקיצור הנשואים שלי מייגעים ועייפים , אני לא יכולה לחיות עם טיפוס שאוהב לקבל ולא נותן מעצמו כלום . לא אליי ולא עם הילד נמאס לי שכשאני מדברת על חינוך הילד ללא צעקות וללא העלבות הוא אומר שאלו שטויות מודרניות ואיך אנחנו גדלנו ? לא נעים לי להעליב אותו ולומר לו שהחינוך שהוא קיבל (מאוד נוקשה עם העלבות מכות ) הוא זה שכנראה גרם לו להיות כזה אנוכי ואילו החינוך שאני קיבלתי ללא מכות וללא פליקים קטנים ובטח שלא העלבות הוא המועדף עליי אני מקווה שהבנתם במקצת את מה שעובר עליי אני רוצה לצאת מהמעגל הזה שלא מסתיים כבר שלוש שנים שאנחנו רבים חודש משלימים 4 חודשים וחוזר חלילה איך גומרים את זה ? הוא לא מבין וכל הזמן מבטיח שישתנה ועוד כועס עליי שאני מוכנה לוותר במהירות (מה מהר ב3 שנים כאלו ?...) עיזרו לי בבקשה