pie and cactus
New member
מאת טכנאי וטרינרי
ההודעה הבאה מפורסמת ברשות מנהלת הפורום: |דגש|אז אתם חושבים לעשות ניתוח עקירת ציפורניים לחתול שלכם? מאת טכנאי וטרינרי אולי אתם חושבים שזה יגרום לפלאפי להיות חתול נוח יותר. אולי החלטתם שלא נותרו עוד אלטרנטיבות. אולי שכנעתם את עצמכם שהניתוח הוא באמת לא רציני; בטח שיהיה קשה, אבל פלאפי יחזור לעצמו תוך מספר ימים. או אולי אתם בוחרים חתלתול חדש וכבר מתירים לעצמכם לחשוב על כך שבקרוב תאלצו לבקר אצל הוטרינר עם פלאפי. לפני שאתם מחליטים החלטה שאינה הפיכה, תנו לי לספר לכם על זה מעט קודם. "מי האדם הזה?" אתם בוודאי שואלים את עצמכם. אני האדם שיברך אתכם ואת פלאפי לשלום כאשר תכנסו ביום הניתוח של פלאפי. אני הטכנאי הוטרינרי. אם אתם באמת רוצים לדעת איך הדברים הם במציאות בחדר הניתוח, אני האדם איתו צריך לדבר. אני אדאג לפאלפי לפני, במשך, ואחרי הטלת המום בו (או "הניתוח" כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה). תנו לי לספר לכם את הצד שלי... אני מגיע לעבודה בסביבות 8:00 ובודק את כל הפציינטים. צריך לארגן את המרפאה לעבודה כדי שיתאפשר לבדוק את הפציינטים החדשים שיובאו לניתוח ב-8:30. אתם הלקוחות הראשונים כאן. נמלא את הטפסים הדרושים ואתם תמסרו לי את פלאפי באומרכם: "נחזור מחר פלאף, אל תדאג!" ואז תצאו מהדלת למכונית, ותלכו לאן שאתם צריכים. אני אשקול את פלאפי ואארגן אותו בנוחות בכלוב. בסביבות 14:00, הגיע זמנו של פלאפי. הוא מקבל הרדמה וקצת משכי כאבים, ומאבד הכרה. אני מגלח בין כל האצבעות שלו ומחטא אותן. הכל מוכן: קוצץ הציפורניים, ההמוסטאט, דבק, סרט דביק, תחבושת. אני מחזיק את אחת מרגליו של פלאפי והוטרינר מתחיל: הפרוצדורה היא למעשה מעין חצי משיכה וחצי חיתוך. קוצץ הציפורניים מתאמץ לחדור בין פרקי האצבע בעוד ההמוסטאט תולש. שלא תהיה טעות, לא מדובר בקיצוץ הציפורניים. הפרק הראשון של חתול, בדומה למה שיש לכם ביד, נתלש. פלאפי מוציא חצי נהמה/יללה של כאב כאשר הפרק נתלש, אפילו לאחר כל התרופות שקיבל. הכאב הוא בוודאי מייסר; זהו לא מחזה יפה. הוטרינר ממלא את חלל השקע שבו הייתה אצבעו של פלאפי ע"י דבק מיוחד, ולוחץ אותו פנימה לכמה שניות. אנו ממשיכים לאצבעות הבאות, עד שזה נגמר. עכשיו אנחנו חובשים וכשמסיימים, פלאפי נראה כאילו הוא לובש כפפות קטנות... בבוקר למחרת אני מגיע וכשאני עומד לפתוח את הדלת לחדר ההתאוששות, מגיע למוחי הריח, עוד לפני שפתחתי את הדלת לראות. לדם יש ריח ייחודי, אתם מבינים, ואחרי זמן מה רוכשים את היכולת לזהות הרבה דברים: פארוו, סרטן, חתולים מדממים שעברו כריתת ציפורניים ולא אוהבים את התחבושת – רק על פי הריח הייחודי. ואכן, פלאפי התחיל להוריד את התחבושות שלו, לכן אני מתחיל את יומי בלנקות דם מהקירות, הדלת, הרצפה ומהכלוב שלו. אני מנקה את הדם מהפרווה של פלאפי עד כמה שאני יכול, ומתחיל להוריד את התחבושות שלו. אני כל כך מתאמץ להיות עדין אבל אני יודע שזה עדיין מכאיב לו. אני נאלץ לחתוך את התחבושת עד לכפות הנפוחות והסגולות של פלאפי והוא בוכה. אני בודק את כל אחד מהחורים שפעם היו בהם את הציפורניים של פלאפי ומוודא שהם עדיין חתומים בדבק. כמובן שהן לא. יש לפחות אחת או שתיים שחייבים לאטום בדבק שוב, ולכן אני נאנח ולוקח את הדבק. אני מטפטף כמה טיפות לשקע של פלאפי ולוחץ על הכפות העדינות, החבולות והמעוותות שלו ביחד לכמה שניות. זה כואב. מאוד. ואני מרגיש כמו נוול. אני מנקה את שארית הדם מרגליו של פלאפי עד כמה שאני יכול מבלי להכאיב יותר מדי ומקווה שפלאפי יסיים את העבודה בעצמו לפני שתגיעו. אתם נכנסים בסערה מהדלת בזמן הפסקת הצהריים ואני מביא את פלאפי ומזכיר לכם שהרגליים שלו יכאבו לזמן מה. אתם כבר יודעים זאת... להתראות פלאפי. אחרי שלושה חודשים אתם חוזרים עם פלאפי כדי לקבל את החיסונים. אתם שואלים אותי למה פלאפי לא נראה כמו החתול שהיה. הוא אף פעם לא רוצה לשחק או לעשות שום דבר. והוא הפך לנשכן! אתם לא מבינים, למה פלאפי לא כרגיל? אני לא יודע למה. אבל אני כן יודע שכשאני מסתכל על החתולים שלי משחקים (לכולם יש ציפורניים) הם אוהבים לשרוט עצים, לטפס על עצים, לצוד עשים... (אתה יודע, דברים של חתולים). ואני יודע שלחתולים ללא ציפורניים יהיה מאוד קשה לטפס על עץ, ולשרוט זו בהחלט לא אפשרות. לשרוט זה משהו שחתולים ביתיים באמת נהנים ממנו – אני יודע את זה כי החתולים שלי היו מתחרים על עמוד הגירוד. הם היו מטילים את עצמם מסביב לו ומתחרים מי יכול לשרוט הכי מהר והכי חזק. היו לי 8 חתולים כולם עם ציפורניים בבית. גם הייתה לי ספה חדשה לגמרי; שניהם התקיימו ביחד. זה לא היה קל, אני מודה. לאמן חתול דורש סבלנות, בדומה לילדים. השתמשתי באקדחי מים ועמודי גירוד. אם יש לך חתלתול בבקשה תזכור שישנם חומרים שעלולים להיות גסים מדי עבורו. זה לוקח זמן לפענח מהם – תן לזה קצת זמן! נסה עמודי גירוד העשויים משטיחים. אני גוזז את הציפורניים של החתולים שלי בקביעות, החל מאז שהיו גורים. נסה סופט פואז. ספק להם הסחות דעת מענגות: לחתולים שלי היה עץ חתולים בגובה 1.80 מ' והם אהבו את זה! בנוגע לנשיכות, זו "תופעת לוואי" נפוצה. לחתולים ללא ציפורניים אין אמצעי אחר להביע חוסר שביעות רצון בחיים ולכן נוטים לנשוך. או אולי הם פשוט כועסים כעת על כל העולם. אני לא יודע. ולבסוף, למי שמנסים להצדיק את ניתוח עקירת הציפורניים בהשוואה שלו לעיקור/סירוס – אתם בכלל לא מתקרבים. חתול מעוקר/מסורס מגיע כמו פלאפי, אבל הוא לא בוכה במהלך הניתוח שלו. הוא זוכה ללכת הביתה באותו יום בזמן שפלאפי חייב להשאר במרפאה. הוא קופץ ורץ בבית באותו לילה בגלל שהוא כל כך שמח לחזור הביתה. נראה שהוא אפילו לא שם לב שהוא אף פעם לא יהיה אבא. בינתיים פלאפי מקבל זריקות כואבות. הוטרינר שלנו הפסיק לעשות קיצוצי אוזניים. אני מקווה שניתוח קטיעת הציפורניים הם הבאים שיופסקו. הטלת מום בשם האסטתיות או הנוחות היא עדיין הטלת מום. לקוח מהאתר הבא
ההודעה הבאה מפורסמת ברשות מנהלת הפורום: |דגש|אז אתם חושבים לעשות ניתוח עקירת ציפורניים לחתול שלכם? מאת טכנאי וטרינרי אולי אתם חושבים שזה יגרום לפלאפי להיות חתול נוח יותר. אולי החלטתם שלא נותרו עוד אלטרנטיבות. אולי שכנעתם את עצמכם שהניתוח הוא באמת לא רציני; בטח שיהיה קשה, אבל פלאפי יחזור לעצמו תוך מספר ימים. או אולי אתם בוחרים חתלתול חדש וכבר מתירים לעצמכם לחשוב על כך שבקרוב תאלצו לבקר אצל הוטרינר עם פלאפי. לפני שאתם מחליטים החלטה שאינה הפיכה, תנו לי לספר לכם על זה מעט קודם. "מי האדם הזה?" אתם בוודאי שואלים את עצמכם. אני האדם שיברך אתכם ואת פלאפי לשלום כאשר תכנסו ביום הניתוח של פלאפי. אני הטכנאי הוטרינרי. אם אתם באמת רוצים לדעת איך הדברים הם במציאות בחדר הניתוח, אני האדם איתו צריך לדבר. אני אדאג לפאלפי לפני, במשך, ואחרי הטלת המום בו (או "הניתוח" כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לזה). תנו לי לספר לכם את הצד שלי... אני מגיע לעבודה בסביבות 8:00 ובודק את כל הפציינטים. צריך לארגן את המרפאה לעבודה כדי שיתאפשר לבדוק את הפציינטים החדשים שיובאו לניתוח ב-8:30. אתם הלקוחות הראשונים כאן. נמלא את הטפסים הדרושים ואתם תמסרו לי את פלאפי באומרכם: "נחזור מחר פלאף, אל תדאג!" ואז תצאו מהדלת למכונית, ותלכו לאן שאתם צריכים. אני אשקול את פלאפי ואארגן אותו בנוחות בכלוב. בסביבות 14:00, הגיע זמנו של פלאפי. הוא מקבל הרדמה וקצת משכי כאבים, ומאבד הכרה. אני מגלח בין כל האצבעות שלו ומחטא אותן. הכל מוכן: קוצץ הציפורניים, ההמוסטאט, דבק, סרט דביק, תחבושת. אני מחזיק את אחת מרגליו של פלאפי והוטרינר מתחיל: הפרוצדורה היא למעשה מעין חצי משיכה וחצי חיתוך. קוצץ הציפורניים מתאמץ לחדור בין פרקי האצבע בעוד ההמוסטאט תולש. שלא תהיה טעות, לא מדובר בקיצוץ הציפורניים. הפרק הראשון של חתול, בדומה למה שיש לכם ביד, נתלש. פלאפי מוציא חצי נהמה/יללה של כאב כאשר הפרק נתלש, אפילו לאחר כל התרופות שקיבל. הכאב הוא בוודאי מייסר; זהו לא מחזה יפה. הוטרינר ממלא את חלל השקע שבו הייתה אצבעו של פלאפי ע"י דבק מיוחד, ולוחץ אותו פנימה לכמה שניות. אנו ממשיכים לאצבעות הבאות, עד שזה נגמר. עכשיו אנחנו חובשים וכשמסיימים, פלאפי נראה כאילו הוא לובש כפפות קטנות... בבוקר למחרת אני מגיע וכשאני עומד לפתוח את הדלת לחדר ההתאוששות, מגיע למוחי הריח, עוד לפני שפתחתי את הדלת לראות. לדם יש ריח ייחודי, אתם מבינים, ואחרי זמן מה רוכשים את היכולת לזהות הרבה דברים: פארוו, סרטן, חתולים מדממים שעברו כריתת ציפורניים ולא אוהבים את התחבושת – רק על פי הריח הייחודי. ואכן, פלאפי התחיל להוריד את התחבושות שלו, לכן אני מתחיל את יומי בלנקות דם מהקירות, הדלת, הרצפה ומהכלוב שלו. אני מנקה את הדם מהפרווה של פלאפי עד כמה שאני יכול, ומתחיל להוריד את התחבושות שלו. אני כל כך מתאמץ להיות עדין אבל אני יודע שזה עדיין מכאיב לו. אני נאלץ לחתוך את התחבושת עד לכפות הנפוחות והסגולות של פלאפי והוא בוכה. אני בודק את כל אחד מהחורים שפעם היו בהם את הציפורניים של פלאפי ומוודא שהם עדיין חתומים בדבק. כמובן שהן לא. יש לפחות אחת או שתיים שחייבים לאטום בדבק שוב, ולכן אני נאנח ולוקח את הדבק. אני מטפטף כמה טיפות לשקע של פלאפי ולוחץ על הכפות העדינות, החבולות והמעוותות שלו ביחד לכמה שניות. זה כואב. מאוד. ואני מרגיש כמו נוול. אני מנקה את שארית הדם מרגליו של פלאפי עד כמה שאני יכול מבלי להכאיב יותר מדי ומקווה שפלאפי יסיים את העבודה בעצמו לפני שתגיעו. אתם נכנסים בסערה מהדלת בזמן הפסקת הצהריים ואני מביא את פלאפי ומזכיר לכם שהרגליים שלו יכאבו לזמן מה. אתם כבר יודעים זאת... להתראות פלאפי. אחרי שלושה חודשים אתם חוזרים עם פלאפי כדי לקבל את החיסונים. אתם שואלים אותי למה פלאפי לא נראה כמו החתול שהיה. הוא אף פעם לא רוצה לשחק או לעשות שום דבר. והוא הפך לנשכן! אתם לא מבינים, למה פלאפי לא כרגיל? אני לא יודע למה. אבל אני כן יודע שכשאני מסתכל על החתולים שלי משחקים (לכולם יש ציפורניים) הם אוהבים לשרוט עצים, לטפס על עצים, לצוד עשים... (אתה יודע, דברים של חתולים). ואני יודע שלחתולים ללא ציפורניים יהיה מאוד קשה לטפס על עץ, ולשרוט זו בהחלט לא אפשרות. לשרוט זה משהו שחתולים ביתיים באמת נהנים ממנו – אני יודע את זה כי החתולים שלי היו מתחרים על עמוד הגירוד. הם היו מטילים את עצמם מסביב לו ומתחרים מי יכול לשרוט הכי מהר והכי חזק. היו לי 8 חתולים כולם עם ציפורניים בבית. גם הייתה לי ספה חדשה לגמרי; שניהם התקיימו ביחד. זה לא היה קל, אני מודה. לאמן חתול דורש סבלנות, בדומה לילדים. השתמשתי באקדחי מים ועמודי גירוד. אם יש לך חתלתול בבקשה תזכור שישנם חומרים שעלולים להיות גסים מדי עבורו. זה לוקח זמן לפענח מהם – תן לזה קצת זמן! נסה עמודי גירוד העשויים משטיחים. אני גוזז את הציפורניים של החתולים שלי בקביעות, החל מאז שהיו גורים. נסה סופט פואז. ספק להם הסחות דעת מענגות: לחתולים שלי היה עץ חתולים בגובה 1.80 מ' והם אהבו את זה! בנוגע לנשיכות, זו "תופעת לוואי" נפוצה. לחתולים ללא ציפורניים אין אמצעי אחר להביע חוסר שביעות רצון בחיים ולכן נוטים לנשוך. או אולי הם פשוט כועסים כעת על כל העולם. אני לא יודע. ולבסוף, למי שמנסים להצדיק את ניתוח עקירת הציפורניים בהשוואה שלו לעיקור/סירוס – אתם בכלל לא מתקרבים. חתול מעוקר/מסורס מגיע כמו פלאפי, אבל הוא לא בוכה במהלך הניתוח שלו. הוא זוכה ללכת הביתה באותו יום בזמן שפלאפי חייב להשאר במרפאה. הוא קופץ ורץ בבית באותו לילה בגלל שהוא כל כך שמח לחזור הביתה. נראה שהוא אפילו לא שם לב שהוא אף פעם לא יהיה אבא. בינתיים פלאפי מקבל זריקות כואבות. הוטרינר שלנו הפסיק לעשות קיצוצי אוזניים. אני מקווה שניתוח קטיעת הציפורניים הם הבאים שיופסקו. הטלת מום בשם האסטתיות או הנוחות היא עדיין הטלת מום. לקוח מהאתר הבא
:::