אלבום די צעקני ורעשני אבל בסך הכל לא רע וקצת מפתיע לטובה.
הסינגלים לא היו חזקים מספיק, שניהם. זה אלבום אחיד ולא טראשי בכלל, הפקות שמושפעות בצורה ישירה מ- Motown. כולו מיד-טאמפוז, בלדות חצי-קצביות וגרוביות, לפעמים נדמה שהוא חוזר על עצמו. הקול של פיקסי לא רע באלבום הזה. אין פילרים של ממש, פשוט כמה שירים שהיא בכיף הייתה יכולה להוציא החוצה בשביל מוצר יותר שלם, דחוס ומאוחד (בשביל לדלג על ריבוי הבלדות). Champion, Break Up Song, Heart Cry ואולי גם Ain't Got You ו- Ocean הם השירים שאני הכי אוהב לבינתיים. לא בטוח אם יצא לי לחזור אליו.