מארסיי
אחרי שלקחת אותי במרפסת התלויה מהקומה השלישית, כשמחצית מהגוף שלי תלוי באויר, ערומה ומשקיפה על הנמל,
ביקשת לגלח את שפתי.
הייתי כה רכה ומלאה בך, התיישבתי על שפת האמבט ורגלי המפושקות נחו במים.
רכנת לעברי והעברת את הסכין על שפתי בעדינות ובסבלנות, עד שהיו סמוקות וחשופות לחלוטין, ושערותי הכהות מאורגנות בערמה גזומה מעל השפתיים, בשיפולי האגן.
אחר כך עוד שכבנו קצת במים, דוממים, מתענגים על השקט.
עם דמדומים התלבשנו באלגנטיות, כפי שביקשת ולקחת אותי לאכול בויאבז במקום ההוא, שהיית בו לפני שנים.
האכלת אותי בכף כסופה, והמרק החם החליק לי פנימה במורד הגרון, כשטיפות סוררות מרדו וזלגו מעבר לשפתי.
רכנת לעברי ואספת את הטיפות עם לשונך, ואני כבר הייתי שלך שוב.
שבעים, פסענו באוויר הקריר שלובי ידיים, והולכת אותי לעבר הרכב.
׳היכנסי׳ אמרת ברוך ופתחת לי את הדלת כשאתה מחווה בידך, נכנסתי והתיישבתי מבלי לדעת לאן.
לא שאלתי ואתה לא רמזת.
הדרך התפתלה לאורך החוף, הרכב החליק באלגנטיות כשאתה מתמרן אותו במיומנות, האורות נצצו כשהחושך עטף אותנו לתוכו בחלקיקיו הסמיכים ונסענו כך, ידי על עורפך, מלטפת, כשברקע התנגן לו ׳את כמו הוריקן׳ של ניל, ההוא שהבריז לנו הקיץ, והמילים שלו חזרו על עצמן בלופ אצלי בראש, עד שהגענו לריווירה.
׳תשקה אותי קוניאק, יקר כזה!׳
ביקשתי ממך, כשהתיישבנו באיזה בר, ואתה לחשת לי באוזן שתעשה כל אשר אבחר.
׳הכל?׳ שאלתי, מלאת יצרים ומחשבות אפלות.
למחרת, כשהתעוררת ובקושי הצלחת לפתוח את עיניך גילית שאתה קשור בידיך למסעד המיטה.
העניבה שלך כרוכה על יד אחת, הצעיף שלי על ידך השנייה, ויכולת התנועה שלך מוגבלת.
הבאתי לך למיטה קרואסון טרי ואספרסו כפול, ורכנתי לעברך, לבושה בקומבניזון עדין בצבע פודרה עם תחרה בקצהו התחתון שקניתי פעם בחנות לבגדי וינטאג׳ בברלין.
השקתי אותך מעט, מהנוזל החום והמר, ובצעתי חתיכה מהקרואסון החרוך מעט, והגשתי לפיך.
׳טעים?׳ שאלתי.
הנהנת בראשך, והוספת ׳רוצה לטעום ממך׳.
׳עכשיו אני זו שקובעת מה יקרה׳ עניתי בחיוך והתיישבתי בפישוק רגליים מולך, נותנת לך לטעום בינתיים רק עם העיניים.
ניסית לחלץ יד מהעניבה, אחר כך מהצעיף, אך הם היו קשורים היטב, ונכנעת, דוחף את עצמך למעין ישיבה, כשגבך שעון למחצה כנגד גב המיטה.
ישבתי מולך, מתבוננת בך. בגופך הערום, החזק, נזכרת שכשאמרת שתעשה כל מה שאבחר, חשבתי לעצמי שאני רוצה אותך כנוע.
ומשם הנתיב פתוח למוטרף, בוער מתשוקה וחסר שליטה.
קמתי מהמיטה, הנחתי את המגש בצד. נעמדתי ליד החלון הגדול הצופה אל הנמל, התבוננתי אל האופק הכחול.
אל הים.
׳תמיד זה הים׳ שר אריק, והשורה חלפה לה בראשי.
שבתי להתיישב על המיטה מולך.
פניך סוקרות אותי בציפייה, בסקרנות גלויה.
נטלתי את נרתיק הטבק שלי.
הוצאתי נייר, בחרתי פילטר, ופתחתי את פחית הטבק. סידרתי ערימה יפה של טבק, גילגלתי בנחת, ליקקתי בעדינות את קצה הנייר, הדבקתי.
הסיגריה מוכנה.
נטלתי מצית והדלקתי.
שאיפה אחת, ראשונה, עוצמת עיניים.
מתענגת מההשהיה, מהאיטיות, מצמידה את הסיגריה לשפתי ויונקת ממנה שוב.
הודפת את העשן המסתלסל לאט, מביטה בך, משועשעת.
הנחתי את הסיגריה בצד, חוככת בדעתי ממה להתחיל.
אתה שכוב למחצה, איברך מונח לו ברפיון בין ירכך, מעוטר בשערות מועטות המטפסות ממנו בפס עד לטבור.
רוכנת מעליך, על 4, מפשקת את רגליך, ואני ביניהן, מרפרפת עליהן עם ידי, שנוגעות ולא נוגעות, ומקרבת את פני אל הזין שלך.
מתבוננת,
פוערת מעט את פי,
משרבבת את לשוני,
מקרבת את הקצה שלה אליך,
ונעצרת.
אתה מתחיל לנוע עם אגנך, זז בחוסר נוחות במיטה.
הזין שלך מתחיל להתעורר.
אני מרוצה.
נסוגה על ארבע לאחור, נשענת על מרפקי,
סנתרי נתמך בכפות ידי.
׳נו, מה? את רוצה לשגע אותי?׳ אתה שואל.
אני לא עונה,
חיוך זדוני על פני, האמת היא שכן. אני רוצה. לשגע אותך כלומר.
מבטי עולה לאט מחלציך לעבר עיניך,
לא מפספס בדרך את הסרעפת שלך שמתמלאת ומתרוקנת פתאום בכבדות,
את הגרוגרת שלך שנעה כשאתה בולע רוק, את הפה שלך שנפער מעט מבלי שתשים לב...
אחרי שלקחת אותי במרפסת התלויה מהקומה השלישית, כשמחצית מהגוף שלי תלוי באויר, ערומה ומשקיפה על הנמל,
ביקשת לגלח את שפתי.
הייתי כה רכה ומלאה בך, התיישבתי על שפת האמבט ורגלי המפושקות נחו במים.
רכנת לעברי והעברת את הסכין על שפתי בעדינות ובסבלנות, עד שהיו סמוקות וחשופות לחלוטין, ושערותי הכהות מאורגנות בערמה גזומה מעל השפתיים, בשיפולי האגן.
אחר כך עוד שכבנו קצת במים, דוממים, מתענגים על השקט.
עם דמדומים התלבשנו באלגנטיות, כפי שביקשת ולקחת אותי לאכול בויאבז במקום ההוא, שהיית בו לפני שנים.
האכלת אותי בכף כסופה, והמרק החם החליק לי פנימה במורד הגרון, כשטיפות סוררות מרדו וזלגו מעבר לשפתי.
רכנת לעברי ואספת את הטיפות עם לשונך, ואני כבר הייתי שלך שוב.
שבעים, פסענו באוויר הקריר שלובי ידיים, והולכת אותי לעבר הרכב.
׳היכנסי׳ אמרת ברוך ופתחת לי את הדלת כשאתה מחווה בידך, נכנסתי והתיישבתי מבלי לדעת לאן.
לא שאלתי ואתה לא רמזת.
הדרך התפתלה לאורך החוף, הרכב החליק באלגנטיות כשאתה מתמרן אותו במיומנות, האורות נצצו כשהחושך עטף אותנו לתוכו בחלקיקיו הסמיכים ונסענו כך, ידי על עורפך, מלטפת, כשברקע התנגן לו ׳את כמו הוריקן׳ של ניל, ההוא שהבריז לנו הקיץ, והמילים שלו חזרו על עצמן בלופ אצלי בראש, עד שהגענו לריווירה.
׳תשקה אותי קוניאק, יקר כזה!׳
ביקשתי ממך, כשהתיישבנו באיזה בר, ואתה לחשת לי באוזן שתעשה כל אשר אבחר.
׳הכל?׳ שאלתי, מלאת יצרים ומחשבות אפלות.
למחרת, כשהתעוררת ובקושי הצלחת לפתוח את עיניך גילית שאתה קשור בידיך למסעד המיטה.
העניבה שלך כרוכה על יד אחת, הצעיף שלי על ידך השנייה, ויכולת התנועה שלך מוגבלת.
הבאתי לך למיטה קרואסון טרי ואספרסו כפול, ורכנתי לעברך, לבושה בקומבניזון עדין בצבע פודרה עם תחרה בקצהו התחתון שקניתי פעם בחנות לבגדי וינטאג׳ בברלין.
השקתי אותך מעט, מהנוזל החום והמר, ובצעתי חתיכה מהקרואסון החרוך מעט, והגשתי לפיך.
׳טעים?׳ שאלתי.
הנהנת בראשך, והוספת ׳רוצה לטעום ממך׳.
׳עכשיו אני זו שקובעת מה יקרה׳ עניתי בחיוך והתיישבתי בפישוק רגליים מולך, נותנת לך לטעום בינתיים רק עם העיניים.
ניסית לחלץ יד מהעניבה, אחר כך מהצעיף, אך הם היו קשורים היטב, ונכנעת, דוחף את עצמך למעין ישיבה, כשגבך שעון למחצה כנגד גב המיטה.
ישבתי מולך, מתבוננת בך. בגופך הערום, החזק, נזכרת שכשאמרת שתעשה כל מה שאבחר, חשבתי לעצמי שאני רוצה אותך כנוע.
ומשם הנתיב פתוח למוטרף, בוער מתשוקה וחסר שליטה.
קמתי מהמיטה, הנחתי את המגש בצד. נעמדתי ליד החלון הגדול הצופה אל הנמל, התבוננתי אל האופק הכחול.
אל הים.
׳תמיד זה הים׳ שר אריק, והשורה חלפה לה בראשי.
שבתי להתיישב על המיטה מולך.
פניך סוקרות אותי בציפייה, בסקרנות גלויה.
נטלתי את נרתיק הטבק שלי.
הוצאתי נייר, בחרתי פילטר, ופתחתי את פחית הטבק. סידרתי ערימה יפה של טבק, גילגלתי בנחת, ליקקתי בעדינות את קצה הנייר, הדבקתי.
הסיגריה מוכנה.
נטלתי מצית והדלקתי.
שאיפה אחת, ראשונה, עוצמת עיניים.
מתענגת מההשהיה, מהאיטיות, מצמידה את הסיגריה לשפתי ויונקת ממנה שוב.
הודפת את העשן המסתלסל לאט, מביטה בך, משועשעת.
הנחתי את הסיגריה בצד, חוככת בדעתי ממה להתחיל.
אתה שכוב למחצה, איברך מונח לו ברפיון בין ירכך, מעוטר בשערות מועטות המטפסות ממנו בפס עד לטבור.
רוכנת מעליך, על 4, מפשקת את רגליך, ואני ביניהן, מרפרפת עליהן עם ידי, שנוגעות ולא נוגעות, ומקרבת את פני אל הזין שלך.
מתבוננת,
פוערת מעט את פי,
משרבבת את לשוני,
מקרבת את הקצה שלה אליך,
ונעצרת.
אתה מתחיל לנוע עם אגנך, זז בחוסר נוחות במיטה.
הזין שלך מתחיל להתעורר.
אני מרוצה.
נסוגה על ארבע לאחור, נשענת על מרפקי,
סנתרי נתמך בכפות ידי.
׳נו, מה? את רוצה לשגע אותי?׳ אתה שואל.
אני לא עונה,
חיוך זדוני על פני, האמת היא שכן. אני רוצה. לשגע אותך כלומר.
מבטי עולה לאט מחלציך לעבר עיניך,
לא מפספס בדרך את הסרעפת שלך שמתמלאת ומתרוקנת פתאום בכבדות,
את הגרוגרת שלך שנעה כשאתה בולע רוק, את הפה שלך שנפער מעט מבלי שתשים לב...