Cristi1994
New member
מאניה דפרסיה
אני בת 19 ואני חושבת שלפחות שנתיים יש לי מהפכים נוראיים במצב רוח... כאילו אני לא יציבה רגשית, קיימת תחושה שמשהו מאוד רנדומלי שולט במחשבות שלי, אני קופצת במהירות מרעיון לרעיון, ממחשבה למחשבה, בקצב בו אני לא מסוגלת אפילו להתחיל לממש את הדברים שאני מתכננת ואני מרגישה בסופו של דבר תקועה במקום. הרבה פעמים אני עושה דברים מאוד מטופשים ולא אופיניים לי ואחרי זה מתחרטת על זה. יחד עם זאת יש את הזמנים בהם אין לי כוח לכלום, אני מיואשת, קשה לי לקום מהמיטה וממש בא לי למות. יש לי תחושה שהכל קופץ ממש מהר ואני לא מספיקה אפילו לשים לב להבדל עד שאני לא מגיעה לאיזה משבר רציני בגלל כל המצב הזה.
אולי זה נשמע כמו שטויות של מתבגרים אבל כבר הספקתי להיות מאושפזת בגלל ניסיון אובדני ואפילו לצאת מהצבא בגלל זה, בגלל שהמחשבות שלי קופצות ממקום למקום, שבועיים אחרי שהשתחררי כבר הייתי בטוחה שאני בסדר ואני לא צריכה טיפול ולא פניתי לשום גורם להמשך טיפול. כמובן שום דבר לא באמת עבר אלה המשיך... ואני מרגישה קפיצות נוראיות במצב רוח וחוסר עקביות במחשבה והתחלפות מהירה של רעיונות. וזה מפריע לי ברמה של - אני לא מצליחה לעבוד, אני לא מצליחה להחזיק במקום עבודה יותר מחודש וחצי, כי פתאום אני משנה את דעתי ומתפטרת או מתעוררת בוקר אחד ולא מסוגלת להרים את עצמי מהמיטה.
נרשמתי ללימודים (כאלה שאני יכולה להתחיל מתי שאני רוצה) ואני מפחדת להתחיל ללמוד, כי רק בתקופה שמהרגע שנרשמתי היו פעמיים שפתאום שיניתי את דעתי והחלטתי שלא בא לי. ומה אם זה יקרה לי בזמן הלימודים? אני תקועה בנקודה אחת ואין לי איך להתקדם ממנה.
מישהו סיפר לי לא מזמן על מאניה דפרסיה... אני לא יודעת אם זה מה שיש לי אבל רוב התסמינים מתאימים כנראה, אני לא ממש מבינה בזה...
רציתי לקבל אולי ייעוץ, מישהו יודע משהו על זה?
באיזשהו אופן אני מפחדת להודות בזה שקיימת בי בעיה, אני אומרת תמיד שהבעיה היא באישיות שלי ואני לא יכולה לשנות את זה.. אני מרגישה כל הזמן במאבק פנימי שאין בו צד מנצח.
אני בת 19 ואני חושבת שלפחות שנתיים יש לי מהפכים נוראיים במצב רוח... כאילו אני לא יציבה רגשית, קיימת תחושה שמשהו מאוד רנדומלי שולט במחשבות שלי, אני קופצת במהירות מרעיון לרעיון, ממחשבה למחשבה, בקצב בו אני לא מסוגלת אפילו להתחיל לממש את הדברים שאני מתכננת ואני מרגישה בסופו של דבר תקועה במקום. הרבה פעמים אני עושה דברים מאוד מטופשים ולא אופיניים לי ואחרי זה מתחרטת על זה. יחד עם זאת יש את הזמנים בהם אין לי כוח לכלום, אני מיואשת, קשה לי לקום מהמיטה וממש בא לי למות. יש לי תחושה שהכל קופץ ממש מהר ואני לא מספיקה אפילו לשים לב להבדל עד שאני לא מגיעה לאיזה משבר רציני בגלל כל המצב הזה.
אולי זה נשמע כמו שטויות של מתבגרים אבל כבר הספקתי להיות מאושפזת בגלל ניסיון אובדני ואפילו לצאת מהצבא בגלל זה, בגלל שהמחשבות שלי קופצות ממקום למקום, שבועיים אחרי שהשתחררי כבר הייתי בטוחה שאני בסדר ואני לא צריכה טיפול ולא פניתי לשום גורם להמשך טיפול. כמובן שום דבר לא באמת עבר אלה המשיך... ואני מרגישה קפיצות נוראיות במצב רוח וחוסר עקביות במחשבה והתחלפות מהירה של רעיונות. וזה מפריע לי ברמה של - אני לא מצליחה לעבוד, אני לא מצליחה להחזיק במקום עבודה יותר מחודש וחצי, כי פתאום אני משנה את דעתי ומתפטרת או מתעוררת בוקר אחד ולא מסוגלת להרים את עצמי מהמיטה.
נרשמתי ללימודים (כאלה שאני יכולה להתחיל מתי שאני רוצה) ואני מפחדת להתחיל ללמוד, כי רק בתקופה שמהרגע שנרשמתי היו פעמיים שפתאום שיניתי את דעתי והחלטתי שלא בא לי. ומה אם זה יקרה לי בזמן הלימודים? אני תקועה בנקודה אחת ואין לי איך להתקדם ממנה.
מישהו סיפר לי לא מזמן על מאניה דפרסיה... אני לא יודעת אם זה מה שיש לי אבל רוב התסמינים מתאימים כנראה, אני לא ממש מבינה בזה...
רציתי לקבל אולי ייעוץ, מישהו יודע משהו על זה?
באיזשהו אופן אני מפחדת להודות בזה שקיימת בי בעיה, אני אומרת תמיד שהבעיה היא באישיות שלי ואני לא יכולה לשנות את זה.. אני מרגישה כל הזמן במאבק פנימי שאין בו צד מנצח.
