מאמר:

[or99]

מאמר:

הֶסביר, הֶגדיר, הֶצליח מדוע החיריק הולך ונעלם מבניין הפעיל ישי נוימן.

 

[friend9]

מדוע העברית משתבשת והולכת?

כל ההסברים המלומדים במאמר - כאין וכאפס הם לעומת המציאות האדמיניסטרטיבית. בעידוד משרד החינוך (שם הזוי) כבר שני דורות של מורות לא מקפידים על הגייה נכונה, וגם מזלזלים בכתיבה נכונה. הדור הראשון קיבל פקודה שלא להקפיד מטעמי "כבוד התלמיד". הדור השני כבר אינו יודע על מה אפשר להקפיד.

 

[rhbe]

מסכים ועוד

אני חושב שיש שלוש סיבות לשיבושים הללו שלא נימנו במאמר. א. כמו שאמרת, ירידת רמת הלימודים בבתי הספר. ב. אי ההקפדה על עברית נכונה בפי הקריינים ברדיו ובטלוויזיה. ג. הכתיב חסר הניקוד, שבו אין הבחנה בין חיריק לסגול. כותב המאמר מנסה לטעון שזה לא שיבוש אלא תהליך טבעי בשפה. הטענה הזאת קצת חשודה עלי - ראשית כי תהליכים טבעיים בשפה קורים במשך מאות שנים ולא במשך 10-20 שנה, כמו הזמן שלקח לשיבוש הזה להופיע. שנית, כי נדמה לי שיש לבלשן הזה, כמו לקבוצת בלשנים מסויימת, אג'נדה להוכיח שהעברית המודרנית (שנקראת אצלם Ivrit) היא שפה אחרת מהעברית התנ"כית (שנקראת Hebrew). אם אינני טועה, זאת טענה פוליטית יותר מאשר טענה בלשנית, וחלק מהבלשנים הללו רותם לפעמים את העגלה לפני הסוסים. במיוחד צורם לי לשמוע את זה מבלשן שלומד בסורבון - מעוז הקנאות לשפה הצרפתית.

 

[or99]

דווקא כאן הכותב...

משווה בין העברית העתיקה לעברית של ימינו. הוא מראה שהמעבר i --> e כבר קרה בעבר. במובן מסוים הכותב צודק. הרי הבלשנות המודרנית עוסקת בהשתנות השפה בתהליכים טבעיים, והוא כותב מנקודת מבט של בלשן. תמיד קיים המתח בין שמירת השפה לשינויים שחלים בה. עם זאת, גם לדעתי הטענה שלו אינה מוצדקת: 1. האם בעבר לא היו אנשים שעמדו על משמרת השפה? גם השינויים בעבר ודאי חלו למרות ההתנגדות אליהם. גם אם נשווה את עצמנו לעבר, תמיד יש צורך בשמרנים. 2. מי אמר שהמצב היום שווה למצב בעבר? אני משתמש הרבה פעמים בדוגמה של שימור מבנים. בעבר הלא מאוד רחוק לא היה שימור. כל אדם קנה מגרש ועשה בו כרצונו (ע"ע גימנסיה הרצלייה). לא כל מה שהיה מותר אז מותר גם היום. הוא הדין לדעתי בלשון, אלא שבעניין זה הבינו כבר מזמן שיש צורך בשימור.

 

[Yuvalenko]

דיון מעניין, אך מכיוון שאין לי מה

להוסיף אליו, ברצוני לתקן שגיאה נפוצה, או יותר נכון לעמוד על דיוקו של הבטוי הנ"ל - "הרבה פעמים". (על פי לימודיי ה"אינטנסיביים" בבית הספר - ) "הרבה" משמשת בעיקר להבעת כמות גדולה בלתי נספרת, ו"רב" משמש בעיקר לכמות שכן ניתן לספור אותה. כמו באנגלית, ההבדל בין many ו -much , פחות או יותר. לכן "פעמים רבות" היא הצורה העדיפה.

 

[or99]

לא ידוע לי...

לדוגמה: "וגדר שנפרץ... נפרצו בו פרצות הרבה: אם העומד מרובה על הפרוץ - מותר, ואם הפרוץ מרובה על העומד - כנגד הפרצה אסור." ועוד דוגמאות יש באבן-שושן. ובספר "יד הלשון" מובאת דעת יצחק אפשטיין שדווקא "הרבה" בניגוד ל-"מעט" היא סתם ריבוי, ו-"רבים" בניגוד ל-"אחדים" היא ריבוי גדול. ולדעת אבינרי גם זה ספק אם נכון. ועוד דוגמאות שהוא מביא שם (הוא דן בכלל בשאלה אם מותר להגיד הרבה לפני השם במקום אחריו): "הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן..." (בבלי סנהדרין סח ע"א) "כדתניא, הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה" (בבלי מגילה יד ע"א)

 

[Yuvalenko]

חידשת לי, לא ידעתי.. ../images/Emo13.gif