אני מבקש להבהיר
אין איסור לשקר. בתורה יש שני ציווים בעניין זה: האחד _"מדבר שקר תרחק", והשני - לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו". הכיצד? הציווי הראשון איננו אוסר את השקר במפורש אלא מצווה להתרחק ממנו. משמעות הדבר היא, שיש שקר ויש שקר (מיד אבהיר). הציווי השני אוסר את השקר במפורש. האם יש סתירה? לא! אם לוויתי ממך 100 ש"ח ואני מתכחש לזה, הרי זה איסור מפורש. אבל אם אני צריך לגלות לך דבר אישי, שאין לך שום תועלת בו, ואילו אני עלול להיפגע בצורה כזאת או אחרת, במקרה זה יהיה מותר לי לשקר בלי שום בעייה. הגמרא במסכת "בבא מציעא" דנה בעניין השבת אבידה. ע"פ האבידה אנטי חייב להשיב אבידה לבעליה, רק אם ידוע לי בבירור, שהיא שלו, או שהבעלים הוכיח ע"פ סימנים מובהקים, שהאבידה שיכת לו. עם זאת הגמרא מביעה הסתייגות אחת, שלפיה יש להחזיר אבידה לתלמיד חכם גם ע"פ טביעת עין. ומהו תלמיד חכם, שיש להחזיר לו אבידה בטביעת עין? כל שאינו משנה מדיבורו (= לא משקר) פרט לשלושה דברים: "במסכתא, באושפיזא ובפוריא". פירוש: אם למדתי הרבה, אינני חייב להתפאר בכך, שמא אבוא לידי גאווה, ואף מותר לי להמעיט בערך הלימוד. "באושפיזא" = אם אירחתי אותך לשבת או לחג (או לכל אירוע אחר), אינך חייב לספר, שנהנית מהאירוח, ושאני מארח כה נדיב, שמא ע"י כך אתה עלול לגרום לי נזק (האורחים יתרבו בלע"ה ואצטרך להאכיל כך עוד רבים). "בפוריא" = בדברים, שבינו לבינה. אם שואלים את התלמיד החכם, אם שימש מיטתו בלילה, איננו חייב לומר את האמת, אלא רשאי להתחמק מתשובה, שלא יימצא מגונה. על כל הדברים הללו מסכמת הגמרא, שכולם משום דרכי שלום. משום כך אין לתלות בדבר שקר איסור, כי איננו אסור אך לא רצוי. יכולת לשאול: האם אתה מקיים כל תרי"ג מצוות? אם יגיד לך "כן", סימן שאינו דובר אמת ולא משום דרכי שלום.כיוצא בזה עניין הגילוי לאשה הוא פרט מהותי מאוד והיעדר הגילוי הוא דווקא ההיפך מדרכי שלום. במשכב זכר האיסור על השניים. משום כך יתכן, שאתה גם חוטא וגם מחטיא כך, שהאיסור חמור עוד יותר מבלי להיכנס לסוגיה זאת.
