מאמר קצר ברוח הספר.
תודעה ובחירה חופשית "החופש האמיתי זהו החופש להיות מי שאנחנו באמת" (דון מיגל רואיס) התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, לקלוט את המתרחש סביבה. כשהאדם ישן, קליטה זו פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים. כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך הענין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו. במה מגלה האדם ענין? במה שמלמדים אותו מילדותו הוריו, מוריו, אחיו ואחיותיו הבוגרים והחברה שסביבו. המרכיבים החשובים ביותר היוצרים את רוח האדם, לא ניתנו לו לבחירתו, אלא נבחרו בעבורו מעצם לידתו להורים מסוימים, כמו: דתו, אמונותיו, ערכיו, מנהגיו ואפילו שמו. ככל שהאדם מתבגר ומפנים מערכת אמונות, ערכים ומנהגים אלו – הם תופסים מקום מרכזי בתודעתו והופכים לספר החוקים שלו, דרכם הוא מתבונן בעולם: עושה את הבחירות שלו, שופט את השפיטות שלו ופועל את הפעולות שלו. הוא אינו חופשי, שכן תוכנת ע"י הבחירות של הוריו והורי הוריו מדור לדור, ומרבית מעשיו באים כדי לרצות אחרים, עפ"י ספר החוקים הנ"ל ולאו דוקא את עצמו. לכן, אדם שהתעוררה בו מודעות לכבלים אלו – עומדות בפניו 2 אפשרויות: להמשיך לחיות כך או להתקומם. האדם הקורא תיגר על מערכת זו שגדל עליה – אפשר משום שהגיע למסקנה שהיא גורמת לו סבל ו/או היא מזויפת בעיניו והוא אינו מאמין בה עוד, זקוק לאמונה חזקה מאד העומדת מול המערכת הקיימת, לכח רצון עז ולאומץ לב רב. מה בעצם עושה אדם כזה? הוא "מנקה" את התודעה שלו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאינו מאמין בהם ושגרמו לו סבל, ומאמץ אחרים תחתם, שישרו עליו שלווה ונועם ויאפשרו לו חופש אישי בבחירות שהוא עושה ומאמין. אפשר להגיע למצב כזה, כאשר האדם יוצר בתודעתו "סיפור חיים" שאינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. הוא מתמקד בו, מציב אותו במקום מרכזי בתודעתו, מתרגל אותו ובכך מחליף בו את ה"סיפור" הקודם. מהלך כזה יוצר כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים נלחמים זה בזה, אך בסופו האדם "מרוויח" את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתו האישית וללכת בעקבות לבו. שבוע טוב,
תודעה ובחירה חופשית "החופש האמיתי זהו החופש להיות מי שאנחנו באמת" (דון מיגל רואיס) התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, לקלוט את המתרחש סביבה. כשהאדם ישן, קליטה זו פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים. כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך הענין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו. במה מגלה האדם ענין? במה שמלמדים אותו מילדותו הוריו, מוריו, אחיו ואחיותיו הבוגרים והחברה שסביבו. המרכיבים החשובים ביותר היוצרים את רוח האדם, לא ניתנו לו לבחירתו, אלא נבחרו בעבורו מעצם לידתו להורים מסוימים, כמו: דתו, אמונותיו, ערכיו, מנהגיו ואפילו שמו. ככל שהאדם מתבגר ומפנים מערכת אמונות, ערכים ומנהגים אלו – הם תופסים מקום מרכזי בתודעתו והופכים לספר החוקים שלו, דרכם הוא מתבונן בעולם: עושה את הבחירות שלו, שופט את השפיטות שלו ופועל את הפעולות שלו. הוא אינו חופשי, שכן תוכנת ע"י הבחירות של הוריו והורי הוריו מדור לדור, ומרבית מעשיו באים כדי לרצות אחרים, עפ"י ספר החוקים הנ"ל ולאו דוקא את עצמו. לכן, אדם שהתעוררה בו מודעות לכבלים אלו – עומדות בפניו 2 אפשרויות: להמשיך לחיות כך או להתקומם. האדם הקורא תיגר על מערכת זו שגדל עליה – אפשר משום שהגיע למסקנה שהיא גורמת לו סבל ו/או היא מזויפת בעיניו והוא אינו מאמין בה עוד, זקוק לאמונה חזקה מאד העומדת מול המערכת הקיימת, לכח רצון עז ולאומץ לב רב. מה בעצם עושה אדם כזה? הוא "מנקה" את התודעה שלו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאינו מאמין בהם ושגרמו לו סבל, ומאמץ אחרים תחתם, שישרו עליו שלווה ונועם ויאפשרו לו חופש אישי בבחירות שהוא עושה ומאמין. אפשר להגיע למצב כזה, כאשר האדם יוצר בתודעתו "סיפור חיים" שאינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. הוא מתמקד בו, מציב אותו במקום מרכזי בתודעתו, מתרגל אותו ובכך מחליף בו את ה"סיפור" הקודם. מהלך כזה יוצר כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים נלחמים זה בזה, אך בסופו האדם "מרוויח" את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתו האישית וללכת בעקבות לבו. שבוע טוב,