פילוסוף רוחני33
Well-known member
מטרת האמנות ללמד על נפש האדם, כדי להפוך את נפש האדם ליותר מורכבת ומעניינת. האמן משתמש בכלי השפה האמנותית לבטא רעיונות רגשיים, והם מועברים באופן תחושתי לצורך היצירה. יצירה חייבת להיות מקורית ככל האפשר, אבל הצורך שלומד להכיר את הרעיונות שבה, מזדהה אתם בדרך של דה ז'בו. הוא מרגיש כאילו היה מבטא את הרעיון באותה דרך לו יכול. זה קורה כי מבנה המוח האנושי של כולנו דומה, והשפעת כלי השפה האמנותית פועלת באופן רגשי דומה על כל המוחות.
כלי השפה האמנותית משתמשים בתכונותיהם המדעיות כמו חום צבע, מבנה קו וגובה צליל, באופן שבו מבנה המוח האנושי קולט ומפרש את התכונות המדעיות, ובהשפעות התרבות. היצירה מבטאת רעיונות רגשיים אודות נפש האדם, ע"י פרספקטיבה שהיא יוצרת להם דרך השכל והחשיבה.
אפשר להגדיר אמנות באופן כללי כיצירה בשביל יופי, אבל יופי לפעמים תלוי ביכולת הביטוי של רעיון, שיוצרת הזדהות, ולא רק באסתטיקה. לכן במאה העשרים נוצרה אמנות מחאתית ומזעזעת, שנראית מכוערת אבל יוצרת יופי חדש ע"י הצגת הקושי כדי שיוכלו להתמודד אתו. גם היוצר וגם הצורך הופכים להיות בעלי נפש מעניינת יותר בזכות היחס ליצירה.
אמן צריך להיות אמין. גם כשהוא יוצר רעיון מקורי ושונה מהמציאות, הוא צריך להתאים להיגיון שמקובל על המוח האנושי ולמה שהוא מכיר מהמציאות. אמן צריך לשכנע את הצורך, שמה שתיאר מתאים בדרך זו או אחרת למבנה המוח האנושי, גם אם הוא שונה. גם הרגש צריך להיות אמין, לא מוגזם אלא מדויק ומשכנע. באמנות מוטב להוכיח רגשות בתיאורי מעשים ודיבורים מאשר להגיד אותם ישירות, כי אז משתכנעים יותר שהרגש קיים, וגם כי מרגישים כאילו אנחנו ממש בתוך הסיפור כאילו הוא מתרחש במציאות.
מובן שגם החוויה הסובייקטיבית של הצורך משפיעה על אופן הבנת היצירה, אבל לדעתי זה לא רלוונטי. מה שקובע את הטיב של יצירה, הוא איך כלי השפה האמנותית בנויים להשפיע רגשית.
האמנות מותקפת כל הזמן. כשמופיע אמן חדש עם דרך חדשה, נוהגים לקטול אותו ואחרי מותו מגלים אותו. התפתחות התרבות משפיעה על הבנת האמנות ועל הסגנון שלה. ביחד עם זה, האדם שואף כל הזמן לביטוי האמת הפנימית של תודעתו ונפשו, שהיא אוניברסלית ולכן כל הזמן מופיעים סגנונות חדשים.
האמנות אובייקטיבית במידה מסוימת. אפשר להתווכח על מאפיינים של כלי השפה האמנותית ביצירה, אבל אמנות שמצליחה להביע רעיונות רגשיים מעניינים היא טובה יותר. יש קיצונויות שבהן היחס לאמנות אובייקטיבי. למשל ברור שיצירה של מוצרט טובה יותר משיר ילדים, או שסרט של ברגמן טוב מאופרת סבון פשוטה. כך גם המוסר נתון לוויכוח אבל אובייקטיבי ביסודו: חובה עלינו כבני אדם להתחשב ברצונות וברגשות של אנשים אחרים. במוסר יש ערכים מוחלטים, וגם באמנות יש ערכים מוחלטים. האדם הצליח בעזרת הרוחניות המיוחדת שלו לצאת מקיבעון הקשר לנפשו הפנימית, ולהתייחס לעולם באופן ערכי ואוניברסלי עם ערכים כמו יופי אמנותי, מוסר ואמת.
כלי השפה האמנותית משתמשים בתכונותיהם המדעיות כמו חום צבע, מבנה קו וגובה צליל, באופן שבו מבנה המוח האנושי קולט ומפרש את התכונות המדעיות, ובהשפעות התרבות. היצירה מבטאת רעיונות רגשיים אודות נפש האדם, ע"י פרספקטיבה שהיא יוצרת להם דרך השכל והחשיבה.
אפשר להגדיר אמנות באופן כללי כיצירה בשביל יופי, אבל יופי לפעמים תלוי ביכולת הביטוי של רעיון, שיוצרת הזדהות, ולא רק באסתטיקה. לכן במאה העשרים נוצרה אמנות מחאתית ומזעזעת, שנראית מכוערת אבל יוצרת יופי חדש ע"י הצגת הקושי כדי שיוכלו להתמודד אתו. גם היוצר וגם הצורך הופכים להיות בעלי נפש מעניינת יותר בזכות היחס ליצירה.
אמן צריך להיות אמין. גם כשהוא יוצר רעיון מקורי ושונה מהמציאות, הוא צריך להתאים להיגיון שמקובל על המוח האנושי ולמה שהוא מכיר מהמציאות. אמן צריך לשכנע את הצורך, שמה שתיאר מתאים בדרך זו או אחרת למבנה המוח האנושי, גם אם הוא שונה. גם הרגש צריך להיות אמין, לא מוגזם אלא מדויק ומשכנע. באמנות מוטב להוכיח רגשות בתיאורי מעשים ודיבורים מאשר להגיד אותם ישירות, כי אז משתכנעים יותר שהרגש קיים, וגם כי מרגישים כאילו אנחנו ממש בתוך הסיפור כאילו הוא מתרחש במציאות.
מובן שגם החוויה הסובייקטיבית של הצורך משפיעה על אופן הבנת היצירה, אבל לדעתי זה לא רלוונטי. מה שקובע את הטיב של יצירה, הוא איך כלי השפה האמנותית בנויים להשפיע רגשית.
האמנות מותקפת כל הזמן. כשמופיע אמן חדש עם דרך חדשה, נוהגים לקטול אותו ואחרי מותו מגלים אותו. התפתחות התרבות משפיעה על הבנת האמנות ועל הסגנון שלה. ביחד עם זה, האדם שואף כל הזמן לביטוי האמת הפנימית של תודעתו ונפשו, שהיא אוניברסלית ולכן כל הזמן מופיעים סגנונות חדשים.
האמנות אובייקטיבית במידה מסוימת. אפשר להתווכח על מאפיינים של כלי השפה האמנותית ביצירה, אבל אמנות שמצליחה להביע רעיונות רגשיים מעניינים היא טובה יותר. יש קיצונויות שבהן היחס לאמנות אובייקטיבי. למשל ברור שיצירה של מוצרט טובה יותר משיר ילדים, או שסרט של ברגמן טוב מאופרת סבון פשוטה. כך גם המוסר נתון לוויכוח אבל אובייקטיבי ביסודו: חובה עלינו כבני אדם להתחשב ברצונות וברגשות של אנשים אחרים. במוסר יש ערכים מוחלטים, וגם באמנות יש ערכים מוחלטים. האדם הצליח בעזרת הרוחניות המיוחדת שלו לצאת מקיבעון הקשר לנפשו הפנימית, ולהתייחס לעולם באופן ערכי ואוניברסלי עם ערכים כמו יופי אמנותי, מוסר ואמת.
. בכל אופן, לא ברור על מי את בדיוק מדברת, אבל ככל שמדובר במר פיקאסו, רק גולש אחד כאן התייחס אליו (ועשה זאת אגב ברוח דברים דומה לאלו שלך, על אף שכמובן איש לא מבין באמנות כמוך).