מאמר מעניין...

טאשקה

New member
"ילדים -לא צריך לאהב אותם, צריך

להכין אותם לחיים"- כך אמר אבא שלי באחת השיחות שלנו על חינוך ילדים. ואכן הוא האמין (ומאמין) בזה בכל ליבו וכך עשה. ממש לפי המלצותיה של אורלי פוקס (המחברת), בתוספת "שיטות חינוך נבחרות" משלו. כאילו קרא את הספר לפני שהוא נכתב. לכן לי ולאחותי נדרשו שנים ארוכות, כדי לשקם את עצמנו ולהתחיל להרגיש קצת בני-אדם ולא מן צל שאין לו כל ערך. רק שהוא, בניגוד לאורלי פוקס, גדל בלי אמא, בזמן מלחמת העולם השניה. ולמעשה גדל ברחוב (מאוד מאוד עלים). מעבר לזה מסכימה עם קודמותי. המאמר (או הספר) שטחי מאוד. טוב עשית, ליליה, שחסכת מעצמך את עוגמת הנפש שכרוכה בקריאתו.
 
רק שאנחנו יודעות היום...

שחלק מההכנה לחיים היא האהבה. זה לא שאבא שלך לא צדק, רק שחסר לו חלק חשוב במשוואה. אני משערת שאבי חשב כמוהו, גם אם לא ביטא את זה ככה.
 

לורליי43

New member
לדעתי זה החלק הכי חשוב

הרי לא משנה מה נעשה, מן הסתם בכל גישה שנבחר נעשה גם טעויות. עם אהבה אי אפשר לטעות.
 

dana3111

New member
מה עוד שהעולם של פעם הוא לא העולם

של היום, כולל חסרונות כמובן, אבל כולל מודעות, עולם עם שאיפות ליותר הומניטריות, עולם פחות פיזי....ועוד
 

טאשקה

New member
זה כמו להניח, שלהגיד רק חלק מן האמת

זה לא נקרא לשקר. על אותו משקל, כשחסר חלק חשוב במשוואה (או שהוא לא נכון), המשוואה לא יכולה להיות צודקת.
 

הילהל

New member
נשמע כאילו את גיסתי ../images/Emo12.gif

רק חבל שלבעלי אין אחות.. בדיוק כך נשמע חמי. אני לא אשכח את היום שהוא התגאה בפני על כך שהבן שלי מוכן להתמודדויות בחיים, כי שלא כמוני - הוא לא "ילד קצפת" ("קצפת" כאן משמעה שלא קיבלתי מכות ולא זרקו אותי מהבית לחיות ברחוב בגיל 16...). וגם חמי נבנה על ימי מלחמ"ע 2, שבה הוא ואמו נדדו בעולם. אני חייבת לציין שבהשוואה בינינו, מדהים לראות עד כמה אני כ"כ הרבה יותר מוכנה לחיים ממנו - יש לי כוחות, יש לי בסיס להבנות ממנו, יש לי מודלים טובים שאני לומדת מהם ולא רק דוחה אותם. כנראה שמכות הן לא מי יודע מה הכנה לחיים.
 

א אוהל

New member
לא קראתי. לא מסוגלת להביא את עצמי

לקרוא. העדפתי לקרוא על מלחמות החומוס באבו גוש...
לדעתי האישית, הורים מכים את ילדיהם כדרך להוציא את האגרסיות והעצבים שלהם והם עושים את זה רק כי הם יכולים - אם הילד שלהם היה גברתן בגובה 1.90 מ' ושוקל בהתאם הם לעולם לא היו מעיזים. לא חושבת שמכות יכולות לחנך. (אותי אישית היכו פעמיים. בפעם השניה החזרתי).
 

זואירדן

New member
בקושי הגעתי לאמצע הכתבה../images/Emo5.gif

ואני עלולה להקיא (אני בדיוק בשלב הבחילות של הריון נוסף
). אלוהים אדירים, כשהם הגיעו להצדקה של סטירה ספונטנית בשל הלחצים בהם נמצאים ההורים, הבנתי שבריאותי הנפשים דורשת שאפסיק לקרוא את הכתבה המטורפת תכף ומיד!
מבחינתי, "א אוהל" ניסחה זאת בצורה הכי טובה - ההורים שמכים מרשים זאת לעצמם רק כהם יכולים. איך זה שאותה אמא מכה פורקת את לחציה רק על ילדיה הפעוטים ולא על בעלה החסון או עמיתיה לעבודה?
ולמה שבעל שפורק את לחציו על אישתו מקבל צו הרחקה, הרי גם לו וודאי היה יום קשה והוא לא באמת התכוון, והיא בטח עשתה משהו שהכעיס אותו, לא?
אותי מעולם לא היכו, אך בכל זאת לא גדלתי מפונקת ואני רוחשת כבוד רב להורי, לא רק עתה אלא גם בעבר בתור מתבגר קשה ומתמרדת. היו מספיק דרכים, וההורים שלי תמיד היה עקביים, לכן כאשר היה אסור לי לצאת כעונש או בשל שיעורי בית הלא מוכנים ידעתי שזהו זה, מעולם לא עלה בדעתי לשים קצוץ ולצאת בכל זאת. לעומת זאת בעלי שהוכה לא פעם סיפר לי שהוא ואחיו היו פראי אדם ולמרות האיום התמידי של מכות (לא מכות של התעוללות, אני מאוד אוהבת את הוריו... כמו שאני מכירה אותם לפחות) עשו כל מה שעולה על רוחם, ובדוגמה של איסור לצאת היו ברוב הפעמים עושים זאת למרות הכל - אז כנראה שמשהו בסיסי היה חסר בקו החינוך של הוריו, למרות המכות שכן נכללו!
והזמן הממושך שהיא (הפסיכולוגית המטורפת שכתבה את הכתבה) ביזבזה על ניסוח נאות של "מכה בטוסיק לעומת החטפה בתחת לעומת פליק" - אלוהים ישמרנו מפסיכולוגים כאלו
 

זואירדן

New member
בקושי הגעתי לאמצע הכתבה../images/Emo5.gif

ואני עלולה להקיא (אני בדיוק בשלב הבחילות של הריון נוסף
). אלוהים אדירים, כשהם הגיעו להצדקה של סטירה ספונטנית בשל הלחצים בהם נמצאים ההורים, הבנתי שבריאותי הנפשים דורשת שאפסיק לקרוא את הכתבה המטורפת תכף ומיד!
מבחינתי, "א אוהל" ניסחה זאת בצורה הכי טובה - ההורים שמכים מרשים זאת לעצמם רק כהם יכולים. איך זה שאותה אמא מכה פורקת את לחציה רק על ילדיה הפעוטים ולא על בעלה החסון או עמיתיה לעבודה?
ולמה שבעל שפורק את לחציו על אישתו מקבל צו הרחקה, הרי גם לו וודאי היה יום קשה והוא לא באמת התכוון, והיא בטח עשתה משהו שהכעיס אותו, לא?
אותי מעולם לא היכו, אך בכל זאת לא גדלתי מפונקת ואני רוחשת כבוד רב להורי, לא רק עתה אלא גם בעבר בתור מתבגר קשה ומתמרדת. היו מספיק דרכים, וההורים שלי תמיד היה עקביים, לכן כאשר היה אסור לי לצאת כעונש או בשל שיעורי בית הלא מוכנים ידעתי שזהו זה, מעולם לא עלה בדעתי לשים קצוץ ולצאת בכל זאת. לעומת זאת בעלי שהוכה לא פעם סיפר לי שהוא ואחיו היו פראי אדם ולמרות האיום התמידי של מכות (לא מכות של התעוללות, אני מאוד אוהבת את הוריו... כמו שאני מכירה אותם לפחות) עשו כל מה שעולה על רוחם, ובדוגמה של איסור לצאת היו ברוב הפעמים עושים זאת למרות הכל - אז כנראה שמשהו בסיסי היה חסר בקו החינוך של הוריו, למרות המכות שכן נכללו!
והזמן הממושך שהיא (הפסיכולוגית המטורפת שכתבה את הכתבה) ביזבזה על ניסוח נאות של "מכה בטוסיק לעומת החטפה בתחת לעומת פליק" - אלוהים ישמרנו מפסיכולוגים כאלו
 
אם יורשה לי להארח לרגע...

אחרי הכתבה המפגרת שלהם בשבוע הקודם שהכותרת שלה היתה גברים שהינם שותפים מלאים לחיים אך התוכן היה על גברים שאין להם זמן והם עסוקים (הרג אותי האבא שאישתו נסעה לחו"ל והוא בקושי ראה את הילדה שלו כל הימים האלו- הוא היה עסוק...) ויום שישי הזה- עם הכתבה המזעזעת הזו. נכון, הם לא כתבו את הספר, אבל הם דיווחו עליו בצןרה שיוויונית לחלוטין, כאילו מדובר בדיעה לגיטימית ולא בדיעה שכבר שנים מנסים להוציא אותה מחוץ לחוק. אני חושב שאפשר להרחיק לכת ולקרוא לזה הסתה לאלימות- ולתבוע אותם על פירסום שעלול לגרום נזק. מי יודע כמה הורים עלולים לקבל לגיטימיות מהכתבה הזו? כמה יקבלו ממנה אישור למעשיהם? מה שכן, אני החלטתי לבטל את המנוי שלי לעיתון הארץ. כמה שאני אהבתי אותו, אני סולד ממנו כיום.... ואני הולך לציין בדיוק את הסיבה למעשי. הייתי שמח אם עוד אנשים היו רואים לנכון לעשות כך...זו פשוט חוצפה אדירה!!! ומצטער שהתפרצתי כך לפורום שלכם. הילה הפנתה אותי לשירשור, ועם ממליצה כזו, מותר לי, נכון?
 
אין לי זמן!! זה פשוט נורא!!! ומה זה

הייתי רוצה... אני מנסה לעשות כ"כ הרבה דברים בו זמנית שאני מתחיל לשכוח דברים חשובים כמו לאכול וכאלה. תוסיפי לי עוד פורום ואני אשכח גם איך לנשום...מסוכן משהו... תודה לאה!! אני תמיד מתבונן מחצי מרחק....
 
למעלה