מאמר מעניין...

[לורליי43]

מאמר מעניין...

מכות חינוכיות כדי לשקם סמכות הורית. כנראה שזו הקיצוניות השניה להורים שלא יודעים להגיד לא לילד שלהם.

 

[לורליי43]

מה שאומר, דרך אגב,

שאני מסכימה עם חלק מהתאורים לגבי ההורים המפונקים והמפנקים, רק שהמסקנות שלי שונות.

 

[הילהל]

../images/Emo5.gif

המאמר שטחי לטעמי, ולוקה (כמו רוב מאמרי העיתונות) בנדידה בין קטבים קיצוניים. האם אכן ניתן להשליך את התנהגות בני הנוער של היום אך ורק על העדרן של מכות? ואת ותרנות הוריהם אך ורק על המכות שספגו הם בילדותם? אולי, לדוגמא, ניתן להכניס כאן את מוטיב השעות ההולכות ומתמעטות שהורים מבלים עם ילדיהם - מה שמביא לחוסר בדוגמא אישית לילדים, בחוסר בזמן לחנך בסבלנות, ברגשי אשמה הוריים שמובילים לאותה ותרנות. הרי זה נושא שדשנו בו שוב ושוב כאן בפורום לאחרונה - האם הוא נעלם לחלוטין מעיני כותבות הספר המהולל? שלא לדבר על הראייה של הילד כסוג של מפלצת, כרוע המחכה להתפרץ - אני התחלחלתי מהתיאור הזה.

 

[לאה_מ]

גם אני ../images/Emo5.gif

אין לי כרגע זמן להעמיק ולהאריך בתגובתי, אבל התיאור הלקוח מן הספר של יעקב שבתאי, של האב המכה את בנו בחגורה, ועיניו אומרות שנאה, בעוד הבן לוחש "שתמות", מול האמירה של בתו של אותו יעקב שבתאי, שמבטיחה שהאהבה ההורית היא שתרסן את האלימות שבה היא מציעה לנקוט בגדר "ענישה סבירה", גרם לי לתחושה של בחילה עמוקה, שגם דקות ארוכות אחרי שסיימתי לקרוא את המאמר, עדיין מהדהדת.

 

[ליליה והגמדים]

למקרא התגובות שלך ושל הילהל

אני חוסכת מעצמי את החווייה המפוקפקת של קריאת המאמר. מה גם שאני לא רוצה להשאיר בי טעם רע כלשהו - ולו בעקיפין - על יעקב שבתאי. מספיק יוצרים הפכו לעכורים בעיני בשנים האחרונות...

 

[לורליי43]

זה בסדר...

הוא הרביץ לה רק פעם אחת וזה בגלל שאמא שלה אמרה לו...

 

[kokopeli 1]

מה בסדר בזה?

 

[לורליי43]

ומה אומרות לך 3 נקודות?

אולי תחשבי על זה ככה ותנסי לנחש שוב מה כתבתי.

 

[mishtal]

מזמן לא קראתי התיחסויות

כאלה רדודות של אנשי מקצוע... הניתוח של התופעות החברתיות הקיימות נעשה בצורה שטחית ועושה הכללה גסה וטפשית. הייתי מצפה מפסיכולוגית לקצת יותר תבונה ושיקול דעת לפני שמפרסמת דברים מסוג זה. ומה עוד בחרו להציג מולה? את גישת אדלר- גם כן גישה... כאילו לא יכלו לקטול אותה בצורה חריפה יותר ולהציג טיעונים משכנעים יותר...

 

[מטפל]

לגבי גישת אדלר

מעולם לא הצלחתי להתחבר לרציונל של גישת אדלר.......ניראה לי תמיד שזאת גישה רדודה ופשנטית שטומנת בחובה סכנות אם לא מתאימים אותה ולא משתמשים ברעיונותיה המינון מותאם. אישית אני לא מתקרב, בארגז הכלים שלי ישנן גישות הרבה יותר אמפטיות ומכבדות יותר, להורים ולילדים, לעניות דעתי כמובן. אבל למען הכנות, ישנן משפחות שהצליחו לצאת ממשברים בעקבות אימוץ גישה זאת. לגביהמאמר...אעיין ואשמח להגיב. בברכה

 

[ליליה והגמדים]

אני מסכימה איתך לגבי אדל

ויש משפחתו שמצליחות לצאת ממשברים רק מעצם הטיפול בהם, אתה יודע....היכן שאין טיפול, כל טיפול עוזר (כמו שהיכן שאין שיטה, כל שיטה עוזרת).

 

[לורליי43]

מה הבעיה לדעתך עם שיטת אדלר?

לדעתי כמו עם כל שיטה, אם את מיישמת את הגישה הכללית שלהם, הגישה שלהם מהווה בסיס טוב.

 

[ליליה והגמדים]

מישטל ענתה, כל תוספת מיותרת ../images/Emo13.gif

 

[mishtal]

ההנחות הבסיסיות בגישה

של אדלר,הגורסות כי מטרותיו של הילד, בד"כ, הן למשוך תשומת לב או להכנס למאבקי כוח, בעייתיות בעיניי ובעיקר תקפות הרבה פחות כאשר מדובר בגיל הרך. למדתי שנה קורס של הנחיית קבוצות ברוח הגישה הזו, וכשהבנתי שמלמדים רק את אדלר ברחתי. היה גם נורא משעמם...

נכון שהשיטה עשויה לעזור למשפחות מסוימות אבל כמו שליליה ציינה, כשאין גישה אחרת, כל פתרון יכול להתקבל בברכה. זה כמו שעשו מחקר עם סטודנטים לפסיכולוגיה נדמה לי, או כאלה שבכלל אין להם הכשרה פורמלית להיות מטפלים ודווקא המטופלים שלהם עברו תהליך משמעותי יותר של שינוי/שיפור במצבם. אז מה ניתן להסיק מכך? שלא צריך אנשי מקצוע ומספיק להסתפק באישיות אמפתית, תומכת וכו'? לא! צריך, לעומת זאת, לבדוק היטב מי האנשים שהולכים להיות מטפלים מוסמכים... והמבין יבין...

 

[לורליי43]

את בטוחה שאלה ההנחות הבסיסיות?

או שזה ענין של פרשנות של מי שמלמד אות השיטה או של מי שלומד אותה? אני מודה שלא למדתי את השיטה, אבל נתקלתי בלא מעט התיחסויות אליה, וכל מיני תשובות לשאלות של אנשי מקצוע שבאו מתוך הגישה- ואף פעם לא שמעתי את מה שכתבת. גם במאמר המצורף, הם מתייחסים לגישה מכיוון אחר מזה שציינת. הנה כמה ציטוטים- "במכון אדלר, מכון המכשיר הורים ברוח החינוך המבין והמפוייס של הפסיכולוג האינדיווידואלי הווינאי אלפרד אדלר, בהרצליה. כמות החיבוקים שהייתי מקבל שם היתה דומה, גם גבולות יש שם, אבל עונשים? מה פתאום? אנשי מכון אדלר מאמינים בהצבת גבולות אבל לדעתם צריך להיות קשר ברור בין המעשה לתוצאה, וענישה איננה מבהירה קשר זה. הילד המצטייר בחשיבה האדלריאנית שונה מזה המתואר בספר של פוקס ובלנק. התוקפנות, אומרות השתיים, טמונה כבר באישיותו וצריך לרסן אותה. לא כאן; במכון אדלר מתייחסים אליו כאל מלאך צחור כנפיים שאין לו שום רצון מלבד הרצון להיות נאהב ומקובל על משפחתו. חגורת בטיחות היא כבר עניין אחר, בטיחותי מצד אחד ומעיק מצד שני. הורים חניכי אדלר, נדרשים להרבה יותר סבלנות, אורך רוח - ומקום עבודה שיישא איתם בנטל החינוכי . אב אדלריאני צריך לבקש, להסביר ולבסוף להודיע לילד הסרבן: אם אתה לא חוגר את החגורה - אנחנו לא נוסעים. פעם, פעמיים, מבטיחים במכון, הילד לא ייכנע. אבל בפעם השלישית הוא כבר ישמח לחגור את חגורת הבטיחות.

 

[mishtal]

השאיפה הבסיסית של כל ילד

ומבוגר, מעצם היותם יצורים חברתיים, היא להשתייך, עפ"י תפיסתו של אדלר. אני אצטט מעט מהספר "ילדים: האתגר" שכתב ד"ר דרייקורס (אשר היה תלמידו של אדלר). "ילדים רוצים בכל מאודם להשתייך. אם הכל מתנהל כשורה ורוחו של הילד איתנה, כמעט לא מתעוררות בעיות, הילד פועל בהתאם לדרישות המצב ומשיג את הרגשת ההשתייכות ע"י כך שהוא משתף פעולה ומביא תועלת. אך אם התגנב היאוש לליבו, נפגמת תחושת ההשתייכות שלו. התעניינותו מופנית משיתוף פעולה עם בני המשפחה אל חיפוש נואש אחר זהותו, בנצלו לשם כך את הסובבים אותו.כל תשומת ליבו מוקצית לכך והוא ינסה להשיג את מטרתו בכל מחיר. אם על ידי התנהגות נעימה ואם על ידי התנהגות מקניטה, היות והוא חייב, יהיה אשר יהיה למצוא את מקומו. קיימות ארבע מטרות מוטעות שילד כזה עשוי לרצות להשיגן..." אני אדלג קצת עכשיו ואמנה רק את ארבע המטרות המוטעות- 1. הצורך בתשומת לב יתרה 2. המאבק על הכוח 3. שאיפת הנקם 4.ילד מיואש לחלוטין. לא טענתי שבגישה האדלריאנית לא מכבדים את הילד או לא מתנהגים אליו בצורה סבלנית. הטענה שלי נגעה יותר לאופן הפשטני שבו מנתחים כל סיטואציה ואינטראקציה. יש אלפי מקרים מורכבים הרבה יותר שבהם צריך לדוגמא, להבין לעומק את דפוסי ההתנהגות של ההורים, ממה הם נובעים וכ'ו . התחושה שלי היא שמנסים לעשות הכללה ומעבירים מסר להורים- שלדעתי אינו תקף בכל המקרים (אולי דווקא רק במיעוטם)- כאילו אם רק תבינו את המטרות המוטעות של הילד ותפעלו לפי איזה "מתכון מנצח/בטוח", תצליחו בחינוך ילדיכם.

 

[לורליי43]

לי זה לא נשמע פשטני

גם בדיונים רבים כאן בפורום, מתוך גישות שמאוד שמות את הילד במרכז, מדברים על רצונו ושאיפתו של הילד בתחושת שייכות. הרבה פעמים עלתה הטענה שבבסיס, ילד שיתנו לו, ירצה להשתלב וירצה לשתף פעולה. את מדברת על מתכון, אני רואה בזה "גישה". די מוכרת (לי לפחות) הטענה שבהרבה פעמים התנהגות שלילית של ילד, מטרתה לקבל תשומת לב. בדרך כלל, ההמלצה היא להבין את הסיבה ואת המקור להתנהגות- ובמקרים כאלה להעניק הרבה תשומת לב שתחזק התנהגות חיובית, ולא תתן פרס של תשומת לב לגבי התנהגות שלילית. זה גם תלוי אך מציגים את זה. כמו שאת מציגה את זה, תשומת לב נשמע כמו מושג שלילי. אותה תשומת לב היא בעצם קבלה והתיחסות אוהבת. ברור שבספר אי אפשר לרדת לעומק כל מיליוני הדוגמאות שיש בשטח, אבל בסך הכל כולנו בני אדם ואנחנו פועלים ממניעים דומים. וההגדרה של- "מטרות מוטעות של הילד"- היא בעצם "דרכו המוטעת של הילד כדי להגיע למטרה נכונה- השתיכות, קבלה. בנוסף, אותם שלבים שאת מתארת- 1. הצורך בתשומת לב יתרה 2. המאבק על הכוח 3. שאיפת הנקם 4.ילד מיואש לחלוטין. מוכרים מאוד בדוגמאות של ילדים שמרגישים מוזנחים מבחינה רגשית ושנחשבים בעייתים.

 

[mishtal]

אני מצטרפת לדסי בעניין

של לקחת דברים מסוימים מהתאוריה שמתאימים אבל לא לנתח כל מקרה עפ"י אדלר, כי בכך פוסלים תיאוריות מרכזיות חשובות מאד כמו פרויד, מרגרט מאהלר ועוד. אדלר מתייחס לדברים בצורה הוליסטית (ואולי הוליסטית מדי) ואילו תיאורטיקנים אחרים נותנים הרבה מקום לסיבתיות של התנהגויות. ארועי העבר מעצבים את האישיות ולכן חשוב להבין אותם. אבל אצל אדלר העבר הוא רק נתון ולא ממש משנה מה האדם חווה בילדותו אלא רק פרשנותו הסובייקטיבית. מה עם כל ההדחקות? מנגנוני ההגנה? הדחפים שלנו מול הסופר אגו? אני מתחברת יותר למושגים האלה ופחות למשהו שמנתח בצורה שטחית את הכאן ועכשיו... עניין של השקפה...

 

[לורליי43]

לפי הבנתי- זה לא סותר את מה שאמרתי

אני טענתי כנגד הפסילה הגורפת, כנגד הזעזוע העמוק מללכת לפי עקרונות הגישה. ולא טענתי בעד להפוך אותה לאורים ותומים.

 

[דסי אשר]

לורלי וMISTHAL -אני חוויתי לא כמנחה

את גישת מכון אדלר. מאז שנחשפתי אליה, ידעתי שיש לה מתנגדים, כאשר המובילים בהתנגדות היו הפסיכולוגים, שאכן דיברו על גישה מבוססת מתכונים("רצפטים" כך קראו לכך), גישה שיטחית וכו'. ברור, שבין שאר המניעים לביקורת - היו מניעים של חשש שמקור פרנסה מרכזי ילקח מהפסיכולוגים- עבודה עם הורים בגישה של טיפול, שעולה לא מעט. קראתי את כל הספרות, או את חלקה, גם למדתי במכון לא כדי להיות מנחה. אבל, כמו שאחרים כיום לוקחים את הספרים שנקראים היום, בביקורת, בחורים את מה שמתאים להם, כם אני לקחתי את מה שמתאים לי. הדבר העיקרי שלמדתי- איך לא להכנס למאבקים, ולא לפי רצפטים, ובטח לא מתכונים- אלא מתוך הבנת העיקרון. לא ניתחתי את בני לפי כל הדברים שכתבת- לחלוטין לא. יש פער בין למידה של תאוריה , לבין החיים. ישנם פסיכולוגים רבים שלמדו הרבה מאד תאוריה, אבל אני לא הייתי מוכנה להגיע אליהם- ואחרים נעזרים בהם מאד, באמת. בני אדם שונים זה מזה, וגם המטפלים שונים זה מזה. ונחזור לאדלר, בעקבות ההשתתפות בקבוצת ההורים - השתנתה האווירה בבית- מול הבן הבכור, בגללו הגעתי ללקבוצת הורים. ראו למשל, ישנה גישת טיפול פסיכואניליטית של לאקאן. מעטים עובדים על פיה. אלה שעובדים על פיה חושבים שכל השאר לא נכון. אמרה לי מטפלת, שהיא מתנגדת למושג ולמעשה טיפול משפחתי וזוגי. היא מיצגת עמדה של קבוצת לאקאן, כאשר רבים מאד לומדים טיפול משפחתי, פועלים בגישות התערבות זו, ומאמינים בה מאד. היא מייצגת עמדה שרואה בטיפול כזה משהו שטחי- בדיוק כמו שאת ואחרים חושבים על גישת אדלר. כל הנושא של גישות טיפול, מאד מורכב. לפני שנים רבות מאד, באמת המון, אמרה לי פסיכולוגית שכבר נפטרה מזמן, שבעצם מטפל הוא חבר טוב מאד. חבר שמסוגל "באמת להקשיב". הגדולה של מכון אדלר, בזמנו הייתה, שהם עשו עבודה קהילתית מונעת. איך פירשו אותם, ובמיוחד מתוך קריאה מתוך הספרים- זו שאלה אחרת. היום ישנם הורים שהולכים לכל מיני קבוצות הורים, לאו דווקא מבית מדרשו של אדלר. ישנם הורים שהולכים לייעוץ פרטני, וישנם הורים שמסתדרים לבד- או בעזרת ספרים שהוזכרו כאן לעיתים קרובות בפורום, או בעזרת קבוצות תמיכה אינטרנטיות... ודבר אחרון- ללמוד על גישה על פי כתבה עיתונאית, משמעה לקבל את הפרשנות הלא מודעת של העיתונאי לכפפה. למרות מה שכתבתי, אני מתנגדת לפליק בטוסיק כגישה..כפי שצטוטטה בתה של עדנה שבתאי. ולא משום עמדות של חוסר כבוד או התעללות. כבר כתבתי- אני חטפתי כאלה מידי פעם. זוכרת את העלבון. זוכרת את האמהות שלי בה הבטחתי לעצמי- שלא אעשה זאת, ולא עשיתי זאת אף פעם. כאשר הגיעו מים עד נפש- פניתי לקבוצת ההורים..... אז לא היה אינטרנט, והיו מעט ספרי הדרכה להורים- לעומת השפע של היום. ילדי בוגרים נפלאים, לא מסובכים, עם קשרים טובים איתי-(למרות שנחשפתי לקבוצת הורים על פי מכון אדלר). הנקודה היא לא גישה זו או אחרת - אלא מה מתאים להורה ולילד. ומכאן אפשר להגיע לדיונים רחבים מאד- לגבי יחסי הורים ילדים. דסי