חלק ב'
אוקראינה אוקראינה היא דמוקרטיה נשיאותית. לאמור, בראשה עומד נשיא הנבחר אחת ל-5 שנים הממנה ממשלה, הבחירות הראשונות לנשיאות נערכו ב-1993. נשיא אוקראינה כיום (זו הפעם השניה ברציפות) הוא ליאוניד קוצ'מה, שכאשר נבחר לנשיאות לראשונה לא ידע אוקראינית כמעט ואת נאומיו מסר מתוך הכתב באוקראינית עילגת. כשנה לאחר הכרזת העצמאות, אמר נשיא אוקראינה דאז, קרבצ'וק, (בטקס הקמת האנדרטה בקבר האחים "באבי יאר" שבקייב) כי שליטים שונים סכסכו בין האוקראינים והיהודים לצרכי שלטונם, כי בקורות אוקראינה ישנם פרקים שחורים של התעללות ביהודים, פרקים אותם אסור לאוקראינה לשכוח, פרקים אותם אסור על אוקראינה להדחיק, על עיקרי דבריו חזר גם בביקורו בפרלמנט הישראלי כמה חדשים לאחר מכן. (להכניס במסגרת חלק מנאומו של קרבצ'וק?) * * * "נאשה אוקראינה" (ברוסית: אוקראינה שלנו) ממעמקי קברו מביט לנין על אוקראינה, אחת המתנגדות החריפות למהפכה הקומוניסטית שלו, ומחייך חיוך רחב. מספיקה לו העובדה שחלק די גדול באוקראינה חפץ בשוב הקומוניזם ותולה במפלגה הקומוניסטית האוקראינית החדשה את יהבו. אם ירצה לנחם את עצמו עוד קצת על מפלת רעיונו ועל אווילותו המוכחת, יביט על המועמד הקומוניסטי לנשיאות אוקראינה, שרץ בבחירות האחרונות כמועמד עיקרי אל מול הנשיא המכהן וזכה במספר קולות עצום וחיוכו יהפוך אז לצחוק משוחרר. אוקראינה מושחתת מיסודה. אין דבר שלא תוכל להשיג שם בכסף ואין דבר שלא תצטרך לשלם עליו בכסף. אחוז המובטלים באוכלוסיה גבוה מאד ואחוז גבוה עוד יותר מועסק בתת תעסוקה, שתנאיה אולי אינם תנאים מחפירים כל כך, אך משכורתה משולמת במוצרים (כמו צמיגים למשל) או אינה משולמת כלל במקרים רבים. שוטר תנועה שימצא עצמו צמא לאיזה בירת "אובולון" או לאיזה "ששליק", פשוט יעצור את הרכב הראשון שיקרה בדרכו ויתן לו "שְטְרַף" – קנס, האוקראינים צוחקים על זה והשוטרים מודעים לצחוק ושותפים לו, אבל 'אלו הם חיינו'. אין אפס. מאז זכתה אוקראינה בעצמאות חלה התקדמות עצומה במקומות מסוימים. קייב שינתה פניה ומעיר אפרורית ומשעממת היא הופכת אט אט לעיר מערבית לכל דבר, כשסכומים עצומים מושקעים לשיפור פני העיר, לבנית קניונים חדשים, תחנות מטרו חדשות ומרכזי עסקים. אבל הכל מהשפה ולחוץ, העשירים נעשים עשירים יותר והעניים עניים יותר. ניגודי המעמדות שם עצומים, תוכל להתקל בוואדים רבינוביץ למשל, שחולש על אימפריית תקשורת, על הון עצום ועל אחד, קוצ'מה, נשיא אוקראינה. מוקף בשבעה שומרי ראש, ברכבים מפוארים ובפלאי הטכנולוגיה האחרים, מייצג רבינוביץ' את המעמד העליון, חי בתענוגותיו, נהנה מעצמו ומתעלם לחלוטין מהעוני העצום הקיים בחלקים אחרים באוקראינה, בכל מקום שהוא בה, עוני המגיע עד פת לחם ממש ללא שום גוזמה. רבינוביץ אולי אינו מהווה ראיה, שכן הוא מעניק מכספו ליהודי אוקראינה פעמים רבות, אולי הוא עוזר גם במקרים אחרים, אבל הוא המוכר יותר בין היהודים. לא מעטים הם האוקראינים שכמותו אלא שהם - אף את הצדקה שהוא נותן אינם נותנים, כמו מאמצים את הכלל הטורי העתיק הגורס שאין להתערב במצוקה שקבע הא-ל, שהיא היא הבסיס לחיי מסחר. וזו קייב לבדה. ערים אחרות דומה כי לא שמעו כלל על חילופי השלטון, פניהם לא נשתנו כלל מאז זכתה מדינתם בעצמאות. בנינים מאובקים, כבישים רעועים, מדרכות שמתביישות בשמן ושאר עתיקות מצביעות על אותו רקב פושה. למרות תחנות הדלק המשתכללות והולכות, החדשות והנוצצות, כבישי אוקראינה ברובם הם סיוט לכל נהג. הנסיעה בהם אינה מתענוגות החיים, גם לא ברכב ספורטיבי. בכל זאת, כביש אחד סביר ישנו באוקראינה והוא הכביש המוביל מקייב לעיר צ'רניגוב. וכל כך למה? אה, זה כבר פרט שולי לחלוטי. רק במקרה גרה שם משפחתו של נשיא אוקראינה מר קוצ'מה. כפי שכבר כתבתי, משנאה עתיקת יומין לקומוניזם הפך הקומוניזם לדבר פופולארי אצל רבים מאד מתושבי אוקראינה. זה לא קרה ביום אחד, אבל את ההסבר הטוב ביותר סיפקה ישישה אחת, שגרה במז'יבוז', "בזמן הקומוניסטים", היא אומרת, "היה אמנם דיכוי של חירויות, לא היה חופש דיבור למשל, אבל עבדתי בבית חרושת לרהיטים וקיבלתי 10 רובל לחודש שאיתם יכולתי לחיות איכשהו. היום, חופש דיבור יש, אבל לי ולעוד מיליונים כמוני אין עבודה או פרנסה. אני מעדיפה לחיות בלי "חופש דיבור", מאשר למות מרעב איתו". בצד הדרך מקייב לאומן, אתה רואה מבנה גדול. מחוץ לו, על הכביש הראשי, עומדים אנשים רבים ולידם הררי צמיגים. "מה זה?" שאלתי את הנהג, "בית חרושת לצמיגים," ענה, "אין לו כסף לשלם לפועלים אז הוא משלם בצמיגים והם מנסים למכור אותם כאן". בית החרושת הזה ממש אינו יחיד במינו, ואם אנשים מוכנים לעבוד בו ואח"כ לעבוד שעות נוספות בנסיון למכור את הצמיגים שקיבלו כשכר, כנראה שלא הייתה להם ברירה אחרת... התופעה המוכרת ביותר בחיים הלאומיים היא ה"מאפייה". כל עיר וראשי המאפיה שלה, כל עיר וסגנון עבודתה. לפני כחמש שנים היתה העיר הראשונה בסולם הפשע – אודסה, אחריה אומן. אבל באומן נוכחות חזקה של המאפיה מובנת, בגלל הסיכויים העצומים לרווח מסחיטת התושבים והחסידים. בערים אחרות, למעשה כמעט בכל חור באוקראינה, מהווה המאפיה לא תחליף של הממשל החוקי, אלא חלק ממנו. כמאמר חכם אוקראיני, "ראש עיר אוקראיני או שהוא ראש המאפיה בעירו או שהוא נציג המאפיה בשלטון העירוני. אם לא, הוא פשוט לא ראש עיר...". השוחד אינו תופעה חדשה בחבר העמים. כבר בזמן הקומוניסטים מה שלא עשה החוק עשתה חפיסת סיגריות אמריקנית פשוטה. אבל האוקראינים הפכו את זה לאומנות ממש. "כמה זמן יקח לך להוציא דרכון?" שאלתי חבר אוקראיני, "תלוי כמה אשלם" ענה בפשיטות, לשאלתי ענה שרשמית, תוך התמודדות עם הררי המסמכים והניירות הנדרשים ותוך ריצה מפקיד לפקיד כמנהג הבירוקרטיה האוקראינית, היא לכשעצמה ירושה מהשלטון הקומוניסטי, זה יקח כמה חדשים. אבל אפשר "למרוח" כמו שהם קוראים לזה, אז זה יהיה מהר יותר, הכל לפי גובה התשלום. עקבתי אחרי הענין, במסגרת עבודתי עם חסידי ברסלב הנוסעים לאומן לימי ראש השנה (עד לפני שנתיים). אז היו "מחירים" ברורים. בעיה בויזה? בין 20 ל-200 דולר, תלוי לפי סוג הבעיה. ילד רשום בדרכון אביו ללא תמונה? 20 דולר. איחרת את הויזה? אם זה יום אחד או יומיים הרי שעשר עד עשרים דולר יפטרו את הבעיה. וכן על זו הדרך. מה לעשות? ככה זה כשמשכורתו החדשית של שוטר גבולות אינה עולה, היום, על 50 דולר.
