קודם כל, זה שכתבתי בלשון נקבה
אמור לרמז על איך שאני מעדיפה שיפנו אלי
לגבי קריאה במדיה דיגטלית- זו פחות שאלה של שליטה בתוכנה, אלא יותר שאלה של הגדרות טובות של המערכת, במיוחד של המסך. אם משתמשים במסך ברזולוציה נמוכה, עם קצב רענון נמוך (בדיקה מהירה- אם קצב הרענון של המסך שלך מוגדר לפחות מ-85 הרץ, יהיה מאוד לא נוח לקרוא ספר במדיה דיגטלית בגלל הריצוד שנעלם בקצבי רענון גבוהים יותר), ועם הגדרות החלקת גופנים שאינן מתאימות למסך- מאוד מאוד לא נוח לקרוא טקסטים ארוכים מהמסך. ממה שראיתי, הסיכוי שאצל צעירים ההגדרות הללו יהיו נכונות גבוה משמעותית מאצל מבוגרים. לטענה העיקרית שלך: להגיד "ספרים עבר זמנם" זה פשטני. יותר נכון לטעמי לומר ש"ספרי דפוס הם בעלי אורך חיים מוגבל, והעולם עובר למדיה מגוונות יותר. אין באמירה הזו משום ביטול התרבות (רגע, התרבות לא נמצאת ב*תוכן* של הספרים? מה זה משנה באיזה פורמט הם?). כן יהיו סוגי ספרים שיעברו (וכבר עוברים) מנייר לאמצעי מדיה אחרים מהר יותר מאחרים- ספרי עיון, אנציקלופדיות, מילונים, ספרי הדרכה, ספרות מקצועית, כתבי עת. הטכנולוגיה המסחרית כיום עדיין לא בשלה למעבר ספרות למדיה דיגטלית (וראי את התלונה שלי בהודעה הקודמת על חסרונו של ebook reader נייד ואיכותי באמת)- הטכנולוגיות המתאימות כבר קיימות בצורה נסיונית (ויקרה מידי עבור המשתמש הממוצע), כך שלא אופתע אם עוד 5-10 שני (ואני כאן שמרנית בהערכתי) כן נראה מעבר לשימוש ב-ebook readers ניידים, epaper וכדומה. זה שילדים יוצאים ממערכת החינוך בלי יכולת לקרוא עמוד זה לא חדש. ראיתי את זה עוד לפני 15 שנה. צריך לזכור שקורלציה (שאני לא חושבת שבאמת קיימת במקרה הזה) אינה משמעותה סיבתיות. עלגות הייתה לפני האינטרנט- האינטרנט פשוט הציפה אותה על פני השטח. אם כבר, מי שמתקשה להתמודד עם דף כתוב יתקשה מאוד להשיג את המידע שהוא/היא מחפשים באינטרנט, שהיא עדיין ברובה המוחלט טקסטואלית (וראיתי את זה קורה הרבה יותר מפעם אחת).