האמת שזה נושא שעלה לי בראש ממש לאחרונה
כל העניין הזה של המחמאות. סוגי המחמאות. מה המצב הנוכחי, באיזו צורה לוקחים את זה, ואיך מגיבים.
אני אתן דוגמא על עצמי, משהו שקרה לא מזמן...
הייתי במפגש חברים מסויים, וידיד שלי, ששמע פעם שיש לי אישיו עם אכילה, ראה אותי ואמר לי
"את יודעת שהשמנת בפנים וזה ממש יפה לך?"
ועוד ידיד שהיה ליד ושמע אמר "כן, השמנת בפנים וזה יפה לך".
באותן שניות הרגשתי את כל המוח שלי עולה בלהבות ועוד שניה מתפוצץ כמו הר געש.
קודם כל, המילה "השמנת", היא מקוללת בשבילי.
בשבילי, כי יש בנות אנורקטיות ובתת משקל, שרוצות להחלים, ורוצות לעלות במשקל, ולהן זו יכולה להיות המחמאה הכי גדולה שקיבלו, ויכולה לחזק אותן בתהליך ההחלמה.
ויש את אותן בנות אנורקטיות בתת משקל שאם הן שומעות "מחמאה" כזאת, היא יכולה להוות להן טריגר רציני ולגרור אותן עמוק למטה לבור המחלה.
אבל אני לא קשורה לסוג הבנות האלה, לפי הBMI שלי אני במשקל תקין (אחרי ליטרים ארורים של אינשורים באשפוז האחרון. ובעצם תוהה למה בכלל אני מרגישה צורך להסביר ולהתנצל על זה...), למרות שבגוף יש בשר מיותר להוריד. ואת זה אני אומרת באופן אובייקטיבי לחלוטין, בלי שהמחלה אומרת לי מה להגיד. וגם הבנות מפה שחברות שלי בפייסבוק ורואות אותי בתקופה האחרונה יכולות להבין על מה אני מדברת.
כשהייתי צריכה להגיב איכשהו, החזקתי את עצמי חזק לא לצרוח עליהם, ואמרתי להם בסוג של צורה אדישה "זה מאוד חכם להגיד "השמנת" לבחורה עם הפרעות אכילה".
במיוחד שאני במצב שאני מתעבת את הגוף שלי.
המשכתי להתנהג במפגש הזה כרגיל, דיברתי עם חברים וצחקתי וסיפרתי, אבל בראש כל מה שמעניין אותי זה אותו משפט שאמרו לי.
חזרתי הביתה, פרצתי בבכי היסטרי, וצרחתי על אבא שלי שאו שהוא מביא לי סטוק של כדורי הרגעה או שאני הולכת וחותכת את כל הורידים שלי.
כמובן שבנוסף לזה החלטתי שממחר צום מוחלט לחצי שנה הקרובה.
ויש את הצד השכלי, ההגיוני, שאומר בעצם ש, הם בסך הכל ניסו להחמיא לי באמת ובתמים, המטרה שלהם הייתה לגרום לי להרגיש טוב, ואולי באמת לדעתם זה יפה.
כשנותנים לי מחמאה של "רזית", אני יכולה להיות באופוריה לכמה שניות הבאות. המחלה, בסימפטומים, נרגעה אצלי בצורה ניכרת, (אולי טריגר בהמשך)
אני לא מקיאה ולא עושה צומות כבר מספר שבועות, אחרי שפשוט הבנתי שבזמן הצומות הנפש שלי סובלת כפליים, ואני פשוט מתייסרת.
אז החלטתי לאכול דברים מסויימים שהם בריאים, דברים מאוד ספציפיים שאני מרשה לעצמי לאכול ומרשה לעצמי להשאיר אותם בתוך הקיבה שלי,
לא תפריט מסודר שנותן לגוף את כל מה שצריך, כי עדיין, הרצון שלי לחזור למשקל הקודם שלי, ולהיות רזה כמו שאני רוצה, מאוד חזק ומאוד שולט, ואם להיות כנה,
אם לא הייתי מתייסרת כל כך בצומות, בהחלט הייתי צמה לכמה חודשים הקרובים, כי לצערי עדיין לא הגעתי למצב שהבריאות שלי מעל הכל.
אבל בגלל שהמצב הוא לא כזה, אני מתפשרת, רק כדי לגרום לעצמי לסבול כמה שפחות.
ואם ייתנו לי מחמאה של "רזית", כשאני מצב כזה ומתנהלת ככה, אז זה יעשה לי רק טוב, כי אז אני אראה שאני יכולה לקבל מחמאות שאני רוצה לקבל
גם בלי לצום חודשים.
אבל בכל זאת, לא משנה מתי ובאיזה מצב, אם מישהו בחוסר טאקט מוחלט ובורות מטורפת ייתן לי מחמאה של "השמנת (וזה יפה לך)",
אני לא יודעת איך אתמודד עם זה, וכנראה שהתקפי הבכי ההיסטריים יופיעו שוב ואני אצום ביומיים לאחר מכן, אבל איכשהו מתישהו זה תמיד נרגע ופשוט חולף דרכי ועובר הלאה.
(כן, בעיקר כי אני אנורקטית כושלת עם אופי חלש מדי כדי להצליח לצום כמה שאני רוצה.)
