מאמינה שיהיה טוב...........
שלום רב, כבר כחודש שאני נמצאת באתר( כצופה)קוראת כל מילה שכתובה, ולא היה לי אומץ גם לשתף את אשר מרגישה. אבל היום הרגשתי(אחרי שקראתי את דברי אלה) שגם אני מרגישה אותם רגשות. של חוסר,של געגוע למה שהיה. כיום אני בת 55 ,ולפני 8 שנים בעלי עזב אותנו בלי שום הכנה. נשארתי אני והילדים( בן-15, בת בת-9), השוק היה מאד גדול. והשאלות למה???????? מה פתאום כך באמצע החיים, השבר היה בלתי נסבל ,כל המערכות בגוף קרסו, הבדיקות המעבדה ניראה שהגוף פשוט הפסיק לתפקד. אבל הכאב הנפשי היה יותר גדול. והכי קשה היה היחס של המשפחה שלו.פתאום אנחנו לא שייכים, הסבתא(אמא שלו) לא רואה בילדים שלנו כנכדים. היגיעו החגים ולא שאלו מה קורה איתנו. ולכן גם היום אנחנו הילדים ואני שונאים חגים, שבתות.תמיד לבד, היו תקופות שחשבתי שליברוח מהארץ, אולי יעזור אבל גם בחו"ל הלבד היה קשה. הבן כיום בורח לעבודה, כל חג מוכן לעבוד במקום אחרים. הכי קשה לבת- שהיום כבר כמעט 17,רק מתקרב שבת והיא נכנסת לדיכאון. תמיד מחפשת לאן ליברוח.גם לי השבת קשה מאד, מחכה בקוצר רוח להתחלת השבוע. עשתי שנוי גדולי בחיי, עזבתי את הבית שגרנו ביחד עברתי לעיר אחרת. הכרתי אנשים אחרים, והחיים המשיכו לטוב ולרע. לא שוכחת שפגשתי בחודש הראשון לאבל אדם מיוחד שאמר לי:" שמכל דבר רע יוצא גם משהו טוב". אז חשבתי שהוא אדם בלי רגש, אך יכול להגיד ברגעים כל כך קשים שיהיו גם דברים טובים. היום אני יכולה להגיד שגם דברים טובים קראו לנו במשך התקופה. אך המחשבות תמיד חוזרות למה שהיה. הבעל שלי אבא של ילדי חסר גם היום.ברור לי שמה שהיה לא יכול לחזור, אבל הלב לא מוכן לקבל. הייתי מאד רוצה שגם אני שאוכל לאהוב עוד פעם.
שלום רב, כבר כחודש שאני נמצאת באתר( כצופה)קוראת כל מילה שכתובה, ולא היה לי אומץ גם לשתף את אשר מרגישה. אבל היום הרגשתי(אחרי שקראתי את דברי אלה) שגם אני מרגישה אותם רגשות. של חוסר,של געגוע למה שהיה. כיום אני בת 55 ,ולפני 8 שנים בעלי עזב אותנו בלי שום הכנה. נשארתי אני והילדים( בן-15, בת בת-9), השוק היה מאד גדול. והשאלות למה???????? מה פתאום כך באמצע החיים, השבר היה בלתי נסבל ,כל המערכות בגוף קרסו, הבדיקות המעבדה ניראה שהגוף פשוט הפסיק לתפקד. אבל הכאב הנפשי היה יותר גדול. והכי קשה היה היחס של המשפחה שלו.פתאום אנחנו לא שייכים, הסבתא(אמא שלו) לא רואה בילדים שלנו כנכדים. היגיעו החגים ולא שאלו מה קורה איתנו. ולכן גם היום אנחנו הילדים ואני שונאים חגים, שבתות.תמיד לבד, היו תקופות שחשבתי שליברוח מהארץ, אולי יעזור אבל גם בחו"ל הלבד היה קשה. הבן כיום בורח לעבודה, כל חג מוכן לעבוד במקום אחרים. הכי קשה לבת- שהיום כבר כמעט 17,רק מתקרב שבת והיא נכנסת לדיכאון. תמיד מחפשת לאן ליברוח.גם לי השבת קשה מאד, מחכה בקוצר רוח להתחלת השבוע. עשתי שנוי גדולי בחיי, עזבתי את הבית שגרנו ביחד עברתי לעיר אחרת. הכרתי אנשים אחרים, והחיים המשיכו לטוב ולרע. לא שוכחת שפגשתי בחודש הראשון לאבל אדם מיוחד שאמר לי:" שמכל דבר רע יוצא גם משהו טוב". אז חשבתי שהוא אדם בלי רגש, אך יכול להגיד ברגעים כל כך קשים שיהיו גם דברים טובים. היום אני יכולה להגיד שגם דברים טובים קראו לנו במשך התקופה. אך המחשבות תמיד חוזרות למה שהיה. הבעל שלי אבא של ילדי חסר גם היום.ברור לי שמה שהיה לא יכול לחזור, אבל הלב לא מוכן לקבל. הייתי מאד רוצה שגם אני שאוכל לאהוב עוד פעם.
