מאמא

Shame in you

New member
טיידל הוא פשוט

דיסק עוטף. יש לה את זה בכלל, בקול שלה, איך שהיא עוטפת את מי שמקשיב לשיר. ובטיידל זה שירים יותר אינטימיים, אז העטיפה והחמימות הזאת יותר מורגשות, לדעתי.
 

FooK MI

New member
בדיוק. WTP מוצף בעיבודים ללהקה,

ועוד לא הרכבי גיטרה-בס-תופים אלא למגוון עצום של כלים, וכל היופי באלבום הראשון הוא הג'אזיות והאישיות שלו, איך שהבחורה עם הפסנתר שרה רק בשבילך. [לא שWTP לא מצויין, כי הוא כן, פשוט בדרך אחרת.]
 

Tarantelle

New member
../images/Emo31.gif|קןביות|

לא מצליח להתחבר לטיידל מעבר ל-sleep to dream ואולי criminal בעוד שב-when the pawn אין שיר אחד שאני לא אוהב...
 
שרשור פיונה ולא קראו לי?

מי לכלך על טיידל? רוצים מכות?!
סתם, טוב, הוא סוג של כבד, אבל הוא יפה כ"כ, אין, פיונה לא היתה פיונה בלעדיו, וזה נכון שWTP כיפי ברמות לגמרי אחרות, אבל, אבל, נו. והיא באמת אחת מאלה שלא אכזבו אותי עם החדש שלהן, ואפילו את רג'ינה היא השיגה בזה.... למרות שגם רג'ינה לא מאכזבת, היא לא היא לא היא לא
...
 

Applebite

New member
אני התאכזבתי...

במיוחד כי התרגלתי לגרסה שדלפה. אבל זה לא סתם כי הייתי רגילה, הגירסה ההיא פשוט יותר טובה. ובכל מקרה אני אוהבת יותר את שני הקודמים.
 

noosh

New member
זה תלוי באיזה שירים, אני חושבת

כי יש שירים שהעיבודים דווקא עשו להם טוב, כמו Thymps. למרות ש-Red, Red, Red הרבה יותר בגרסא המקורית. וכן, גם אני מעדיפה את השניים הקודמים, אבל האחרון גם מצויין לדעתי. הוא פשוט.... אחר.
 

Blood Roses

New member
אני גם מעדיפה את הגירסא שדלפה,

בגירסא הרישמית עידנו שירים שלא צריכים עידון, והורידו רוך מסוים בשירים שהוא הלם אותם. את Not About Love, למשל, סירסו לגמרי. הגירסא הרישמית די מאבדת את הדברים שהפכו את השירים לחדים ומדויקים בגירסא המקורית, את הייחודיות של האלבום.
 
למעלה