מאיר אריאל והבירה

[רפי צבר]

מאיר אריאל והבירה

והיה ועירפולי העייפות לא מתעתעים בי דיים, למאיר אריאל יש שני שירים שמדובר בהם על בירתינו היפהפיה ג'רוזלם. הראשון (והוא אגב הראשון באמת) "ירושליים של ברזל". השני הוא "מדרש יונתי". מעניין לשים לב ששני השירים הללו הם מעיןם שירי מחאה, שירי התרסה. הראשון הוא התשליל של ירושליים של זהב, ובא לתת תמונה קצת קשה והרבה אמיתית של שחרור העיר, מפי אחד שלקח חלק. השני יוצא כנגד פסוק תנ"כי, ומפאת בורתי המבישה אמנע מלהרחיב... רק אצטט "אמת וצדק בשערייך זה נאווה מראך..." ואת השיר הלא אנחנו מכירים. אני אוהב את מאיר אריאל ואוהב את ירושליים. לילה טוב

 

[holly shit]

איזה תזמון..עם יום ירושלים בפתח..

שתי השירים שמדברים על ירושלים נורא חזקים ומראים לנו עד כמה רחוקה ירושלים רחוקה מלהיות עיר הקודש שהיא באמת. כשאני בהתחלה שמעתי את ירושלים של ברזל הייתי בשוק איך מאיר מסוגל לשיר את זה על בירתנו האהובה ובכלל השיר כ"כ העציב אותי, אבל אין מה לעשות צריך להכיר במציאות העגומה שלא הכל כ"כ קדוש בארץ הקודש וממש לא בבירת ציון. גם לירושלים של ברזל יש סוף שמח מה שמשאיר עוד טיפונת של תקווה.

 

[REMBRANT]

לירושלים יש אצבע קלה על ההדק

רק עם נדמה לה שמישהו אמר מילה לא במקום והיא יורה. היא יורה מייד ובצרורות לא בבודדות .היא לא ירתה אף פעם כדי לפצוע

 

[holly shit]

וכל דבר היא הופכת למלחמת קודש

וצורך להשרדות.רק אתמול בעצרת ליום הירושלים נאם אריק שרון "ירושלים היא שלנו ולא תהיה עוד לזרים" (מתוך העיתון). עכשיו אני שואלת את עצמי מה רע שירושלים תהיה גם של הזרים אז מה אם כביכול היא ניתנה לעם היהודי אף אחד לא באמת קבע שהיא שייכת לנו, הרי יש בה מקומות קדושים לשלושת הדתות (ואולי אפילו יותר) ואנחנו תופסים ממנה רק שלנו. בקיצור, אני לא יודעת לאן נסחפתי אבל זה באמת יותר מדי פוליטיקה בשבילי.

 

[גולוגולוגולוגל]

שכחת את "שיר כאב" -לגמרי עליה.

 

[holly shit]

זה תלוי באיך שמפרשים את זה..

אני רואה בבחורה כבחורה אמיתית שמתפתח מין קשר בינה לבין הערבי המשכיל. יש קטעים שאפשר לראות דימויים של ירושלים וארץ ישראל אבל אני בעד הפשטות שבשיר הזה הבחורה שמאיר יוצא איתי מתחילה להיות קצת מחוזרת ע"י בחור ערבי משכיל, באמת יש פה מין מטאפורה על א"י וירושלים אבל אני לוקחת את זה כמו שזה.

 

[גולוגולוגולוגל]

אז ככה..

מה שלי הסבירו, הוא שיש כאן שני רבדים/הקבלות (שכחתי כבר את כל המושגים בספרות...סורי..) לאותו סיפור. אז- יש לנו משולש אהבה שהוא הסכסוך או המריבה הבלתי נגמרת על- מי יקבל את ירושלים. המשולש- אשה, יהודי וערבי. האשה- ירושלים, הערבי- הערבים, והיהודים- אנחנו. (חוץ מיניב). ועכשיו קראו/האזינו לשיר.

 

[Skippy1]

שיח לוחמים

ההתייחסות של מאיר אריאל לנושא ירושלים אחרי 67, עולה בקנה אחד עם הדעות של לוחמים, בני קיבוצים, שחזרו בלתי זחוחים בעליל לבתיהם אחרי המלחמה ההיא: "חודש אחרי פרסום הכרוז, הופיע "שיח לוחמים": מקבץ שיחות של בני-קיבוץ אשר חזרו מהקרבות לא הלומים מ"אור", אלא מתהיות מוסריות קשות ומייסרות (ערך: אברהם שפירא; בין חברי המערכת: עמוס עוז, יריב בן-אהרן, מוקי צור ואבא קובנר). הכרוז של אלתרמן, שמיר וחבריהם, נותר מודעה בעיתון; "שיח לוחמים" מכר 97 אלף עותקים." "מי שלחם, הוא לא ישכח על מה לחם"

 

[erol]

בירת הצפון ובירת העם היהודי

השבוע ביום שישי בעיתון "כלבו" החיפאי כתבתי tribute למאיר, בעקבות ארועי יום ראשון השבוע בחיפה, שהיה גם יום ירושלים, וגם יום של מאבקים בין יהודים וערבים על פיסת אדמה, משהו בסגנון שיר כאב למתקדמים. החיפאים מוזמנים לקרוא, ולאחרים אני מקווה שאוכל לשלוח את הטור בעוד שבוע וחצי, אחרי שאחזור מהחופש.