מאיקה, אני מאוד

  • פותח הנושא irka
  • פורסם בתאריך

irka

New member
מאיקה, אני מאוד

מאוד מתגעגעת אלך, וגמ אל ההורים שלך. חזרתי הביתה, ונדמה לי שלא היתי פו המון זמן, אבל אברו רק שבועיים... אני לא יכולה להגיד שהיתגעגתי לחיים הרגילים שלי כאן.קצת קשה לחזור למשהו שלא כל כך יציב ובכלל לא בתוח. אולי אני צריכה כרגע יותר זמן להתאקלם ואני לא רגילה לעסות את זה לאט. טוב שאנשים שאני בתוחה בהם פו , ולא בורחים, זה נותן תיפה כוח ותקווה שגם אני יכולה. שמחה לראות שאת כותבת, תמשיכי כך. אוהבת אותך. אירקה ויולי. שבת שלום. וחיבוק חזק.(קוח פיזי תמיד היה לי, לא ברור מאיפו)
 
אירה שלי..

בשגרה שלנו...שבה סופרים ימים שעות ודקות...שבועיים זה כן הרבה זמן. גם לי נראה כאילו לא היית פה המון זמן... זה לא רק לך. קשה לחזור אחרי שרואים משהו אחר...שונה...חווים חוויות שלא רגילים אליהן ביום ביום. אבל אם היית ממשיכה בכך אני מניחה שגם זה כבר היה הופך לך למעין שיגרה. ושיגרה...עם כל הקושי והשעמום הכרוך בכל לפעמים...היא ברוכה. אותי תמיד מפחיד הפחד מהבילתי צפוי. ומכאן גם נובע הקושי מהמצב לו את קוראת שיגרה...כשלא יודעים בדיוק למה לצפות. אבל כן צריך לחפש את הדברים הקבועים פחות או יותר. אז קחי לך את הזמן...גם אם את לא רגילה. פשוט אל תצפי שזה יקרה כל כך מהר...ואולי תופתעי לטובה. אבל לא לוותר על הדברים החשובים שכן אמורים להחזיר אותך לתלם. אני מניחה שאין ברירה אחרת...צריך להמשיך על אף ולמרות הכל. ואנחנו כאן...אני כאן. זה בטוח. וזה גם לא יברח לשום מקום...שלא כמו הכינרת. שבת שלום גם לך ושבוע טוב וקל הכי שרק אפשר. קבלי גם את חיבוק זה חזק זה? קטן עלי! את יודעת...אני חושבת עליך וממש מרגישה את החיבוק. רוצה להרגיש אותו באמת...בשידור חי. ולא בבית חולים. אוהבת אתכן ומתגעגעת מאיקה.
 

irka

New member
את צודקת, אבל

לפני הנסיע היתי צריכה לבחור: וא מחלקה בעפולה , או נסיעה. אני חושבת שבחרתי נחון, אבל שוב צריך לחזור ממה שברחתי. יכול להיות שאני חייבת לשנות משהו בחיים שלי, רק לא יודעת מה. כל הזמן לברוח-- מאוד מאייף ומתסקל.צריך לתכנן את החיים שלי כמו שהיה פעם, כשידעתי מה אני רוצה ממחר. היום קשה להגיד מה אני רוצה כרגע... טוב, אני לא רוצה להתלונן, רוצה שתרגישי טוב, וגם אמ לא-- אנחנו נבוא. מאוד שמחה שהחיבוק הקטן שלי הגיע. אוהבת אותך, אירקה. יולי מאוד רוצה שכבר יהיה שבת.
 
אני חושבת שאכן בחרת נכונה...

הנסיעה סימלה בדרך מסויימת את הבחירה בהמשך החיים והמאבק. לאומת וויתור והוצאת האחריות מעליך. קל לוותר ולהרים ידיים והמלחמה שלך היא הקשה מכל אבל היא הנכונה...ולא הבריחה. אירה שלי... קשה לי לכתוב דברים אלו כרגע. אני מאוד...כואבת. וקשה לי לכתוב. גם אני מחכה לשבת... ואוהבת את שתיכן. מאיקה.
 
למעלה