מאיפה לוקחים כוחות???

rr1aa

New member
מאיפה לוקחים כוחות???

יש לי ילד בחינוך מיוחד ומאז שהוא אובחן הכל הולך אליו ואל הטיפולים שצריך. ביטוח לאומי נותן קצבה אבל היא לא מכסה את כל הטיפולים.
לא חשבתי על זה שלא קניתי לעצמי כלום מאז האבחון עד שהוא ביקש ללכת לים כי מים מרגיעים אותו. והלכנו לים - הלכנו והוא יצא מאושר אבל אני מדוכאת עוד יותר. הסתכלתי על עצמי במראה - הזנחתי את עצמי, על ספורט אין מה לדבר (אין זמן פנוי ואין כסף בכלל למכון כושר). כך שאני לא נראית טוב. אני יודעת שאני אוכלת מתוך רעב נפשי אבל הצלחתי לא להסתכל בעצמי ולא לחשוב על כך עד שהלכנו לים. לא ציפיתי לראות בחורה דקיקה כי אני לא כזאת אבל לא תיארתי לעצמי שעד כדי כך אני נראית לא טוב ועכשיו אני אוכלת עוד יותר ומתוסכלת מחוסר השליטה שלי באכילה.
אל תשלחו אותי לפסיכולוג או פסיכיאטר כי אין לי גרוש מיותר. חשוב לי שהילד יקבל את הטיפולים. אבל אני חייבת לעשות משהו עם האכילה, גם זה שאני מכניסה לעצמי לראש שהאוכל שאני אוכלת עולה לי כסף ועדיף שאפסיק ואני לא מצליחה. איך מטפלים בזה???
 
הי

ברור שמאוד חשוב לך להשיקע בילד, אבל כדי שתוכלי לתת לו מה שהוא צריך, חשוב שיהיה לך מה לתת - ואני מתכוונת לכוחות פיזיים ונפשיים.
אני מניחה שהאכילה מפצה על הקשיים הרבים שאת בטח מתמודדת איתם.
לדעתי- תעשי משהו קטן בשביל עצמך. למשל צאי כל ערב לחצי שעה של הליכה בפארק... גם תנשמי קצת, גם תשתחררי מלחצים וגם תרוויחי קצת ספורט בחינם על הדרך.
 

hory0

New member
היי..

לפעמים החיים מזמנים לנו התמודדויות בקרב הקרובים לנו שדורשות התמסרות ושואבות מאיתנו את כל כוחות החיים ואנו אפילו לא מצילחים לעצור רגע ולשים לב לכך. לפעמים המצב כל כך בלתי נסבל, שלנפש ולגוף יש דרכים משלהם להכריח אותנו לעצור. לשים לב למה שמתרחש. ולא לשכוח את עצמנו בתוך המסירות האינסופית.
את נשמעת לי אמא מופלאה, אמא שרוצה רק בטובת הילד שלה. וחלק מהטובה הזו כלולה בכך שתישמרי על עצמך, שתישאר עבור הילד שלך אמא שמחה, אמא שמסוגלת לתפקד ולהיות שם עבורה בראש ובראשונה, ועבור הילד שלה.

אני חושבת שהאיתות שהנפש והגוף מאותתים לך הוא מאוד חשוב..זה נדמה לי כמו מכונה שנמצאת על סף קריסה וכל אותות המצוקה מופעלים בה. ואני חושבת שאת חייבת לשים לב לאותות המצוקה כדי לא להתפרק, כדי לא לשכוח את עצמך עד שלא תהיי מסוגלת בכלל לתפקד.
הסיטואציה היא באמת מורכבת וקשה כל כך, וכנראה שמאוד קשה לך לעבור אותה ורק האוכל מצליח כרגע לנחם. חשוב להבין מה האוכל מהווה אבל כרגע אני חושבת שאת צריכה לנסות למצוא מקורות נחמה, מקורות שיחיו אותך ושיתנו לך כוח להמשיך בהתאם ליכולת שלך. תנסי לחשוב מה יכול למלא את המקום הזה עבורך, האם זה שיתוף של חברה קרובה ותמיכה על בסיס קבוע? האם זה היכולת להיעזר בבני משפחה נוספים כדי לאפשר לעצמך פעם בשבוע הפוגה מהכל, זמן שיהיה מוקדש רק לך? לטיול בפארק, למפגש או כל דבר אחר? האם זה ניהול יומן אכילה והעלת המודעות למה נכנס לפיך? האם לכתוב/לצייר על בסיסי יומיומי בשעה המיוחדת לכך יוכל להקל עליך להביע את הרגשות שלא באמצעות אוכל?

ואולי, אפשר להיעזר במקורות טיפול שאינם עולים כסף, לדוגמא, דיאטנית דרך הקופה? לפעמים התמיכה השבועית יכול להיות יקרה מפז. ואולי את רק צריכה שמישהו ידליק את האור ויעזור לך לסדר את כל מה שהסתבך..

מה את חושבת?
 

קולדון

New member
היי,

כמו שכתבת- גם האוכל שאת קונה כחלק מהתקפי אכילה- עולה כסף.
גם הסבל שאת חווה, חוסר שליטה באכילה, עולה לך ביוקר. אולי לא בכסף אבל בכוחות ובאנרגיות.. וגם זה, בהפוך על הפוך- האינטרס של הילד שלך, בעצם. כלומר- האינטרס של הילד שלך הוא שאת תהיי במקסימום הבריאות השלווה והאושר שאת יכולה, כדי שתוכלי לתת לו את המקסימום שהוא צריך ממך.
כמו שבמטוס ההנייחה היא שבמקרה חירום ההורה ישים על עצמו קודם כל את מסכת החמצן ורק אח"כ על הילדים שלו. ילדים צריכים את ההורים שלהם מתפקדים ומאוזנים.

אז... אני מאמינה שטיפול יוכל לעזור לך. ולבן שלך בעקיפין.
ויש טיפולים מסובסדים דרך קופת חולים, את יכולה לפחות לברר את העניין ולראות מה האופציות שלך.

ברמה הפרקטית- לטפח את עצמך ולהשקיע בעצמך לא חייב לעלות כסף... כמו שכתבו לך- הליכה זה בחינם... ויש עוד דברים שגורמים להרגיש טוב יותר, ואולי את מונעת מעצמך כי זה לא נראה לך חשוב- אבל כל דבר שאת אוהבת יכול לגרום לך להרגיש יותר טוב. בין אם זה סרט טוב בטלוויזיה, או זר פרחים (אפילו אחד צנוע, מהשוק! ), או לקרוא ספר או לעשות אמבטיה ארוכה...
אני חושבת שאם תשקיעי בעצמך קצת במעבר למינימום ההכרחי כדי לנשום ולשרוד, זה יכול להשפיע גם על ההרגשה הכללית שלך לטובה וגם על הצורך בלברוח לאכילה רגשית.
 
למעלה