מאיפה להתחיל

אני אוהבת להידחף לדברייך... סתם... כפרע.

אף אחד לא רשם שהוא צריך להדחיק את העובדה שהוא נעלב במקום אימו. גם לבעלי נראה משונה למה אני לא מסכימה עם חמותי בזמנו. וגם הוא נעלב במקומה ואפילו יותר ממנה, אחרת לא היה רוצה להתגרש איתי (רפרפי בעיניים, עוד כמה הודעות יש הסחפות שלי עם סיפורי האישי).
אך כל זה עדיין לא אומר שהוא לא צריך לעשות שינוי רציני בגישה. אם הוא יידע איך לגשת לעניין בצורה נכונה כלפי אישתו, היא תוכל להבין, יחסה ישתנה כלפיו וגם כלפי החמות.
ואין ספק שצריך להעמיד כאן כמה גבולות, אך לשני הצדדים. (סליחה אבל גם לאמא צריך להעמיד גבולות) ובוודאי לדבר על עניין הכבוד של כל אחד. על זה אני מסכימה בהחלט.
ואם הוא לא יודע איך לעשות את זה, שיחה עם איש מקצוע תעזור לו מאד!
לעת עתה הוא יכול לומר לה:" אני לא יודע מה לא בסדר בכל התמונה הזו ואני צריך להבין ו/או להתייעץ. אבל תדעי שאכפת לי"
 
לא עשיתי כלום עדיין

לא מבין למה כולכם חושבות שאני לא מבין את הטעות שלי. פתחו לי פה את העיניים. הרגשתירע עם עצמי כל היום
כי הרצתי את התגובות שלכם בראש ונזכרתי בכל מיני מצבים שהתאחדתי
עם אמא שלי מול אישתי עד שהיא יצאה לרכב כדי לבכות. אמרה שאני משפיל אותה מול אמא שלי.אין לי כוונות
רעות ולא היו אבל חשבתי על זה כל כך הרבה שהתנפח לי המוח.
אני מרגיש כמו חרא של בעל כי האמת שחבר אמר לי אותם דברים שאני צריך לתמוך באישתי מול אמא שלי וחשבתי שזה
בגלל שהוא לא מכיר את אמא שלי ולא מבין כמה שהיא אישה טובה שרוצה בטובתי ובטובת הילדים.
אולי כשזרים אומרים לך דברים ככה בלי להכיר אותך יותר קל לקבל שאתה טועה.
אני עדיין מבין את עצמי ויודע שמעולם לא התכוונתי לפגוע באישתי או לתמוך באמא שלי נגד אישתי. אבל בגלל שאני מרחם עליה
יצא ככה שאני תמיד מגן עליה ופוגע במשפחה שלי.
אבל האמת שאני מרגיש קצת טוב יותר אחרי שהתייעצתי כאן כי אחרי שחשבתי על הכל הבנתי שאולי באמת יש תקווה.
אולי אני צריך לסדר את הראש ולשים גבולות לאמא שלי בצורה יפה בלי שתיפגע ממני וגם להגיד סליחה מהלב לאישתי שלא עמדתי
לצידה. אבל עדיין מחכה לרגע הנכון לפתוח את הנושא כי היום היא נראית לי עצובה ומנותקת. אני רוצה לתפוס אותה במצב רוח טוב.
אבל אהבתי את הפמפום על יבש . קטלני
 
הפוך גוטה

תהיה גבר. מנהיג. היא עצובה ומנותקת כי היא כבר איבדה בך כל אמונה. וזה הזמן לבוא ולהחזיק את הידיים שלה בשלך, להסתכל לה בעיניים ... ולקחת אחריות.
לא להתחשבן מניאק לא מניאק, חסר לה או לא.
רע לה ולא טוב לה איתך. היא מרגישה מבודדת ומובסת. ואתה עומד להפסיד אותה אם לא תקח את המושכות ואת עצמך בידיים באופן מיידי ודרסטי.
היא אולי תכעס, ואולי תהיה מגעילה, ועוד כל מיני ריקושטים. ותצטרך לתת לה. היא צריכה לנקז את הרעל, להוציא את הכל מהסיסטם, לדבר את הכואב. ואתה לשם שינוי תקשיב, בלי להתגונן ובלי מייד להפעיל את הצ'קלקה של 'אבל גם את לא טלית שכולה ושות'. אחרי שהיא תסיים תגיד לה בדיוק את מה שכתבת כאן. שרע לך עם זה שהכאבת לה למרות שלא התכוונת, ולא היית מודע עד כמה זה מכאיב לה, ושאתה רוצה לשנות את זה. תציע לה ללכת יחד לטיפול כדי לעבוד על הזוגיות שלכם.
ולא לשכוח להגיד לה כמה אתה אוהב אותה וכמה היא חשובה לך. זה גם יזכיר לך כמה באמת
.

מחזיקים לך <ולה> אצבעות
 
כלומר, אתה מתכוון להתנצל רק כדי לקבל זיון

ולא באמת מאמין שאשתך צודקת בקשר ליחסים הסימביוטים בינך לבין אמך השתלטנית .

רק ברגע שתבין שאתה אכן רוצה להשתחרר מהלפיתה הלוחצת של אמך ותפנים שאתה זה שמאפשר לה להפריע ולהתערב בזוגיות שלכם ובחינוך הילדים - אז גם תדע איך לפייס את אשתך ואיך לשים גבולות לאמך..

ונראה לי שתזדקק לעזרה מקצועית ......
 
לא ממש לא

אני אשמח לזיון אבל זה לא הרעיון.
אני נמצא כאן כי אני מיואש ובאמת מחפש כיוונים שיעזרו לי לפתור את זה במקום לאבד את המשפחה שלי.
ואם מה שצריך להשתנות זה הראש שלי אז זה מה שיקרה. רק שיוצא שאני מנייאק רציני וזה לא נכון. גם לה לא חסר.
 
לא הבנת את הרעיון !

כמובן שלא הזיון הוא האישיו העיקרי אצלכם ( הוא רק התוצאה הנלווית והבלתי נמנעת של הזוגיות המעורערת שלכם) .
הגעת לכאן במטרה לקבל אישור וחיזוק על שאשתך מכשפה ואמך צדקת גמורה והתאכזבת מהתגובות שקיבלת .
ולמרבה הצער אתה עדיין ממשיך לראות רק את הצד שלך ("יוצא שאני מניאק") ולא באמת רוצה להבין את אשתך ("גם לה לא חסר").

במקרה שלכם אין מנוס מעזרה מקצועית!
 
מעדכן היום דיברנו

ובכלל לא הייתי צריך להתחיל בשיחה. אישתי כניראה שמה לב שמשהו קורה ושאלה אותי מה עובר עליך.
ואז פשוט התחלתי לדבר וזה היה סיוט כי הילדים כל שניה רצים אלינו וצריך לעצור הכל ולתת להם
מה שהם רוצים ולחזור. ואז לינשום עמוק ולנסות להיזכר איפה עצרתי ומה התכוונתי להגיד ואז בא הילד השני ומבקש
עוד משהו. היה סיוט לדבר ככה אבל איכשהו קבענו שנשים את הילדים אצל אחותה בערב ונשב לדבר.
אז ישבנו לבד סופ סוף לפני כמה שעות ודיברתי. כדי לעזור לי להתבטא הראתי לה את השירשור הזה והיא ישבה וקראה
שוב ושוב את התשובות שלכם ובכתה. היא אמרה שסופ סוף מישהו אומר במקומה את כל הדברים שהיא תמיד אומרת לי.
ואז עברה לכעוס עליי. למה? כי זה מה שצריך כדי להעיר אותי. אנשים זרים. למה כשאני אומרת לך את זה כל השנים לא הקשבת?????
אחר כך עברה לחבק אותי. אחר כך התחלתי לבכות כמו כוסית כי צף לי הר של ריגשות אשמה. ואני לא רוצה לצאת ילדה קטנה אז
אני אפסיק כאן. את השיחה עם אמא שלי היקרה אני אעשה השבוע ואשים גבולות איפה שצריך. אישתי אמרה שהיא איתי ונחשוב ביחד
על הדרך הכי טובה להגיד את זה בלי שהיא תיפגע ושזה יהיה משהו שיעזור לנו באמת להתאחד כמשפחה. אישתי אומרת שהיא הכי שמחה
בעולם שנכנסתי לפורום. היא לא איתי אני כותב לבד. ולמקרה שתקראי את זה יותר מאוחר אישתי היקרה תודה שסלחת לי וסבלת אותי עד עכשיו.
ולכם אנשים תודה רבה. לא האמנתי שמהפורום יצא דבר כזה. פתחתם לי את העיניים ועזרתם לנו. שבת שלום
 

I C E M A N 7

New member
אכן אחד מרגעי השיא של הפורום

כאילו נכתב ע"י ג'יין אוסטין מודרנית. לאחר שאיום יום הדין נזרק לאוויר, גבר רמוס מסחטנות של שתי נקבות חולות שליטה מגיע סוף סוף להארה שאשתו צודקת. כל נשות הפורום דומעות מהתרגשות ונזכרות/מדמיינות את הרגע שזה קרה/יקרה אצלן. העצמה נשית מהזן המשובח ביותר. איך זה לא מופיע בראשי של תפוז, אני לא מבין. יותר מזה, הייתי הולך תוכנית ריאליטי - המרוץ לביזיון. סירוס בלייב מעיף רייטינג לפחות כמו ידועניות בתוך כלוב של ג'וקים.
לא יודע מה איתך, אבל קראתי עכשיו את השרשור הזה והתנגן לי בראש השיר מהסרט ההוא שלכן ריקוד מושחת.
אני רק תוהה אם החמות המרשעת תקבל בשוויון נפש את החלטת הקולוניה לעבור תחת חסותה של אימפריה אחרת, ולא תצא לקרב מאסף רגשני במיוחד על כל הקופה. אבל על כך בפרק הבא.
 
אתה סתם ציניקן

ומקנא בטיפול המסור שהענקנו למקרה
.
החזרנו לבחור את חיי המין, וזה מה שחשוב.
ואם האימפריה תכה שנית - נקווה שמעתה הוא יזכור מאיזה צד של הבולבול מרוחה במערך הכוחות ביניהן החמאה
 

גארוטה

New member
לא נראה לי

שאתה יכול לעשות את זה לבד.
עם כל הכבוד שהתחלת לחשוב ולהבין, אני לא בטוחה שהמשקעים שיש ביניכם יכולים להיעלם בבקשת
סליחה או בהודעה קבל עם ואשתך שטעית. דרך ארוכה לפניך והשינוי לא יקרה מהיום למחר כי השינוי לא צריך
לבוא רק ממך אלא גם מאימך וגם מאשתך.

לך יש אפשרות 'לעבוד' על עצמך אבל מה עם אימך? אתה יודע איך לפנות אליה? איך להעביר לה את המסר? איך להסביר לה
שמה שהיא עושה גורם לקרע בינך בין אשתך? אתה יכול לדרוש ממנה לכבד את אשתך? לכבד אתכם כזוג? כהורים שיודעים
לקבל החלטות ויודעים להבחין בין טוב לרע, שיודעים כיצד לחנך? אתה לא!

ואשתך, מה איתה? מה יגרום לה לחשוב שבאמת הבנת טעות שנמשכת שנים ומה קרה שהתעוררת פתאום ואיך כל זה הולך
להשתנות ומי מבטיח לה שבסיטואציה הבאה לא תחטוף רגליים קרות ותרחם על אמאל'ה?

ולכן, הדרך היא טיפול זוגי. רק כך תוכלו באמת לפתוח דף חדש, להתחיל מהתחלה ולהחזיר את האמון אחד בשניה.

בהצלחה
 
למעלה