אהבה בימי כולרה - מה הלקח?
אומרים שבספר טוב כמעט תמיד הגיבור עובר תהליך שבסיומו יש לו תובנה חדשה ובמובן מסויים הוא השתנה. מה התובנה באהבה בימי כולרה? מה הלקח? היה נכון מצידו לחכות? היה נכון מצידה לא לחכות? הייתה באמת ברירה אחרת, או שזה נוסח אחר לכרוניקה של מוות ידוע מראש? משפט הפתיחה עניין אותי מסיבות אישיות, הוא היווה ציטוט פתיחה למכתב התאבדות של בחורה שהכרתי. היא המשיכה (אני מצטט מהזיכרון, לא מדוייק מן הסתם) "הייתה אהבה גדולה שלי אליכם ואל החיים". הרעיון של אהבה נכזבת לחיים יפה בעיני. היא אהבה את החיים, אבל החיים לא השיבו לה אהבה...
