מאיפה ההרגשה הזאת
למה יש לי הרגשה שכל המככבים בפורום הזה אוהבים את הנקודה הזאת על ציר הזמן, כולם מאושרים אחרי המשברים, כולם מצאו את עצמם... ורק אני עדיין בתוך ליבו של הדיכאון. כן, מאושרת שהגירושים כבר שלוש-ארבע שנים מאחורי, מאושרת בעצמאות שלי, אבל כל כך כל כך בודדה. כל כך כל כך מתגעגעת לחבר אמיתי. למישהו שירצה פשוט להיות אתי, מישהו שלא יפחד ממני וממצבי הרוח שלי... לא, בשום אופן לא הייתי רוצה להתחלף עם מי מבנותי, לא הייתי מוותרת על שנה אחת מהגיל שלי, אבל למה יש לי הרגשה שכולם סביבי חיים בשלום עם עצמם ורק אני מתלבטת כל בוקר מחדש מאיפה להביא את הכוחות לצאת מהמיטה.
למה יש לי הרגשה שכל המככבים בפורום הזה אוהבים את הנקודה הזאת על ציר הזמן, כולם מאושרים אחרי המשברים, כולם מצאו את עצמם... ורק אני עדיין בתוך ליבו של הדיכאון. כן, מאושרת שהגירושים כבר שלוש-ארבע שנים מאחורי, מאושרת בעצמאות שלי, אבל כל כך כל כך בודדה. כל כך כל כך מתגעגעת לחבר אמיתי. למישהו שירצה פשוט להיות אתי, מישהו שלא יפחד ממני וממצבי הרוח שלי... לא, בשום אופן לא הייתי רוצה להתחלף עם מי מבנותי, לא הייתי מוותרת על שנה אחת מהגיל שלי, אבל למה יש לי הרגשה שכולם סביבי חיים בשלום עם עצמם ורק אני מתלבטת כל בוקר מחדש מאיפה להביא את הכוחות לצאת מהמיטה.
