שירה יקרה
אלוהים לא הביא לך את הדברים הללו. את הבאת אותם על עצמך. ורק את גם תוכלי להוציא אותך מהבור הזה. ברור לך שאת לא מתכוונת לאכול....וחבל שזה ברור לך כל כך. כי זה תלוי רק בך - אם יהיה אישפוז בית או לא. הכדור במגרש שלך. מה שתעשי איתו תלוי א ורק בך. אני לא מאמינה בזה שאת לא מסוגלת...כי אם באמת רוצים...אין דבר העומד בפני הרצון. ואם תרצי מספיק, גם תצליחי לא לרדת. אישפוז בית זה לא צחוק....גם לא אישפוז רגיל. והמחלה הזו....אם תפסיקי להילחם ברופאים ובאלו שאוהבים אותך, ותתחילי להלחם במחלה עצמה - תעשי צעד ענקי קדימה. ואת הצעד הזה...רק את יכולה להחליט לעשות. מקווה בשבילך שתמצאי את הכוחות להתמודד עם הדברים למרות הקושי ותחליטי שאת רוצה להמשיך קדימה...הלאה. בלי אישפוזים....בלי איומים...את בעצמך שומרת על שירה. לא מגיע לה לסבול, לשירה. ואין סיבה שהיא תמשיך לסבול. את יכולה לעצור את זה. ולא אף אחד אחר. בטח לא ההוא שם למעלה. מאמינה בך...ואנחנו פה כדי לסייע לך בדרך הקשה שתבוא. תכתבי...תדברי...תוציאי...תעסיקי עצמך בדברים אחרים...ואולי ככה, מתוך החלטה, תצליחי להמנע מהמשך ההדרדרות. שירה...ואני אומרת את זה מנסיון....זהו בור בלי תחתית. ואני לא מאמינה שאת רוצה להגיע אליו. הייתי שם...והסיוט הזה ממשיך ללוות אותי. חבל שתמצאי עצמך גם את בתוכו...בלי אור יום. אני לא מנסה להפחיד אותך...ממש לא הכוונה שלי. אני רק רוצה שתדעי שכולם רוצים בטובתך...עם כמה שזה נשמע לא נכון ולא הגיוני כרגע. תאמיני להם - הם רוצים לעזור לך. אבל הם לא יכולים לבד. את צריכה לעזור להם. ואם זה מקל עלייך..ויעזור לך לעשות את המאמץ שמי כמוני יודעת עד כמה הוא קשה...חישבי עלינו, פה. חישבי על הניתוק...מאיתנו...מהחברים...מהעולם שבחוץ.... אולי זה יחזק אותך קצת בהחלטתך, אם תחליטי להמשיך בחיים ולא לשקוע בתוך המחלה הארורה הזו. שלך ובישבילך תמיד יחד עם עוד המון חברים פה שישמחו אם תבחרי בדרך הנכונה.... כי עם כל הקושי - זו היא הדרך. ואין אחרת. מאיה
