מאחלת חג שמח לכולם

[פנינה האלמנה העצובה]

מאחלת חג שמח לכולם

בידיעה שאצל רובנו החג לא יהיה ממש שמח במובן השמח של המילה. הנכד שלי בן ה- 8 אמר לי השבוע שמה שהוא הכי אוהב בפסח זה את ליל הסדר אבל השנה ליל הסדר יהיה קצת עצוב כי סבא שי לא איתנו אז הנכד השני בן 5 ענה לו שליד הכסא של אליהו הנביא נשים גם כסא לסבא שי, הדברים האלה חיזקו בי את ההחלטה לקיים את הסדר כ ה ל כ ת ו על כל מרכיביו ולא כפי שחשבתי בהתחלה כאילו "ארוחת ערב" וזהו. כן כך היה רוצה שי שנמשיך את דרכו כך היה רוצה שנמשיך לחגוג הוא איתנו בכל מעשינו ורק הידיעה הזאת מחזקת את כולנו. אז שיהיה לכולנו חג שמח ומלא אהבה.

 

[nypx]

כן גם אצלנו היה אותו הדבר

רצו לשים כיסא ולא זוכר מה היה אבל זה היה רק לפני אני חושב שלא צריך שתשימו אלא אם הנכדים יזכירו לך חג שמח וטוב

 

[פנינה האלמנה העצובה]

היה קטע של ללכת להגיד חג שמח

לאבא וזה כל ילדיי עשו בעצמם כאילו בלי לתאם או לספר ואז הסתבר ששלושתם היו בחלקת הקבר ואיחלו לאבא חג שמח ואז באו אלי כאילו להרגיש שוב את הבית את אוירת החג שאותה השתדלתי בכל מאודי להביא כבכל שנה. אני קצת שומרת אז מחליפה כלים וכזה. וכמה שחשבתי שלא אוכל לעמוד בזה השנה עשיתי זאת למרות הכל ואף על פי כן. גם אני הייתי בבית הקברות והיה קשה ובכייני מאד. ובאמת אתמול היה היום הקשה ביותר של ה"לפני החג" כי גם מיליון טלפונים ממשפחה וחברים שלא יודעים מה להגיד ואיך לאחל ואני זאת שצריכה להגיד להם שהכל יהיה בסדר אנחנו חזקים ואנחנו נעמוד בזה. אז באמת שיהיה חג שמח אגב איפה אתם בליל הסדר?

 

[nypx]

אני אצל חמי וחמתי

הלוואי על כל אחד חמת גדר כאלה ולמחרת ההורים שלי ואחרי זה........ הקיצר יש תוכנית עבודה לכל השבוע

 

[פנינה האלמנה העצובה]

אז איך עבר ליל הסדר

אצלכם? אני יכולה לציין שהסיוט נגמר בשבילי זה היה סיוט. אם כי יש לומר שעמדתי בו בגבורה. בתחילה עשינו מן "דקת דומיה" לזכרו של סבא שי וכל אחד חשב בלב בשקט על סבא/אבא והיתה דממה ליד השולחן. וזהו עברנו עוד מכשול בדרך אל ה"בשנה הבאה זה יהיה יותר קל" נראה לך? לי זה ממש לא נראה כרגע מה שמפחיד אותי זה החגים הבאים שבדרך. כזה יום הזיכרון כזה יום העצמאות ועוד ועוד איך איך שורדים? יש לך תשובות?

 

[nypx]

דקה דומיה?

למה היה צריך את זה? זה היה כל כך חשוב ? לא היה איזה סוג אחר של זכרון? נראה לי שהככנסתם את עצמכם למצב רוח קרבי כבר בהתחלה אני לא הייתי מוכן לדקה דומייה זה גם ככה היה באויר בלי הדקה הזאת אני צודק?

 

[פנינה האלמנה העצובה]

בשביל השקט

אתה יודע שחמישה "אינדיאנים" מחליטים להתפרע אז הבית כמו הוריקן אז כשהתארגנו כולם לשבת ליד השולחן החלטנו כי כדי שיהיה שקט שכל אחד יחשוב בלב על סבא שי וכך נוצרה לה דקת דומיה לא משהו שתכננו אותו מראש. אבל יצא מכובד מאד כי אז "פתחנו" את ליל הסדר יחד עם המחשבה על שי והיה ממש בסדר. האוירה לא היתה כבדה פשוט הילדים, לא סתם אומרים שהם הטעם לחיים, היו מקסימים ושרו את ארבע הקושיות וצחקו אחד על השני הקיצר עבר יותר קל ממה שחשבתי שיהיה ואצלך?

 

[nypx]

היי מצטער שעונה רק עכשיו

פשוט הייתי מאוד עסוק אז אצלנו הכל היה בסדר לאט לאט מפנימים שזהו זה לא יודע מה יהיה בהמשך אבל כרגע הכל בסדר והסדר הוא סדר צוחקים יש בדיחות האוירה בסדר אולי כי כולנו שחקנים טובים ואולי בגלל הילדים אין לי מושג אבל אני חושב שתלוי איך אתה ניגש לבעיה וזאת בעיה אין ספק שצריך מדברים לא תמיד אני מעודד אבל אם אני רואה שיש איזה מין נסיגה קלה או חולשה אצל אחד הילדים אז אני נכנס לעובי הקורה ואז מתפרקים קצת או הרבה תלוי במצב וזהו ממשיכים הלאה שיהיה לכולנו חג שמח

 

[פנינה האלמנה העצובה]

היי אז הענין של להיות

עסוק זה מרכז החיים כרגע להיות עסוקה ומאד ואז אין זמן לחשוב. אבל בלילה פתאום "נפל לי האסימון" למראה הצד הריק של המיטה שבעצם לא אראה אותו יותר ל ע ו ל ם (לא בחיים האלה) וזו היתה בעיטה ישר בצלעות וכמובן גרר בעקבותיו בכי כמעט כל הלילה. וזה מה שעובר גם על ילדיי אם כי נראה לי שהם הרבה יותר גדולים מילדיך. בני הצעיר זה שעדיין לא נשוי בן 24 החליט שנוסע "לנקות" הראש בתאילנד. נתתי לו את ברכת הדרך כי באמת אני חושבת "שההתנתקות" תעזור לו קצת. הוא הכי סובל כי הגדולים יש להם משפחות משלהם שגוררות אותם לתוך חיי היום יום. ונכון כולנו שחקנים טובים כי בעצם אין לנו ברירה נשארנו בחיים וצריך לשרוד לא? אז באמת חג שמח כמה שניתן וזהו זה כבר כמעט בקצה אבל הבא אחריו כבר בפתח וזה באמת מפחיד. אומרים שמה שלא הורג אותנו מחשל אותנו. האמנם? שבת שלום פנינה

 

[nypx]

קודם כל פנינה

הצעה ידידותית תחליפי את הניק שלך או תורידי את העצובה זה שלב ראשון אני חושב לא תמיד את עצובה ויש לך רגעים שמחים הרבה אפילו רגשות זה דבר שמשתנה פעם ככה ופעם ככה ובקשר להתנקות זה בא מבפנים ,נכון שמשנה מקום משנה את הסביבה ואת החברה וזה אחרת אבל כל עוד זה לא יבוא מבפנים ההשלמה עם זה לא משנה איפה הוא יהיה ,אך אם ככה הוא מרגיש שיילך על זה,כל אחד מתמודד אחרת. מה שלא הורג מחשל? אממממממממ................ אולי ....ואולי לא ,מה שנראה לי שזה לא תופס לגבי מוות. נראה לך שאנחנו מחוסנים? (בעצם יש משהו ,אולי בגישה למוות שהיא אחרת ) שבת שלום לכולם

 

[פנינה האלמנה העצובה]

ההצעה להחליף

נכונה ומקבלת אותה. רק שאני לא כל כך יודעת איך האם זו כניסה חדשה לגמרי למערכת? הסטיגמה לא לעולם תשאר זה ברור לי. כן יש רגעים שמחים יש רגעים שבה אתה מתנהג טבעי לגמרי כאילו כלום לא קרה זה נכון. אבל היום למשל ביקרתי אצל אמא שלי בבית אבות והיא אשה בת 81 שהזכרון זה כבר לא הצד החזק שלה וכשעמדתי לעזוב ואמרתי לה שלום "התפלק" לה "דרישת שלום לשי" בום... לא תיקנתי אותה כי אני יודעת שאחר כך היא בוכה שעות אז הלכה כל ההרגשה הכאילו שמחה וטבעית וזה שוקע בך וכל הדרך הארוכה הביתה אמא ברעננה ואני אי שם ליד גדרה תחת הרושם של דרישת שלום למי? מי מחכה לי שם בבית ערב שבת וכו וכו וכו מלאת רחמים עצמיים. עם יד על הלב אני בחורה מאד שמחה ועליזה ותמיד מחייכת בדרך כלל רק שהמציאות שנפלתי לתוכה ככה בהינף סכין מנתחים הובילה אותי למצב העצוב שמן הסתם הזמן רק הזמן כנראה יוציא אותי משם. אז באמת שבת שלום וחג שמח שמח

 

[nypx]

השבוע ראיתי איזו תכנית בטלוויזיה

ושם שלחו למישהו תמונה של : חצי כוס מלאה ואמרו שהוא כבר יבין, אז הזמן עוזר אין ספק בכך אך הכל תלוי בנו , לפני כמה ימים אמרתי לחבר שהרבה רגשות נעלמו לי והוא אמר שזה תלוי בי וזאת הרגשה שלי מה שאני חושב שלא נכון,כי הייתי מרגיש אחרת והייתי מתנהג אחרת ,ואמרה לי מישהי שלפני שאישתי נפטרה הייתי אחר והרגשות שלי זרמו ,ועכשיו זה לא כך, והיא צדקה אך אני לא יכולתי אחרת כי איך אתה יכול להרגיש משהו שאין לך?ואתה לא יכול לשחזר? אז הזמן והאני האישי זה המון אבל יש עוד פרמטרים ושאני עכשיו כותב אני מרגיש עצוב אז לילה טוב

 

[פנינה האלמנה העצובה]

ובדיוק ברגע זה

נגשתי למחשב כי פשוט לא יכולה להרדם ומעולם לא הסכמתי עם מישהו כפי שאני מסכימה אתך את הרגשות שלנו לבני הזוג שאינם מעולם לא נוכל לשחזר לי אמרה חברה השבוע שמה שהיה לי עם שי לא היה ולא יהיה יותר. האמת עצם העובדה שאתה אני ועוד רבים כמונו מן הסתם שיושבים מול המחשב בפורום המיוחד הזה מרגישים עצובים עצובים מאד. מבחינתי נעלמו לי ובי הרבה דברים מאז ששי נפטר לפעמים אני מוצאת את עצמי בבית קוראת בשמו ולו רק כדי להרגיש שהכל כרגיל. והייתי צריכה לבקש מהבן שלי משהו אז קראתי לו שי...... והוא ענה לי"כן, דומה לו אבל חי" או משהו כזה. שי כל הזמן אתי אני מרגישה את זה ואני גם חושבת שאני עדיין לא שיחררתי אותו, עוד לא מוכנה לתת לו ללכת. והגעגועים הגעגועים לאן נוליך אותם? ולעניין העצבות תזכור שכתבת שיש גם רגעים שמחים אז לילה טוב גם לך