אני גם חושב שזהו תסריט נהדר
לא מעוגן במציעות, אבל נהדר. גם אני רואה לעתים את כל בעיותינו נעלמות, אני רואה חיים שלוים ביחד עם "בני דודינו" הערבים, אני רואה שגשוג, אני רואה טבע בריא ופורח. וכמובן, כמו בכל חלום אחר שלי, אני רואה פלים ורודים, דינוזאורים חכמים, גמדים מכשפים, ארמונות שנהב ועוד... אך כל זה חלום. קשה לי לנטוש אותו בעת קומי בבקר, אך אני נאלץ לעשות זאת. המציאות מחייבת אותי לעשות זאת. המציאות, החדשות, הפיגועים. הא כן, הפיועים. השנאה. האבטלה. חוסר הצדק. הסבל. והנה מסתיים עוד יום. אני עוצם את עיני וחוזר אל עולמי השקט והנעים. הו גבעות ירוקות, ריח הפרות בשוק הבגדדי, אהבה ואחווה, שלום נצחי. אתה צודק, כאן אין מתנחלים ואין פיגועים, כאן גם לא משנה מהי בירת ישראל - ירושלים, נווה גילאון, ניו מקסיקו, טוקיו או סידני. כאן כולם אוהבים את כולם. כאן סורר שקט. כמה קשה לחזור למציאות... והנה, חזרנו! מה שמדאיג אותי בפתרון השמאלני לסכסוך, הוא שאני לא רואה שום דרך להבטיח את השקט. צודקים אלו האומרים ששום אדם הגיוני, אפילו לא פלשתינאי (
), לא היה מסכים להצעת ברק; מדינה ללא טריטוריה רציפה, וללא ריבונות בכל הנוגעה לצבאה. אפילו אני, אם היתי פלשתינאי, לא היתי מסכים להצעה עלובה שכזו. אך כאן טמון המוקש - לא נוכל להציע להם הרבה מעבר לכך (פרט לקצת יותר שטח וקצת יותר כסף וריבונות). אם נסכים לאחות את שטח פלשתין, שטחינו יקרע. אם ניתן להם ריבונות צבאית, אזי נהיה תלוים בטוב ליבם - שלא יממשו את כוחם הצבאי (יהיה להם כוח צבאי רב מאחר וכל מדינה מוסלמית תתרום להם כסף, כדאי להפיל את ישראל). אם נסכים לזכות השיבה, מדינת ישראל תהפוך למדינה בעלת רוב ערבי, ואז שוב נהיה תלוים בטוב לבם. וכיום הרי, אין כל ספק שאנו איננו יכולים להרשות לעצמינו להיות תלוים בטוב ליבם של הפלשתינאים. נ.ב. מהי החמסה האדומה?
לא מעוגן במציעות, אבל נהדר. גם אני רואה לעתים את כל בעיותינו נעלמות, אני רואה חיים שלוים ביחד עם "בני דודינו" הערבים, אני רואה שגשוג, אני רואה טבע בריא ופורח. וכמובן, כמו בכל חלום אחר שלי, אני רואה פלים ורודים, דינוזאורים חכמים, גמדים מכשפים, ארמונות שנהב ועוד... אך כל זה חלום. קשה לי לנטוש אותו בעת קומי בבקר, אך אני נאלץ לעשות זאת. המציאות מחייבת אותי לעשות זאת. המציאות, החדשות, הפיגועים. הא כן, הפיועים. השנאה. האבטלה. חוסר הצדק. הסבל. והנה מסתיים עוד יום. אני עוצם את עיני וחוזר אל עולמי השקט והנעים. הו גבעות ירוקות, ריח הפרות בשוק הבגדדי, אהבה ואחווה, שלום נצחי. אתה צודק, כאן אין מתנחלים ואין פיגועים, כאן גם לא משנה מהי בירת ישראל - ירושלים, נווה גילאון, ניו מקסיקו, טוקיו או סידני. כאן כולם אוהבים את כולם. כאן סורר שקט. כמה קשה לחזור למציאות... והנה, חזרנו! מה שמדאיג אותי בפתרון השמאלני לסכסוך, הוא שאני לא רואה שום דרך להבטיח את השקט. צודקים אלו האומרים ששום אדם הגיוני, אפילו לא פלשתינאי (