מאותם רגעים שצריך

מאותם רגעים שצריך

להגיד תודה על מה שייש.
דודה שלי בת 80 הלכה לעולמה אישה קשת יום סגנון פרמיטיבי של עדות המזרח
בית צנוע קטן בשכונה קטנה ומסוכנת עם אנשים טובים כאלה שנלחמו על ילדיהם
שיצאו ישרים ולא עברינים.
יש לה 4 ילדים אחד הלך לעולמו וונותרו 3 גברים בעלי משפחות כל אחד גר במקום אחר
אני זוכרת אותה כמי שנלחמה על ילדיה ודאגה כל הזמן.
אתמול ביקרתי בשבעה את אמא שלי והאחיות שלה לא יכולתי לדבר הרבה הפשטות , העוני היו קשים לי
בית בלי מזגן עם ונטלטור משנות ה 80 , צניעות שכזו אין אותה היום העיקר שהמקרר מלא באוכל כל השאר לא חשוב. איך כאב לי לראות את זה .
הרגעתי והרגשתי כל כך עצוב.
 
משתתפת בצערך


יהיה זכרה ברוך
 

mykal

New member
ראשית מוסרת תנחומים,

תמיד הפרידות קשות--ותמיד הן טריגר לחשיבה..
עצובה הפרידה --אין ספק.
אבל נראה לי שההסתכלות על הקושי של הדודה--'בעוני--אין מזגן,
יש ונטילטור----יש אוכל אבל חסרים מוצרים בני זמניננו'
לא נראה לי שזה באמת עצוב.
האנשים במיוחד ככל שמתבגרים--(אגב, גם בכל הגילאים) אוהבים את המוכר,
הצרכים של האדם המבוגר --(גיל זקנה) שונים מאדם צעיר ממנו.
הפשטות--והצניעות הן מידות יפות, שחבל שאין לצעירים היום,
אז אל תתעצבי בגלל זה. כן תזכרי אותה כדודה --על ההשקעה והאכפתיות שלה לילדיה.
 
כשאני אומרת עוני אני יודעת עלמה אני מדברת.

בטח לא על מזגן או ונטלטור ........
 

אשבל1

New member
כואב לשמוע... כאילו היינו אולי מצפים שילדיה שבגרו

כעת אולי ידאגו למינימום שהיא הייתה זקוקה לו, או שאולי הם דור שני לעוני...

משתתפת בצערכם, יהי זכרה ברוך.
 

riki yo

New member
מהשמים תנוחמו...

מצטערת לשמוע על האובדן.
העצב על לכתה של קרובת משפחה... כה קרובה גדול.
ההבנה שאנחנו פתאום תופסות את המקום של הסבתות האלה...
גם מעלה אולי חשש... מה אנחנו? אנחנו עדין ילדות... אנחנו
לא זקנות השבט... הנשים בעלות הנסיון. אז שכן.
ואנחנו בנות ונכדות ודודניות של הדור הקודם... כמה חבל... כמה חבל
שלא לקחנו מהן מעט פרימיטיביות... קורטוב של עוני ודלות...
שניים שלושה אחוז מהונטילטור משנות ה- 80... הטלפון חוגה
מול הסמרט... אלברט המכולניק מכל מגה או רמי לוי...
להיות האמהות האלה שגידלו עשרה ושלושה עשר ילדים...
מפגשי השכנות על המדרכה... עזרה לזולתך הסירים נלאי הקוסקוס
בכל ברית או חתן בר מצוה... ועוד... קצת לו לקחנו מעט... כדי להעביר הלאה.
כמה חבל.
 

niva99

New member
משתתפת בצערך דניאלה

מורגש איך כאב האובדן נמהל אצלך עם כאב הדלות שבה חיה.
אם להסתכל על חצי הכוס המלאה - לפחות דודתך הצליחה לגדל ולהעמיד על הרגליים
ארבעה ילדים שכיום הם בעלי משפחות משל עצמם
ורחוקים משכונת העוני.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
תודה ועל כך שלא ראיתי את זה ובספק אם מישהו מהמשפחה היה ער

לנושא אולי כי בגרתי ואני אישה כעת...
 
תשמעי, אני לא בטוחה שאת צריכה להיות עצובה בשבילה.

סבתא של בעלי גרה בדירה שלה במשך שנים, והבת שלה קנתה לה מזגן - אבל היא לא הפעילה אותו. הבת שלה הכינה לה יחידת דיור בבית הגדול שלה במושב עם מיטה משוכללת ומיוחדת ומטבחון - והיא לא רצתה לעבור. היא רצתה להישאר בדירה שלה.
ובאמת מה הדודה שלך הייתה צריכה חוץ מהמשפחה? תכלס מקרר, מיטה, מקלחת, אסלה, רצוי גם שולחן וכסא, 4 קירות וגג, וזהו. אני לא בטוחה שהיא ראתה את החיים שלה כמו שאת רואה אותם, ואני לא בטוחה שיש לך על מה להיות עצובה.
 
למעלה