מאושרת../images/Emo13.gif
שלום, קוראים לי הילה ואני מהרצליה בת 23 ואני חושבת שטלי שרון מוכשרת...אני קוראת פה המון אבל אף פעם לא חשבתי לפתוח כינוי ולכתוב כי לא בדיוק ידעתי איך.. טוב לא חשוב אני רוצה להגיע לעניין..והעניין הוא שאני מאושרת! אני רוצה לספר לכם למה, אם תרשו לי: זה היה סתם יום רגיל, הלכתי לבית ספר לפיתוח קול שבו אני לומדת. בדיוק ביום אהבה- אודישן. אף אחד שם לא סובל שעושים לו אודישן, כי המורים שם נורא קשוחים. וזה היה תורי. אז מול 5 מורים עקשנים ורצינים הייתי צריכה לשיר. להופיע, יותר נכון. (להופיע= שירה+ ריקוד או תנועות), אז התחלתי לשיר (שרתי BECAUSE OF YOU אם זה מעניין מישהו...) וכן עשיתי את ההופעה, סיימתי אותה כמעט בלי פישולים.. המורים אמרו שזה היה "בסדר" ו-"טוב מאוד" ושמאוד השתפרתי מהפעם הקודמת=] חזראתי לחדר חזרות, החלפתי בגדים ויצאתי החוצה. שניה לפני שיצאתי חברה שלי באה אליי ונתנה לי חיבוק ואמרה לי שהיא אוהבת אותי. חייכתי. פתחתי את הדלתות הענקיות ויצאתי. עמדתי שם כמו מפגרת ולא זזתי. הרגשתי שאני מתעלפת. ראיתי אותו. הוא עמד שם. אח שלי... ועכשיו אני יספר לכם את הסיפור של אח שלי: אז ככה אח שלי, התאום, בגיל 17 הבין שהוא הומו וההורים שלי העיפו אותו מהבית, הוא נסע לדודים שלי באמריקה ובגיל 20 הוא נסע לחיות את חייו לא יודעת איפה... מגיל 17 לא ראיתי את אח שלי... 6 שנים בלעדיו זה כמו סיוט... ניסיתי לחפש אותו, ולא הצלחתי למצוא... ההורים שלי גם לא ידעו איפה הוא (יותר נכון אמא שלי כי אבא שלי נפטר ז"ל)... והיום ביום האהבה מצאתי אותו (הוא מצא אותי...) את אח שלי את החיים שלי פשוט עמדתי שם ואמרתי: "עידו?" הוא חייך והתחיל להתקרב אליי. חשבתי שאני חולמת... ואז הוא לקח את היד שלי והסתכל עלי.. התחלתי לבכות כמו משוגעת. בכיתי ובכיתי בלי סוף פשוט לא יכלתי להפסיק.. "עידו" צרחתי בלי הפסקה וקפצתי עליו. שנינו היינו הכי מאושרים בעולם באותו יום. אחרי 6 שנים אח שלי חזר אלי. ביום האהבה... יום ה=א=ה=ב=ה שאני לא ישכח בחיים שלי. אכן אהבה
אני עדיין יושבת כאן ורועדת מרוב התרגשות. ועדיין בוכה... עד אתמול הפחד הכי גדול שלי היה לא למצוא את אח שלי עד שאני אמות היום הפחד הכי גדול שלי הוא לראות את אח שלי מת... עוד מעט אנחנו נוסעים לאמא שלי, בחיפה... אני יעשה לה ת'הפתעה של החיים שלה... אני כל כך מאושרת ה' אוהב אותי
ואני אותו! תודה ה' שהחזרת לי את אח שלי!=] ותודה לכם שבזבזתם את זמנכם וקראתם את מה שכתבתי, היה נורא חשוב לי
אוהבת, הילה=]
שלום, קוראים לי הילה ואני מהרצליה בת 23 ואני חושבת שטלי שרון מוכשרת...אני קוראת פה המון אבל אף פעם לא חשבתי לפתוח כינוי ולכתוב כי לא בדיוק ידעתי איך.. טוב לא חשוב אני רוצה להגיע לעניין..והעניין הוא שאני מאושרת! אני רוצה לספר לכם למה, אם תרשו לי: זה היה סתם יום רגיל, הלכתי לבית ספר לפיתוח קול שבו אני לומדת. בדיוק ביום אהבה- אודישן. אף אחד שם לא סובל שעושים לו אודישן, כי המורים שם נורא קשוחים. וזה היה תורי. אז מול 5 מורים עקשנים ורצינים הייתי צריכה לשיר. להופיע, יותר נכון. (להופיע= שירה+ ריקוד או תנועות), אז התחלתי לשיר (שרתי BECAUSE OF YOU אם זה מעניין מישהו...) וכן עשיתי את ההופעה, סיימתי אותה כמעט בלי פישולים.. המורים אמרו שזה היה "בסדר" ו-"טוב מאוד" ושמאוד השתפרתי מהפעם הקודמת=] חזראתי לחדר חזרות, החלפתי בגדים ויצאתי החוצה. שניה לפני שיצאתי חברה שלי באה אליי ונתנה לי חיבוק ואמרה לי שהיא אוהבת אותי. חייכתי. פתחתי את הדלתות הענקיות ויצאתי. עמדתי שם כמו מפגרת ולא זזתי. הרגשתי שאני מתעלפת. ראיתי אותו. הוא עמד שם. אח שלי... ועכשיו אני יספר לכם את הסיפור של אח שלי: אז ככה אח שלי, התאום, בגיל 17 הבין שהוא הומו וההורים שלי העיפו אותו מהבית, הוא נסע לדודים שלי באמריקה ובגיל 20 הוא נסע לחיות את חייו לא יודעת איפה... מגיל 17 לא ראיתי את אח שלי... 6 שנים בלעדיו זה כמו סיוט... ניסיתי לחפש אותו, ולא הצלחתי למצוא... ההורים שלי גם לא ידעו איפה הוא (יותר נכון אמא שלי כי אבא שלי נפטר ז"ל)... והיום ביום האהבה מצאתי אותו (הוא מצא אותי...) את אח שלי את החיים שלי פשוט עמדתי שם ואמרתי: "עידו?" הוא חייך והתחיל להתקרב אליי. חשבתי שאני חולמת... ואז הוא לקח את היד שלי והסתכל עלי.. התחלתי לבכות כמו משוגעת. בכיתי ובכיתי בלי סוף פשוט לא יכלתי להפסיק.. "עידו" צרחתי בלי הפסקה וקפצתי עליו. שנינו היינו הכי מאושרים בעולם באותו יום. אחרי 6 שנים אח שלי חזר אלי. ביום האהבה... יום ה=א=ה=ב=ה שאני לא ישכח בחיים שלי. אכן אהבה
