מאורעות תרפ"ט-תשס"ב
מאיפה להתחיל בכלל? מרוב מאורעות אני מתחיל לחשוב שהחיים שלי זה באמת סרט. זה כבר לא יכול להיות אמיתי.... לידידה טובה מאוד שלי, שבעבר יצאנו יחד בסביבות חודשיים, היה אתמול יומולדת. היא ביקשה שאבוא, והבטחתי שכך אעשה. אתמול (יום שישי בצהריים) התקשרתי להודיע לה שאני לא אגיע כי "יש לי משהו חשוב לעשות" באותו זמן. היא לא לחצה, קצת התאכזבה, אבל כמו שהתברר לי אחרי כן, היא תארה לעצמה שמדובר "בפגישה לוהטת." בערב ראיתי עם חברים את ההפסד של מכבי. לפני כן קבעתי עם בחור שהתחיל איתי לפני שבוע, ללכת לאיזה באר. קבענו מקום (שלא הכרתי) וזמן. אני מגיע ופוגש אותו. ישבנו על הבאר והתחלנו לדבר. מדברים ומדברים...היה נחמד ביותר. תוך כדי כך מתברר לי שהבאר הוא באר של הומואים או גיי פרנדלי שלא הכרתי. סבבה, לא נורא. ממשיכים לדבר...באיזה שהוא שלב הוא אומר לי שבשולחן שמאחוריי יושבים חבר´ה שנועצים בנו מבטים. אני מסתובב לראות במה מדובר.... כמעט התעלפתי במקום, הפרצוף שלי מזמן לא היה כל כך אדום, ולשניה לא האמנתי. הידידה שלי בחרה במקום הזה לחגוג את היומולדת שלה והיא יושבת שם עם חברים שלי (חברים מדרגה שלישית) תוך כדי בהייה בי. קמתי אליהם ואמרתי שלום. היה מביך מאוד. הגעתי לכלת יום ההולדת. היא אמרה לי כך: "אני מבינה שאתה מעדיף לשבת עם הבחור הזה ולא לחגוג איתי יומולדת. זה קצת מעליב אבל תהנה..." גימגמתי משהו אידיוטי חזרה, וחזרתי למקומי על הבאר. הזמנתי עוד בירה. בנתיים הדייט שלי התחיל בסדרה של התנצלויות, שלא כל כך נקלטו אצלי בראש כיוון שמוחי היה עסוק בלהבטיח שכל המערכות העיקריות בגוף ימשיכו לעבוד "כרגיל" ולא יקרסו נוכח הארוע המביך. כמחצית שעה אחר כך החלטנו ללכת. אמרתי להם שלום, הפעם הרגשתי שהסיבוב הזה אפילו משפיל יותר מהקודם, כאילו גוררים את גופתי בכיכר מנרא שברמאללה. יצאנו וטיילנו אבל עדיין הייתי נסער מאוד ממה שקרה בבאר אבל שמרתי על פאסון. הוא הצליח להרגיע אותי קצת. היה איתו מאוד נחמד, אבל נדמה לי שליבי שייך למישהו אחר (הוא יודע את זה?) נפרדנו וקבענו לדבר. הגעתי הביתה שפוך, הלכתי לישון וקמתי בבוקר עם חום. כלת השימחה מתקשרת לברר מה קורה לי. היא אמרה שהיא נפגעה ממני ושהיא אוהבת אותי בכל מקרה (נשמע מוכר מאיזו סיטואציה של יציאה מהארון, לא?) ושאני יכול לדבר איתה ולהגיד לה הכל... סיפרתי לה סיפור. אני לא בטוח שהיא קנתה את זה, אבל היא השתדלה להישמע כאילו כן. קבענו להיפגש בהמשך השבוע. עד כאן חדשות היום. אני זקוק לאישפוז דחוף במחלקה סגורה. יש לי ביטוח במאוחדת. מישהו מכיר מקום טוב? סקיפ.
מאיפה להתחיל בכלל? מרוב מאורעות אני מתחיל לחשוב שהחיים שלי זה באמת סרט. זה כבר לא יכול להיות אמיתי.... לידידה טובה מאוד שלי, שבעבר יצאנו יחד בסביבות חודשיים, היה אתמול יומולדת. היא ביקשה שאבוא, והבטחתי שכך אעשה. אתמול (יום שישי בצהריים) התקשרתי להודיע לה שאני לא אגיע כי "יש לי משהו חשוב לעשות" באותו זמן. היא לא לחצה, קצת התאכזבה, אבל כמו שהתברר לי אחרי כן, היא תארה לעצמה שמדובר "בפגישה לוהטת." בערב ראיתי עם חברים את ההפסד של מכבי. לפני כן קבעתי עם בחור שהתחיל איתי לפני שבוע, ללכת לאיזה באר. קבענו מקום (שלא הכרתי) וזמן. אני מגיע ופוגש אותו. ישבנו על הבאר והתחלנו לדבר. מדברים ומדברים...היה נחמד ביותר. תוך כדי כך מתברר לי שהבאר הוא באר של הומואים או גיי פרנדלי שלא הכרתי. סבבה, לא נורא. ממשיכים לדבר...באיזה שהוא שלב הוא אומר לי שבשולחן שמאחוריי יושבים חבר´ה שנועצים בנו מבטים. אני מסתובב לראות במה מדובר.... כמעט התעלפתי במקום, הפרצוף שלי מזמן לא היה כל כך אדום, ולשניה לא האמנתי. הידידה שלי בחרה במקום הזה לחגוג את היומולדת שלה והיא יושבת שם עם חברים שלי (חברים מדרגה שלישית) תוך כדי בהייה בי. קמתי אליהם ואמרתי שלום. היה מביך מאוד. הגעתי לכלת יום ההולדת. היא אמרה לי כך: "אני מבינה שאתה מעדיף לשבת עם הבחור הזה ולא לחגוג איתי יומולדת. זה קצת מעליב אבל תהנה..." גימגמתי משהו אידיוטי חזרה, וחזרתי למקומי על הבאר. הזמנתי עוד בירה. בנתיים הדייט שלי התחיל בסדרה של התנצלויות, שלא כל כך נקלטו אצלי בראש כיוון שמוחי היה עסוק בלהבטיח שכל המערכות העיקריות בגוף ימשיכו לעבוד "כרגיל" ולא יקרסו נוכח הארוע המביך. כמחצית שעה אחר כך החלטנו ללכת. אמרתי להם שלום, הפעם הרגשתי שהסיבוב הזה אפילו משפיל יותר מהקודם, כאילו גוררים את גופתי בכיכר מנרא שברמאללה. יצאנו וטיילנו אבל עדיין הייתי נסער מאוד ממה שקרה בבאר אבל שמרתי על פאסון. הוא הצליח להרגיע אותי קצת. היה איתו מאוד נחמד, אבל נדמה לי שליבי שייך למישהו אחר (הוא יודע את זה?) נפרדנו וקבענו לדבר. הגעתי הביתה שפוך, הלכתי לישון וקמתי בבוקר עם חום. כלת השימחה מתקשרת לברר מה קורה לי. היא אמרה שהיא נפגעה ממני ושהיא אוהבת אותי בכל מקרה (נשמע מוכר מאיזו סיטואציה של יציאה מהארון, לא?) ושאני יכול לדבר איתה ולהגיד לה הכל... סיפרתי לה סיפור. אני לא בטוח שהיא קנתה את זה, אבל היא השתדלה להישמע כאילו כן. קבענו להיפגש בהמשך השבוע. עד כאן חדשות היום. אני זקוק לאישפוז דחוף במחלקה סגורה. יש לי ביטוח במאוחדת. מישהו מכיר מקום טוב? סקיפ.
אל תתבאס.
