notgoinganywhere1
New member
מאד לחוצה
אני לא רוצה להשמע טיפשית או תינוקית אבל אני פשוט אכתוב כמו שזה יוצא כי אני מרגישה כבר ממש חסרת אונים. יש לי חבר כבר חמישה חודשים הדברים הולכים די טוב בנינו הוא מאד אוהב אותי כפי הידוע לי בעניין המיני הוא מוטרף אחריי ואני בעיקר נהנת ומשתדלת להסיר את הפחד שלי לאהוב. למרות הכל, אני מאוד לא יציבה מבחינת מצבי רוח. הוא לא כל כך מוכן להתמודד עם זה אך מצד שני הוא נשאר כבר די הרבה זמן. אני כבר תקופה מאד משתדלת לא להפיל עליו או לתת לו להרגיש את הדברים שעוברים עליי כי הם באמת מאד אישיים ולא קשורים אליו ספציפית. אני מפרשת את הרגשות עליו כי הוא בן זוגי כרגע אבל גם במערכת יחסים אחרת יכולתי לפרש אותו דבר. הבעיה היא שהוא פשוט קורא אותי והוא יודע בדיוק איך אני מרגישה מתי. שבוע שעבר הוא נסע לשבוע שלם עם חברים שלו וכמעט ולא דיברנו והיה לי מאד קשה אך לא אמרתי לו מילה על כך. בשיחות הייתי מאוד אנמית אך אני מאמינה שהוא פירש את זה כאילו אני עסוקה או משהו כזה כשהוא חזר הוא התקשר שנפגש. הוא היה איתי בערך שעה ואז רצה שנלך לשבת עם אנשים אחרי שישבנו עם חברים הוא הודיע לי שהוא הולך לישון בביתו (אחרי שהיינו אולי שעתיים ביחד ולא התראנו שבוע) האם זה באמת כל כך לא טבעי לכעוס עליו ? האם זה משוגע ? ואני אמרתי לו שזה ממש מפריע לי שהוא לא בא לישון איתי והוא ממש התחרפן ומאז הוא לא מדבר איתי (עברו ארבעה ימים) הוא אמר רק שהוא צריך זמן עם עצמו. האם מגיע הסוף של הקשר שלנו בהכרח או שעוד יש סיכוי ? אני מקווה שפישטתי את זה עד כמה שניתן תודה מראש
אני לא רוצה להשמע טיפשית או תינוקית אבל אני פשוט אכתוב כמו שזה יוצא כי אני מרגישה כבר ממש חסרת אונים. יש לי חבר כבר חמישה חודשים הדברים הולכים די טוב בנינו הוא מאד אוהב אותי כפי הידוע לי בעניין המיני הוא מוטרף אחריי ואני בעיקר נהנת ומשתדלת להסיר את הפחד שלי לאהוב. למרות הכל, אני מאוד לא יציבה מבחינת מצבי רוח. הוא לא כל כך מוכן להתמודד עם זה אך מצד שני הוא נשאר כבר די הרבה זמן. אני כבר תקופה מאד משתדלת לא להפיל עליו או לתת לו להרגיש את הדברים שעוברים עליי כי הם באמת מאד אישיים ולא קשורים אליו ספציפית. אני מפרשת את הרגשות עליו כי הוא בן זוגי כרגע אבל גם במערכת יחסים אחרת יכולתי לפרש אותו דבר. הבעיה היא שהוא פשוט קורא אותי והוא יודע בדיוק איך אני מרגישה מתי. שבוע שעבר הוא נסע לשבוע שלם עם חברים שלו וכמעט ולא דיברנו והיה לי מאד קשה אך לא אמרתי לו מילה על כך. בשיחות הייתי מאוד אנמית אך אני מאמינה שהוא פירש את זה כאילו אני עסוקה או משהו כזה כשהוא חזר הוא התקשר שנפגש. הוא היה איתי בערך שעה ואז רצה שנלך לשבת עם אנשים אחרי שישבנו עם חברים הוא הודיע לי שהוא הולך לישון בביתו (אחרי שהיינו אולי שעתיים ביחד ולא התראנו שבוע) האם זה באמת כל כך לא טבעי לכעוס עליו ? האם זה משוגע ? ואני אמרתי לו שזה ממש מפריע לי שהוא לא בא לישון איתי והוא ממש התחרפן ומאז הוא לא מדבר איתי (עברו ארבעה ימים) הוא אמר רק שהוא צריך זמן עם עצמו. האם מגיע הסוף של הקשר שלנו בהכרח או שעוד יש סיכוי ? אני מקווה שפישטתי את זה עד כמה שניתן תודה מראש
לא אמרתי שהוא צריך להכיל הפרעות אישיותיות, אמרתי שלכל אחד מאיתנו ישנם מצבי רוח, אין מה לעשות אנחנו לא תמיד נחמדים, מאושרים וצוחקים ובמצבים כאלו אני כן מצפה מבן הזוג לדעת להכיל ולדעת למלא ולרוקן את הכד בהתאם לצורך. מי שיש לו מצבי רוח קיצוניים ובתידרויות גבוהות צריך לטפל בעצמו וללמוד לשלוט עליהם, אף אחד לא מצפה מבן זוג להיות קבוע על תקן מטפל, אלא להיות על תקן תומך כאשר זקוקים לכך.