גם אני באותו מקום
ויכלה להבין על מה את מדברת.כלם מייעצים לי ללכת להדרכת הורים. הבעיה שבעלי לא רוצה.הוא מרגיש שהוא בשליטה ושאין בעיה. אני מודה שהבעיה העיקרית היא ביני לבינה, למרות שאני מזהה מאבקים בינה לבין המורות וחברות. איכשהו הסבירו לי שהילדה כנראה כועסת מאוד ומרגישה שלא אוהבים אותה. אני משתגעת מזה כי אני מרגישה שאני מראה לה ואומרת לה. אבל כנראה שאי אפשר להתווכח עם הרגשה. מה שכן, אני שמה לב, שזה המון תלוי בי. יש ימים שאני מרגישה כל כך רע עם המאבקים האלה, שאני לוקחת צעד אחורה, ומחבקת אותה יותר ומנשקת אותה יותר-וזה עוזר. כנראה שהיא באמת זקוקה לזה. יש מצבים שגם אם היא מטריפה אותי אז אני נושמת עמוק ומנסה לזוז הצידה וזה עוזר. שוב, אני מדברת על נגיד יום אחד בשבוע של "שלום". וזה בטח לא מספיק. אז אני לא יודעת אם זה גם המצב שלכם, אבל, אולי...