מאבק באלימות כלפי נשים
לפני מספר חודשים החלטתי שאני מתחילה לרוץ בערבים. אומרים שספורט זה התרופה הבדוקה למתחים הנפשיים של האדם הפוסט מודרני. בסופו של דבר האתגר הוא ללמוד לחיות עם הסתירות, אז אוכלים ג'אנק פוד, שותים ומעשנים, ולמחרת מטהרים את הגוף עם איזה ספינינג או ריצה מסביב לפארק. אז עליתי על מדי ספורט ויצאתי להזיע.
איך שהשער נטרק מאחורי קלטתי את השכן הולך לקראתי כשהוא בוחן אותי באופן חשוד. מה קרה? שאלתי. אל תגידי שאת יוצאת לרוץ לבד בשעה כזו! מה לא שמעת שלפני כמה ימים עובד זר כמעט אנס בחורה שיצאה לריצת בוקר כאן בשכונה? ממש במקרה יצאתי לטייל עם הכלב וקלטתי מרחוק מישהו נאבק ומפשיט בחורה והיא מנסה להימלט ממנו ללא הצלחה. מיד רצתי לכיוונם והספקתי ברגע האחרון להפריד אותו ממנה ולמנוע את האונס. הבחור נבהל ונמלט.
לא שמעתי על המקרה עד לאותו רגע אבל לא נתתי לסיפור האימים לשבש לי את התוכניות להזיע. הבעתי השתתפות בצערה של הבחורה אך הסברתי שאי אפשר לתת לפורעי חוק להרוס לנו את תחושת הביטחון. יש לי זכות לצאת לריצה מסביב לפארק ואני לא מתכוונת לוותר עליה, מה גם שהפושע כבר נעצר ככה שזה לא סביר שיתקוף שוב ועוד באותו המקום.
השכן לא השתכנע והמשיך לעמוד בדרכי. למזלי עברה שם איזו מכרה שעצרה להגיד שלום. שאלתי אותה אם שמעה על הכמעט אונס שקרה כאן ליד הפארק. למזלי היא לא שמעה. השכן התחיל לשחזר את סיפור הגבורה שלו ואני התחלתי לרוץ.
קשה לומר שהסיפור זעזע אותי, ואולי זה מה שמזעזע באמת. כל האלימות והסטטיסטיקות המצערות, זה כבר לא מפתיע אותי. התרגלתי לחיות בתוך אלימות, זה נראה לי כמעט נורמלי.
ואסור שזה יהיה ככה.
אסור להתרגל לאלימות.
מחר מציינים את יום המאבק באלימות נגד נשים. כמו בכל שנה ב 25.11 האו"ם קורא לכל ממשלות העולם לארגן פעילויות שמטרתן להעלות מודעות לתופעת האלימות כלפי נשים. בכל יום נרצחות, מוכות, נאנסות ומושפלות נשים על רקע היותן נשים. נתונים בנושא אלימות בארץ מראים עליה של כ 200% באלימות כלפי נשים לאחר לידה. בכל יום נפתחים 72 תיקים בממוצע על אלימות במשפחה. בכל שנה מטופלים אלפי נשים וילדים במקלטים לנשים מוכות. וזה רק קצה הקרחון. רוב הנתונים לגבי ממדי התופעה לא ידועים, מאחר ורק כ 10% מהנשים מתלוננות על הבעיה.
אחד הקשיים העקיריים לדעתי הוא שאלימות כלפי נשים היא תופעה כל כך נפוצה בחברה האנושית שלפני שניגשים לטפל בה צריך קודם כל לשכנע אנשים שיש בכלל בעיה. לך תסביר לבני תרבות מסוימת שהאישה אינה הרכוש שלהם. לדעתי דבר ראשון צריך להבין מול מי עומדים.
עוד בעיה משמעותית היא שרוב מקרי האלימות מתרחשים בבית. כלומר הרבה יותר סביר שתתוקף על ידי בן משפחה (מי שאמור להגן עליך) מאשר על ידי סתם אדם שרירותי ברחוב. לצערי זה רק הולך ומחמיר
ידוע שכיום חיות בארץ קרוב ל 200,000 נשים מוכות, וקרוב לחצי מיליון ילדים שנחשפו לאלימות בבית.
כיצד מתמודדים עם הנתונים המדאיגים? כיצד נלחמים בתופעה? מה עושים?
לפני מספר חודשים החלטתי שאני מתחילה לרוץ בערבים. אומרים שספורט זה התרופה הבדוקה למתחים הנפשיים של האדם הפוסט מודרני. בסופו של דבר האתגר הוא ללמוד לחיות עם הסתירות, אז אוכלים ג'אנק פוד, שותים ומעשנים, ולמחרת מטהרים את הגוף עם איזה ספינינג או ריצה מסביב לפארק. אז עליתי על מדי ספורט ויצאתי להזיע.
איך שהשער נטרק מאחורי קלטתי את השכן הולך לקראתי כשהוא בוחן אותי באופן חשוד. מה קרה? שאלתי. אל תגידי שאת יוצאת לרוץ לבד בשעה כזו! מה לא שמעת שלפני כמה ימים עובד זר כמעט אנס בחורה שיצאה לריצת בוקר כאן בשכונה? ממש במקרה יצאתי לטייל עם הכלב וקלטתי מרחוק מישהו נאבק ומפשיט בחורה והיא מנסה להימלט ממנו ללא הצלחה. מיד רצתי לכיוונם והספקתי ברגע האחרון להפריד אותו ממנה ולמנוע את האונס. הבחור נבהל ונמלט.
לא שמעתי על המקרה עד לאותו רגע אבל לא נתתי לסיפור האימים לשבש לי את התוכניות להזיע. הבעתי השתתפות בצערה של הבחורה אך הסברתי שאי אפשר לתת לפורעי חוק להרוס לנו את תחושת הביטחון. יש לי זכות לצאת לריצה מסביב לפארק ואני לא מתכוונת לוותר עליה, מה גם שהפושע כבר נעצר ככה שזה לא סביר שיתקוף שוב ועוד באותו המקום.
השכן לא השתכנע והמשיך לעמוד בדרכי. למזלי עברה שם איזו מכרה שעצרה להגיד שלום. שאלתי אותה אם שמעה על הכמעט אונס שקרה כאן ליד הפארק. למזלי היא לא שמעה. השכן התחיל לשחזר את סיפור הגבורה שלו ואני התחלתי לרוץ.
קשה לומר שהסיפור זעזע אותי, ואולי זה מה שמזעזע באמת. כל האלימות והסטטיסטיקות המצערות, זה כבר לא מפתיע אותי. התרגלתי לחיות בתוך אלימות, זה נראה לי כמעט נורמלי.
ואסור שזה יהיה ככה.
אסור להתרגל לאלימות.
מחר מציינים את יום המאבק באלימות נגד נשים. כמו בכל שנה ב 25.11 האו"ם קורא לכל ממשלות העולם לארגן פעילויות שמטרתן להעלות מודעות לתופעת האלימות כלפי נשים. בכל יום נרצחות, מוכות, נאנסות ומושפלות נשים על רקע היותן נשים. נתונים בנושא אלימות בארץ מראים עליה של כ 200% באלימות כלפי נשים לאחר לידה. בכל יום נפתחים 72 תיקים בממוצע על אלימות במשפחה. בכל שנה מטופלים אלפי נשים וילדים במקלטים לנשים מוכות. וזה רק קצה הקרחון. רוב הנתונים לגבי ממדי התופעה לא ידועים, מאחר ורק כ 10% מהנשים מתלוננות על הבעיה.
אחד הקשיים העקיריים לדעתי הוא שאלימות כלפי נשים היא תופעה כל כך נפוצה בחברה האנושית שלפני שניגשים לטפל בה צריך קודם כל לשכנע אנשים שיש בכלל בעיה. לך תסביר לבני תרבות מסוימת שהאישה אינה הרכוש שלהם. לדעתי דבר ראשון צריך להבין מול מי עומדים.
עוד בעיה משמעותית היא שרוב מקרי האלימות מתרחשים בבית. כלומר הרבה יותר סביר שתתוקף על ידי בן משפחה (מי שאמור להגן עליך) מאשר על ידי סתם אדם שרירותי ברחוב. לצערי זה רק הולך ומחמיר
ידוע שכיום חיות בארץ קרוב ל 200,000 נשים מוכות, וקרוב לחצי מיליון ילדים שנחשפו לאלימות בבית.
כיצד מתמודדים עם הנתונים המדאיגים? כיצד נלחמים בתופעה? מה עושים?